אלביס פרסלי לנצח: בחזרה אל תעלומת מותו של מלך הרוקנרול
היום לפני 42 שנה הוכה העולם בתדהמה בעקבות הידיעה על מותו של הזמר בגיל 42. אגדות מתות שעדיין חיות: בלוג חדש מאת יובל לוי וד"ר חופית כהן, פרק ראשון
הם היו כוכבים גדולים בחייהם, ואחרי מותם נהפכו לאגדות, למיתוסים, לאייקונים שכותבים עליהם ספרים, עושים עליהם סרטים ודנים שוב ושוב ביצירתם, במורשתם, באהבותיהם, וגם בבעיות שהיו להם, במחלות ובתסביכים. הבלוג הזה, "מתים עליהם", יעסוק בשורה של אמנים גדולים שמוכיחים שיש חיים אחרי המוות: הגוף מת, אבל הנשמה, הכישרון והזיכרונות ממשיכים לחיות בקרב מיליוני מעריצים בכל העולם. הפרק הראשון מוקדש לאלביס פרסלי, שהלך לעולמו היום לפני 42 שנה:
העולם התהפך
ילדה קטנה בחדרה, אוגוסט 1977, מחכה למתנות שיביאו הוריה שחוזרים מטיול ארוך באירופה. התחנה האחרונה שלהם היא לונדון. שם, בלונדון, העולם התהפך, הם סיפרו. לא בגלל הפאנק, וגם לא בגלל חגיגות ה-25 למלכותה של אליזבת השנייה: העולם התהפך כי אלביס פרסלי מת, וכל אנגליה חדלה ממלאכה, וכל המעריצים היו נרגשים וכואבים. זה קרה היום לפני 42 שנים, ואלביס היה בן 42.
מוות בחדר האמבטיה
אלביס צבע את שיערו כל חייו. הוא היה זהוב שיער, אבל סביר להניח שלגופה שנמצאה ב-16 באוגוסט 1977 בחדר האמבטיה בקומה העליונה של אחוזת גרייסלנד בממפיס, היה שיער שחור. אחרי שמת, הובהל לבית חולים, וחוקר מקרי מוות קבע שמותו נגרם בשל הפרעת קצב בלב עקב שימוש מופרז בתרופות מרשם, בהן קודאין, ואליום, מורפין ודמרול.
אלביס נמצא על ידי חברתו, ג'ינג'ר אלדן, חסר הכרה, ויש שמעריכים שהוא מת על האסלה. זה קרה ב-15:30. עד כאן הכל ברור וידוע. מ-15:35 מותו של אלביס נהפך בחסות המשפחה לתעלומה. האב, ורנון פרסלי, חתם על דו"ח המוות ודאג שהוא לא יפורסם עד 2027 – כלומר, אחרי 50 שנה. הנתיחה נעשתה באופן פרטי, ולכן אין פרטים רשמיים על נסיבות המוות. החוקר מטעם המדינה טען שמדובר במחלת לב, אבל שנתיים לאחר מכן קשרו את המוות לצריכת התרופות המופרזת. עיתונאים סברו שהמשפחה ניסתה להסתיר את ההתמכרות הקשה של אלביס לתרופות כדי לא לפגוע בתדמיתו של מלך הרוקנרול, שבערוב ימיו נעשה מלך לכל המשפחה – גם לסבתות חביבות בלאס וגאס. ג'ורג' ניקופוליס, שהיה רופאו האישי מאז 1967, הואשם לא אחת במתן תרופות מאסיבי. ב-20 החודשים האחרונים לחייו קיבל אלביס מרשמים ללא פחות מ-12 אלף גלולות, שאותן הוא נשא בשלוש מזוודות. ב-1995 נשלל רישיונו של ניקופוליס. קודם לכן הוא הספיק לטפל גם בג'רי לי לואיס, שפוסע בינינו עד היום.
האורח שהתגנב להלוויה
75 אלף איש צפו בהלוויה. חלק התעלפו מהחום של אוגוסט – או מההתרגשות. האבטחה הייתה כבדה, ולאורך הרחוב בממפיס שנושא את שמו של המנוח נסע רכב קבורה לבן ואחריו 17 לימוזינות לבנות. גופתו של אלביס שכבה בארון קבורה מנחושת שאותה נשאו חברים קרובים ואיתם הרופא האישי. הוא היה לבוש בחליפה לבנה ובחולצה כחולה. אביו ענד לו טבעת עם חתימה ולוגו. בתו היחידה, ליסה מארי, ענדה לו צמיד. לגופה הוצמדה תגית עם פרטים מזהים.
אורח שלא הוזמן להלוויה אבל התגנב אליה היה השחקן ביל מארי, שעשה במיוחד את כל הדרך מניו יורק. "ההלוויה הייתה אירוע יוצא דופן וחד פעמי", סיפר. "פחדתי כל הזמן שיתפסו אותי. עשרות אלפי האנשים ואלפי השוטרים גרמו לי להסתתר, אבל אני לא מתחרט על החוויה". שנים לאחר מכן, כשפגש את גרושתו של אלביס, פרסילה, הוא התוודה על החדירה להלוויה. לא נראה שהיא התרגשה.
אלביס נקבר על יד אמו בבית העלמין פורסט היל, אבל מחשש לשוד הועבר הארון לגן בגרייסלנד. חלקת הקבר הריקה בפורסט היל נשארה אתר תיירותי, והיא מוצעת למכירה במיליון דולר.
איפה היית כשאלביס מת
עשרות ספרים, אם לא מאות, נכתבו על אלביס, וגם אלפי מאמרים. אלביס הוא אייקון אמריקאי, כמו אברהם לינקולן ופסל החירות. אחד הספרים הטובים ביותר עליו, "אלביס המת", נכתב על ידי מבקר המוזיקה גרייל מרקוס, שבזמן מותו של הזמר עבד ככתב בכיר במגזין "רולינג סטון".
בספרו השווה מרקוס את התדהמה שעוררה בו הידיעה על מותו של אלביס, לתחושותיו בעקבות רצח קנדי. בשני המקרים נהוג לשאול את השאלה "איפה היית" כשזה קרה. הספר מלא מאמרים ועבודות אמנות שהושפעו מאלביס, וכבר בפתיחה כותב מרקוס שמורשתו של אלביס גדולה מהירושה שעליה הופקדה פרסילה פרסלי. אין ספק, הוא כותב, שהיא יודעת לשלוט במורשת, אבל זו כה גדולה, שהיא כבר מזמן יצאה משליטה, ומתקיימת כישות עצמאית, בעלת חוקים משלה.
האח התאום המת
"אלביס הוא הזמר הנערץ עליי", אמר פעם ניק קייב, ומיד תיקן: "בעצם, לא הזמר, אלא הפרפורמר".
ב-1985 יצא האלבום השני של קייב עם הזרעים הרעים, "הראשון שנולד הוא מת", ואחד השירים בו נקרא "טופלו", על שם עיר הולדתו של אלביס – טופלו, מיסיסיפי:
קייב יודע להתבונן בחיים ובמוות מהצד האחר שלהם, כך שעם כל הערצתו לאלביס, הפרסלי שהעסיק אותו יותר היה האח התאום, שמת בלידה ונקבר בקופסת נעליים. קייב, כמו אחדים ממקורביו של אלביס, משוכנע שהזמר נשא על כתפיו את צלב האשמה כל חייו. בעיניו, היה משהו הרואי ומיוחד בעובדה שהבכור מבין התאומים הזהים מת ראשון. כבן של כומר, קייב מרבה לעסוק בקו המיוסר שנמתח בין יצירתו לבין הדת, ישו הצלוב, המועקות והאשמה. אלביס ואחיו המת רודפים אותו, והשפעתם ניכרת בשירים היפים והקודרים שהוא ממשיך לשגר עד היום.
לארי גלר, חברו הקרוב ולעיתים גם יועצו הרוחני של אלביס, טען שמלך הרוקנרול שמע כל חייו את קולו של אחיו המנוח: הוא דמיין שהם מופיעים יחדיו, לבושים זהה, ושניהם מנגנים בגיטרה. "ואתה יודע מה", אמר אלביס לגלר, "הוא שר יותר יפה ממני".
