בחברה המודרנית, כשתקשורת ההמונים ממלאת תפקיד מרכזי בהבנייתן של תפיסות העולם שלנו, הורגלנו לייחס חשיבות גדולה למראה החיצוני. "עובר מסך", קוראים לזה בשפה מקצועית, כשהכוונה היא לכך שאדם נראה טוב ומצטלם טוב. אבל מתברר שכבר לפני 157 שנה, הרבה לפני עידן המסכים, תפס המראה החיצוני מקום חשוב בתודעה – גם של ילדות בנות 11; לפחות של ילדה אחת, שכנראה תרמה לבחירתו לנשיאות של אברהם לינקולן, מי שהיה הנשיא ה-16 של ארצות הברית ונחשב עד היום לאידיאל נשגב של האומה האמריקאית.
לינקולן נולד ב-1809 למשפחת איכרים ענייה בקנטקי, התייתם מאמו בגיל צעיר ורכש השכלה באופן עצמאי. בתחילת דרכו היה עורך דין מצטיין, ולאחר מכן החל בקריירה פוליטית במפלגה הרפובליקנית. לבית הלבן נכנס בגיל 56, ועם כניסתו לשם נאבק על ביטול העבדות, סיום מלחמת האזרחים ואיחוד האומה. זמן קצר לאחר שמטרתו הושגה, והמלחמה הסתיימה, נרצח על ידי מתנקש שהתנגד למדיניותו. הוא כיהן כנשיא רק ארבע שנים (1865-1861), אבל נחשב לאחד מגדולי המשפיעים על תולדותיה של ארצות הברית וזכה למקום של כבוד בדפי ההיסטוריה.
הדמות חמורת הסבר של גבר נאה עם פנים דקות עטויות זקן הפכה לאייקון מוכר, בעיקר בזכות סרטי קולנוע, תוכניות טלוויזיה, אנדרטאות ושטרות של חמישה דולרים. סביר להניח שלא כל ילד יידע לזהות כיום את לינקולן אם יראה תמונה שלו, אבל קרוב לוודאי שליד כל ילד עומד מבוגר שיידע לעזור לו לפתור את החידה. האם אותו מבוגר גם יידע לספר שאחד הנשיאים האמריקאים הבולטים נראה כך בזכות המלצה של ילדה בת 11?
כחודש לפני שנבחר לנשיאות ארצות הברית, קיבל המועמד הרפובליקני, המגולח למשעי, מכתב מגרייס בדל, ילדה בת 11 מווסטפילד, ניו יורק:
15 באוקטובר 1860.
אדון נכבד,
אבא שלי בדיוק חזר הביתה מהיריד והביא הביתה תמונה שלך. אני ילדה קטנה, רק בת 11, אבל מאוד רוצה שתהיה נשיא ארצות הברית, אז אני מקווה שלא תחשוב שאני מאוד חצופה שאני כותבת לאיש גדול כמוך. אם יש לך ילדות בגיל שלי, תשלח להן את אהבתי ותגיד להן לכתוב לי אם אתה לא יכול לענות לי על המכתב הזה. לי יש ארבעה אחים, וחלק מהם יצביעו לך בכל מקרה, ואם תיתן לזקן שלך לגדול, אני אנסה לשכנע את האחרים להצביע לך. אתה תיראה הרבה יותר טוב ככה, כי הפנים שלך דקות. כל הנשים אוהבות זקן, והן ישכנעו את הבעלים שלהן להצביע לך, ואז תהיה נשיא. אבא שלי הולך להצביע לך, ואם הייתי גבר, הייתי מצביעה לך גם, אבל אני אנסה לשכנע את כל מי שאני יכולה, להצביע לך. אני חושבת שמסגרת לתמונה שלך עושה אותה יפה יותר. יש לי אחות קטנה. היא בת תשעה שבועות, והיא כבר פקחית עד כמה שאפשר.
כשאתה מחזיר לי מכתב ,תשלח אותו ישירות לגרייס בדל, ווסטפילד, מחוז צ'אוטקואה, מדינת ניו יורק.
אני לא אכתוב עוד. ענה לי מיד.
להתראות,
גרייס בדל.
אם חשבתם שמדובר במכתב מתוק ותו לא, תתפלאו לגלות שהייתה לו השפעה ישירה על "המיתוג החדש" של המועמד הרפובליקני. לינקולן כנראה הרהר ברצינות בהצעה שהעלתה הילדה, ואף השיב לה במכתב משלו:
גברתי הקטנה והיקרה,
מכתבך הנעים מה-15 בחודש התקבל. אני מצטער על הצורך לבשר לך שאין לי בנות. יש לי שלושה בנים – אחד בן 17, אחד בן תשע ואחד בן שבע. הם, ביחד עם אמם, מהווים את כל משפחתי. באשר לזקן, שמעולם לפני כן לא היה לי, האם אינך חושבת שאנשים יגידו שזו העמדת פנים טיפשית אם אתחיל לגדל עכשיו?
שלך, באיחולים מאוד כנים,
א, לינקולן.
לינקולן לא המתין לתשובתה, אבל נראה שקיבל החלטה זריזה בעניין. בתמונה שצולמה בנובמבר 1860, כשבועיים לאחר שנבחר לנשיאות, כבר בצבץ על סנטרו שיער פנים, וכשהתחיל בכהונתו, במארס 1861, כבר היה לו זקן מלא.
כמו צעקתו של הילד האמיץ מ"בגדי המלך החדשים" - "המלך הוא עירום!" – גם צעקתה של גרייס בדל הדהדה למרחקים. נכון, אי אפשר להוכיח שיש קשר ישיר בין גידול הזקן לבין הניצחון של לינקולן בבחירות, ובוודאי אי אפשר לטעון שמנהיג דגול חייב לגדל שיער פנים כדי לשוות לעצמו חזות מרשימה, אבל לסיפור יש קסם, שלטעמי טמון בעצם החלפת המכתבים - תקשורת כנה וישירה בין ילדה שלא פחדה להביע את דעתה, לבין פוליטיקאי חביב שהיה מוכן להקשיב. וזה כנראה האלף-בית של הדמוקרטיה.
