אלביס פרסלי, הלא הוא "מלך הרוקנרול", נחשב למהפכן הגדול של המוזיקה הפופולרית במאה ה-20. הוא היה הראשון ששילב בלוז, קאנטרי וגוספל; הוא גם הנהיג סגנון ייחודי של לבוש ותנועות ריקוד שנעשו מזוהים איתו וסלל דרך עבור מוזיקאים רבים שראו בו מקור השראה. אבל כמו רבים מהאמנים שפרצו כמטאורים לקדמת הבמה ומהר מאוד הסתנוורו מאור הזרקורים, גם פרסלי נותר בסופו של דבר לבד בצריח – ליתר דיוק, לבד בסוויטה מפוארת של מלון - וכתב לעצמו מכתב עצוב.
הוא נולד ב-8 בינואר 1935 בעיירה טופלו שבמיסיסיפי לזוג הורים צעירים ועניים. אחיו התאום, שנולד כ-40 דקות לפניו, מת בזמן הלידה, והוא גדל כבן יחיד והיה קשור מאוד להוריו. כשביקר איתם בכנסיות, התרשם ממוזיקת הגוספל שהושמעה בהן, ולעיתים הצטרף לאמנים. בגיל 11 קיבל מאמו גיטרה ראשונה כמתנת יום הולדת, ובעזרת דודיו והכומר של הכנסייה למד לנגן על פי שמיעה. בנעוריו עבד בעבודות כפיים מזדמנות כדי לעזור לפרנסת המשפחה, ובזמנו הפנוי שר וניגן. כשסיים את התיכון, התחיל לעבוד כנהג משאית.
באוגוסט 1953 ביקש להקליט שיר לרגל יום הולדתה של אמו באולפן של חברת התקליטים סאן. מייסד החברה, סם פיליפס, שמע את ההקלטה, זיהה את הכישרון של הנער והחליט לצרף אותו ללהקה שניהל. במהלך אחת החזרות ביצע פרסלי באופן ספונטני את השיר "That's Alright Mama" של זמר הבלוז ארתור קרודופ. פיליפס נדלק ומיהר ללחוץ על כפתור ההקלטה באולפן. הקלטה היסטורית זו בישרה את תחילתה של אחת הקריירות המפוארות ביותר שידעה התרבות הפופולרית:
המוזיקה שפרסלי יצר הייתה קצבית, מהירה ושמחה, ועד מהרה כבשה את לבבות ההמונים והזניקה את נהג המשאית בן ה-19 לראש מצעד הלהיטים ולתפקידים ראשיים בסרטים. אלבום הבכורה שלו, שנשא את שמו ויצא לאור ב-1956, היה אלבום הרוק הראשון שנמכר ביותר ממיליון עותקים. בגיל 22 רכש פרסלי עבורו ועבור הוריו אחוזת פאר בשם "גרייסלנד", ליד ממפיס, טנסי. זמן קצר לאחר מכן, בהמלצת מנהלו האישי, התגייס לחיל האוויר האמריקאי. בשלב זה חלה ירידה בפעילותו המוזיקלית, אבל נרשמה עלייה בפעילות הלב. בזמן שירותו בבסיס חיל האוויר בגרמניה הכיר את פריסליה בוליו בת ה-14, שגרה בבסיס עם אמה ואביה המאמץ. פרסלי כבר היה זמר ידוע ונערץ, וגם היה מבוגר ממנה בעשר שנים, אבל השניים התאהבו מיד, ולמורת רוחם של הוריה, שמרו על יחסים קרובים גם אחרי שפרסלי השתחרר מהצבא וחזר לבמות.
הנערה עברה לגור איתו בגרייסלנד, ובמאי 1967 נישאה לו. שנות הנישואים הראשונות היו מאושרות. באותה תקופה גם חזר פרסלי לקדמת הבמה עם שירים חדשים שמילאו אולמות, עשו כותרות, הרטיטו לבבות והכתירו אותו למלך הבלתי מעורער של הרוקנרול. אלא שבמקביל להצלחה החל להתמכר לסמים, לתרופות ולאכילה, מה שהפריע לקידום הקריירה ואיתגר את חיי הנישואים. בני הזוג התגרשו באוקטובר 1973 ושמרו על יחסים תקינים לטובת בתם המשותפת, ליסה מארי, אלא שמאותו הרגע החמיר מצבו של הזמר, והוא נעשה אדם מבודד, שמן וסהרורי.
ב-7 בדצמבר 1976, בזמן שהתארח בסוויטה במלון הילטון בלאס וגאס, כתב על דף נייר של המלון מכתב קצר ועצוב:
אני מרגיש כל כך בודד לפעמים
הלילה שקט עבורי
הלוואי שיכולתי לישון
אני שמח שכולם נעלמו כעת
קרוב לוודאי שלא אנוח הלילה
אין לי צורך בכל זה
עזור לי אלוהים
פרסלי כנראה השליך את המכתב לפח האשפה שבחדר, אבל החדרנית מצאה ושמרה אותו. כשמונה חודשים לאחר מכן, ב-16 באוגוסט 1977, הוא מת בביתו, כנראה מצריכת יתר של תרופות מרץ. תחילה קברו אותו בבית עלמין בממפיס, אבל לאחר שמעריצים ניסו לגנוב את גופתו, הועברו עצמותיו לאחוזת גרייסלנד, שבעקבות זאת נעשתה אטרקציה תיירותית. ביוני 1991 הוצע המכתב העצוב מלאס וגאס במכירה פומבית. הזמר וויין ניוטון, שהיה חבר קרוב ומעריץ גדול של פרסלי, קנה אותו ב-13,200 דולר ותלה אותו על קיר בביתו. השמועה על כך פשטה, ומעריצים של פרסלי יצרו קשר עם ניוטון והתחננו ממנו לעותקים. בעקבות זאת כתב הזמר את השיר "המכתב", שבסופו נכלל הטקסט המקורי של פרסלי:
השיר עורר תגובות מעורבות: היו שהתרגשו מהמחווה, אבל היו גם כאלה שטענו כי ניוטון סתם מנסה לתפוס טרמפ על התהילה של אחד האמנים הגדולים בהיסטוריה. כך או כך, המכתב מעיד שגם אם ההמונים מכתירים אדם מסוים למלך, בינו לבין עצמו הוא יכול להרגיש אפס מאופס.
____________________________________________________________
יש לה קשר הדוק מאוד לאלביס פרסלי. הקליקו על התמונה:
