"שברתי שתי אצבעות ביד שמאל, ולגיטריסט זה מאוד קריטי, זו ממש מכה", מספר המוזיקאי נטע וייסמן בתחילת הראיון. "הלכתי לעשות קניות לאשתי, ופתאום מעדתי ואיבדתי שיווי משקל עם הסלים", הוא מפרט. "מוסר השכל: אף פעם אל תעשה קניות לאשתך".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- בלוג חדש: ענת לב אדלר קופצת למים עמוקים ומשתחררת מהפחדים
אבל עם כל הכבוד לקשיים הכרוכים בשבירת אצבעות, לנטע וייסמן (62) יש סיפורים הרבה יותר מעניינים. כבר ארבעה עשורים שהוא חי, נושם, אוכל, שותה ומעשן רוקנרול, והביוגרפיה המרתקת שלו מלאה שמות מפורסמים כמו רמי פורטיס, ברי סחרוף ומינימל קומפקט לצד כמה הסתבכויות פליליות שהוא בוודאי היה שמח לוותר על פרסומן. עכשיו הוא רוצה לעשות כותרות בזכות המוזיקה שלו ומוציא תחת השם "NETA" מיני-אלבום המכיל חמישה שירים חדשים באנגלית. ב-14 בספטמבר ייערך בתיאטרון תמונע בתל אביב מופע השקה לדיסק, שבו יתארח גם ידידו הוותיק ברי סחרוף, ובינתיים יצא לרשת קליפ ראשון, לשיר "What If I Ask":
מעצרים, סמים ורוקנרול
וייסמן גדל בשכונת קריית שלום בתל אביב וכיום גר בצפון העיר עם זוגתו מיכל, פסיכולוגית. יש לו בן מנישואים ראשונים, יהונתן (24), שמתחיל השנה ללמוד מינהל עסקים ולא עושה סימנים של רצון לעשות מוזיקה. הוא עצמו עלה לבמות כבר בשנות ה-70, כשהקים עם פורטיס את הלהקות זבוב ומים חמים, השתתף באלבום הראשון של פורטיס, "פלונטר", והיה חבר בהרכבים שונים שאיתם הופיע במועדונים התל-אביביים המיתולוגיים פינגווין וקולוסיאום. הלהקות שבהן השתתף לא פרצו למיינסטרים, ושמותיהן אינם אומרים הרבה למי שלא ממש מצוי בהיסטוריה של הרוק הישראלי האלטרנטיבי. דווקא להקה אחרת, שהצליחה מאוד, הוא פספס: וייסמן היה חבר במינימל קומפקט בתחילת דרכה ופרש רגע לפני ההצלחה.
"בשנות ה-80 נסעתי עם ברי סחרוף לאנגליה, ואחר כך עברנו לאמסטרדם, שם גרתי קרוב לעשר שנים", הוא מספר. "הבאנו לשם את מלכה שפיגל, את פורטיס ואת סמי בירנבך מתוך מטרה להקים הרכב, שקראנו לו S.O.B. אחרי כמה חודשים נפרדתי מהם, כי היו לי איתם חילוקי דעות בנוגע לכיוון המוזיקלי, והחלטתי שאני מקים הרכב משלי, פולואינג סנטנס. אני עזבתי, והם נהפכו למינימל קומפקט".
הלהקה, שבה היה חבר גם מקס פרנקן, זכתה בארץ למעמד מיתולוגי, הן בשל הצלחתה באירופה והן בזכות העובדה שחלק מחבריה נעשו דמויות מפתח ברוק הישראלי. בנובמבר הקרוב מתכננת מינימל קומפקט להתאחד על הבמות בישראל, ונטע וייסמן מתכנן לצפות בה מהקהל. "אני מאמין שאלך לראות אותם", הוא אומר. "בכיף. אני מפרגן להם. הם חברים שלי עד היום. עם ברי אני בקשר קרוב, וגם עם מלכה ומקס כשהם מגיעים ארצה. אני לא מתחרט על זה שעזבתי אותם לפני שהם נהפכו למינימל קומפקט. היה לי ראש אחר, ואני שלם עם עצמי עד הסוף בעניין הזה".
אז את ההצלחה הגדולה הוא החמיץ, אבל את המיתוס "סקס, סמים ורוקנרול" הוא כנראה חווה על בשרו. ב-1986 נעצר וייסמן על ידי האינטרפול בעת ששהה בטיול בבלגיה בחשד לסחר בקוקאין בשוודיה. תחילה ישב במעצר של כשנה בבלגיה; בהמשך הוסגר לשוודיה והיה שם עצור למשך ארבעה חודשים נוספים, אבל במשפט עצמו הוא יצא זכאי ובעקבות זאת קיבל פיצויים. "זו הייתה חוויה לא פשוטה", נזכר וייסמן. "חלק מהזמן הייתי בתנאי בידוד, אבל הייתה שם עובדת סוציאלית שידעה עברית והביאה לי ספרים, וזה היה מדהים. אמא שלי ואחותי התמקמו בבית שלי בהולנד למשך כמעט שנה ובאו לבקר אותי בכלא. גם קיבלתי מכתבים".
ב-1990 הוא נעצר שוב אחרי שנחת בארץ לביקור. הפעם נחשד על ידי ממשלת צרפת כי סחר בסמים בשטחה, וזאת בעקבות חקירת חבר שלו, שהואשם בתיק אחר וישב מספר שנים בכלא. הצרפתים חשדו כי וייסמן הפעיל את חברו וביקשו להסגירו לצרפת. אחרי שנה וחצי התיק נגדו נסגר, ו"נגמר הסיפור", לדבריו. נגמר – אבל הטראומה נשארה: אחרי המעצר נמנע וייסמן מלנגן במשך שנים רבות ועסק בדברים אחרים. בין היתר, היה שותף ברשת המסעדות נרגילה, שהייתה אז מאוד פופולרית. ב-2009 חבר שכנע אותו לחזור סוף-סוף לגיטרה, והוא הקים הרכב בשם The Alchemystique, שבאחד משיריו התארח חברו משכבר הימים, ברי סחרוף:
הנשמה התאומה שלי
הפרויקט הנוכחי שלו מקוטלג תחת שמו הפרטי ("אני יודע שהשם הזה תפוס, אבל אני התחלתי לפני נטע ברזילי"), אבל הקול המוביל בו הוא זה של הזמרת ההולנדית לינדה פיקה, שאותה הכיר וייסמן לפני כ-40 שנה, כשהיא הייתה בת 16. הוא ראה אותה בהופעה בהולנד, התלהב ויצר איתה קשר דרך מוזיקאי שהופיע איתה. הם הקליטו יחד שני שירים, אבל החיבור המוזיקלי נקטע, כי "לצערי הרב, היא התאהבה בזמר בריטי ועזבה איתו לאוסטרליה". לפני שנתיים הוא איתר אותה בפייסבוק, והקשר התחדש. "לינדה היא כמו נשמה תאומה שלי מבחינה מוזיקלית", מתלהב וייסמן. "אני נותן לה את המוזיקה, והיא כותבת את המילים ושרה. יש לנו חיבור מיוחד. כשנפגשנו שוב, החלטנו שאנחנו חייבים לסגור מעגל, והיא הגיעה לארץ, להקלטות".
לרוק אלטרנטיבי ישראלי שמושר באנגלית יש סיכוי להצליח?
"זה לא קל. הנישה הזו פונה מראש לקהל מצומצם, אבל
השפה האנגלית יותר מתאימה למוזיקה שלי. באלבום הקודם זכיתי לביקורות טובות בעיתונות, אבל לא עברתי פלייליסט, שזה הדבר שהכי משמעותי בישראל. אתה יכול לנגן נהדר ולקבל ביקורות מצוינות, אבל כל עוד אתה לא בפלייליסטים של גלגלצ ו-88 – אף אחד לא יכיר אותך. אם נכנסת לפלייליסט של גלגלצ, ישמיעו אותך בכל מקום ויזמינו אותך להופיע. הרדיו הוא זה שבסופו של דבר מכתיב מה הולך. העורכים שם הם אלה שמחליטים באיזה חומרים יאביסו את הילדים".
גם בעידן האינטרנט?
"עוד יותר בעידן האינטרנט. הרי הטכנולוגיה גמרה את מכירות התקליטים, ואני מכיר מוזיקאים ישראלים ברמה עולמית שעובדים בשלוש עבודות כדי להתפרנס. אמנם, הרבה יותר קל היום להקליט לבד, וההפצה היא הרבה יותר נגישה, אבל יש מאות מילונים כמוך, אז גם התחרות גדלה, וכדי להיות ריהאנה, צריך להשקיע בשיווק שעולה מאות אלפי דולרים".
אבל גם המודל הכלכלי השתנה: אנשים מופיעים יותר ומקבלים תמלוגים מהשמעות בסטרימינג.
"כדי להרוויח כסף, צריך לעשות הופעות ענק. ומה עם הלהקות המתחילות והבינוניות, שלא יכולות להביא 20 אלף איש? פעם אמנים הרוויחו ממכירת תקליטים; היום צריך אלפי השמעות בשביל שייצא מזה משהו, ואין שקיפות, ולא ברור איך משלמים, ולפי מה שירותי הסטרימינג סופרים השמעות".
דווקא די-ג'אים ישראלים עושים חיל בחו"ל.
"לשבת ולשחק עם המחשב זה משהו אחר. במוזיקה אלקטרונית הרבה פעמים הסמים עושים את המוזיקה. אם כל האנשים היו סחים, הם לא היו שומעים את זה בחיים. אתה לא יכול לשמוע בום-בום שעה שלמה אם אתה לא דלוק".
אורן אליעזרי פספס להקה ישראלית מצליחה מאוד. הקליקו על התמונה:
