מה קודם למה כשכותבים שיר-זמר: המנגינה או המילים? נראה שבמרבית המקרים, לפחות בישראל, המילים נכתבות קודם ומעוררות במלחין השראה: אפשר להסיק זאת מהעובדה ששירי משוררים רבים זוכים בארץ להלחנה. אבל זה לא כך תמיד: לפעמים קורה הפוך, והמילים מצטרפות למנגינה קיימת. כך קרה לאחד השירים האהובים ביותר ברפרטואר של שלמה ארצי: הלחן, פרי עטו של הבמאי שמואל אימברמן, כבר היה מוכן, והמלחין התקשר לידידו הפזמונאי אבי קורן וזמזם אותו באוזניו. קורן התלהב וביקש מאימברמן שיחכה לו: הוא בדרכו אליו. כעבור חצי שעה נפגשו השניים. בידיו של קורן כבר היה דף נייר שמילות השיר כתובות עליו. "כתבתי תוך כדי נסיעה", סיפר. כשהגיע לאימברמן, קרא באוזניו את המילים בהתרגשות שסחפה את שניהם.
הנה התוצאה:
הימים היו ימי מלחמת ההתשה, 1970. כמעט כל יום נהרגו חיילי צה"ל על גדות תעלת סואץ. אחרי הניצחון המסחרר במלחמת ששת הימים נאלצו הישראלים להתמודד עם כאב שלא ציפו לו. כמעט מדי יום הופיעו בעיתונים שמות ותצלומים של חיילים שנהרגו. פגה האופוריה של הניצחון הגדול, ואת מקומה תפסו דאגה, צער וחוסר תקווה לנוכח מלחמה מתמשכת וחסרת תכלית שהייתה לה רק מטרה אחת: להתיש.
קורן כתב את "אנחנו לא צריכים" לזכר חבר קרוב שלו, אליעזר (לשקה) גרונדלנד ז"ל, שנהרג בירושלים במלחמת ששת הימים, וכתפילה למען שובו בשלום של חבר נוסף, יוסף (יוסקה) ריין יבדל"א, שבאותם ימים השתתף במלחמת ההתשה:
כבר יבשו עינינו מדמעות,
ופינו כבר נותר אילם בלי קול.
מה עוד נבקש, אמור מה עוד?
כמעט ביקשנו לנו את הכל.
את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן שיחזור שוב לביתו,
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
כבר כאבנו אלף צלקות,
עמוק בפנים הסתרנו אנחה.
כבר יבשו עינינו מלבכות –
אמור שכבר עמדנו במבחן.
את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן לה להיות שנית איתו –
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
כבר כיסינו תל ועוד אחד,
טמנו את ליבנו בין ברושים.
עוד מעט תפרוץ האנחה –
קבל זאת כתפילה מאוד אישית.
את הגשם תן רק בעיתו,
ובאביב פזר לנו פרחים,
ותן לנו לשוב ולראותו –
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
צפו בסרטון לזכר אליעזר גרונדלנד ז"ל:
הוא לא יחזור לביתו
מילות השיר מביעות במפורש את מה שהן: תפילה, אנחה ותחינה. הן פונות בלשון רבים אל כוח עליון ומבקשות ממנו לכאורה את המובן מאליו: גשם בעיתו ופרחים באביב. זוהי לא פנייה של היחיד, אלא של קולקטיב כלשהו, קבוצה של אנשים שחולקים צער על יותר מאובדן אחד ("כבר כיסינו תל ועוד אחד"). הדוברים מתארים את הקבורה של האהובים שאותם טמנו, כשלצידם הלבבות של אלה שנאלצו לקבור אותם. אבל לא רק את האביב ואת הפרחים הם רוצים לשוב ולראות, אלא גם "אותו" – את מי שהלך מהם לעד. "יותר מזה אנחנו לא צריכים", הם אומרים, והם כנראה יודעים שתפילתם לא יכולה להיענות: הוא לא יחזור לביתו. העיניים כבר יבשו מרוב בכי, ורק הגשם יוכל לשוב ולהרטיב אותן.
קורן ואימברמן בוודאי לא העלו על דעתם עד כמה שירם יינטע בלבבות ויצליח. זה קרה בזכות שלמה ארצי: הזמר היה חייל בלהקת חיל הים בעת שהשיר נכתב, ובחר לכלול אותו באלבום הבכורה שלו שראה אור עוד במהלך שירותו הצבאי. השיר הצליח עד כדי כך שמילים מתוכו נחקקו על מצבות במקומות שונים בארץ, ובקהילות מסוימות הוא מופיע ברצף התפילות. השיר גם נכלל בפסקול סרטה של מיכל בת אדם "המאהב", שמבוסס על ספרו של א.ב יהושע ושמתרחש על רקע מלחמת יום הכיפורים. להצלחה מחודשת זכה השיר אחרי שארצי הקליט אותו שוב ב-1998 וכלל אותו באלבומו "אהבתיהם", שראה אור שנתיים לאחר מכן. ב-2006 הוא הקדיש את "אנחנו לא צריכים" לחיילי צה"ל החטופים אלדד רגב, אהוד גולדווסר וגלעד שליט. אז עדיין לא היה ידוע כי רגב וגולדווסר אינם עוד בין החיים, כך שהמילים "ותן שיחזור שוב לביתו" התפרשו כתקווה שעשויה להתממש.
צפו בגרסה השנייה של השיר:
אבי קורן זכה לאחרונה בפרס אקו"ם ע"ש אהרון אשמן על תרומתו לתרבות הישראלית. אין ספק שהוא ראוי לפרס, בזכות עשרות השירים שכתב, ביניהם הלהיטים "באביב את תשובי חזרה" (שנכתב למנגינה של שארל אזנבור), "שלווה" (שהלחין יאיר רוזנבלום) וכמובן "אנחנו לא צריכים".
"יש לי מחלה נבזית", אומר מלחין השיר, שמואל אימברמן. הקליקו על התמונה:
