"כדי להגיע לחברות מהישוב שלי אני צריכה לחצות את הוואדי. לוקח לי שעה להגיע לצד השני של היישוב, אבל זה כיף. בדרך אני מסתכלת על הפרחים והצמחים ולפעמים גם עוצרת אצל השכנים ושותה חלב ישר מהעז. גם בהליכה ארוכה אני אוהבת ללכת יחפה – אני מרגישה את הרצפה וזה מרגיש יותר חופשי. אנחנו הולכים ביישוב כמעט כל הזמן יחפים".
המשפחה שלי
----------------
אני: זהר הרפז, בת 8, בכיתה ג', מהיישוב כליל.
אמא: דסי אלעד (46). אמא היא דולה – עוזרת לנשים בלידה. היא נחמדה וכיפית.
אבא: ערן הרפז (52). אבא מלמד מדיטציה – איך להקשיב לגוף שלך ולעשות דברים בשקט. הוא נחמד וחמוד.
אחים ואחיות: יש לי אח תאום, עדן, בן 8 ואני גדולה ממנו בדקה. תמיד היינו באותו גן, חוץ מפעם אחת שהפרידו אותנו לשני גנים שונים. יש לי גם אחות גדולה, סיני (שם חיבה נייניי), בת 16. היא האחות הכי כיפית בעולם ונחמדה. כשאני רוצה לשחק ואין לי עם מי, היא מסכימה.
משמעות השם שלי: זוהרת.
ארוחה משפחתית: לפעמים אנחנו אוכלים כולנו יחד. אנחנו מתחילים לדבר ואז אבא מצחיק את כולם ומספר בדיחות. אני אוהבת שאבא שלי מכין חמין צמחוני בתנור עם תפוחי אדמה, שעועית ותמרים.
המטלות שלי בבית: אני אמורה להאכיל את החיות פעמיים בכל יום (שני כלבים ושני חתולים) ולסדר את החדר שלי.
עוד ישראלים קטנים:
>> נעמי, בת 8, מנצרת עילית: גרה בקיבוץ שיתופי בתוך בניין ענק
>> בניה גפן, בן 7, מאמציה: "ההורים אומרים שיום אחד נחזור לגוש קטיף"
>> נבט, בת 7, מחוות בולוטין: אבא ואמא מצילים חיות בר
>> לין חלבי, בת 7, מדליית אל כרמל: חולמת לעוף לסוריה ולהציל ילדים
הבית שלי
-----------
הישוב: כליל. נולדתי כאן וכל החיים שלי גדלתי פה. אני אוהבת את היישוב שלי כי האנשים מאוד מיוחדים ויש הרבה טבע. כליל נמצא על ראש של הר ויש הרבה מרחב ואוויר נקי, כי הבתים לא צמודים ואין ביניהם גדרות. אנחנו הולכים יחפים, כי אין הרבה בטון אלא טבע.
ישוב אקולוגי: הישוב שלנו הוא ישוב אקולוגי. זה אומר שאנחנו דואגים לסביבה. יש לנו חשמל סולארי – חשמל מהשמש. בימי גשם אין הרבה שמש ואז אין כמעט חשמל ואנחנו משתמשים בפנס של הטלפון ולפעמים בגנרטור וכך אנחנו חוסכים בחשמל בחורף. אנחנו גם משתמשים בכמה שפחות פלסטיק או שקיות ניילון. במקום, יש לנו שקיות נייר או בד. חשוב לנו להפריד בין דברים מהטבע לזבל הרגיל. יש אצלנו גם אנשים שמגדלים מוצרים אורגנים ומוכרים אותם בחנות בישוב וליד הבית של השכנים יש עזים שמסתובבות חופשי. אנחנו שותים את החלב ישר מהעז ולפעמים מכינים ממנו יוגורט.
הבית: אנחנו גרים ב'יורט'. את יודעת מה זה? יורט זו מילה מונגולית שהפירוש שלה הוא: 'בקתה'. זה חצי בית וחצי אוהל טיפי - בית עגול שעשוי מבד וגם מגבס ושהצורה שלו עגולה. בפנים זה חלל אחד גדול. באמצע הבית יש לנו תנור עצים והמון מרחב. יש לנו גם חצר ענקית עם עצי קלמנטינה, תפוז, חרובים, זיתים ועץ אלה וגם צמחים לתה: נענע, לואיזה וזוטה. החדר של ההורים שלי נמצא בחצר והוא בצורת מלבן.
החדר: גם החדר שלי הוא יורט, שצמוד לבית, וגם הכניסה אליו היא מתוך הבית. יש לי חדר לבד, אז יש לי פרטיות וזה כיף. החדר שלי עגול והתקרה הולכת לתוך עיגול בגג, כמו חלון שקוף. זה מרגיש כאילו אני בטבע. יש לי בחדר צעצועים, מיטה, שולחן, ארון בגדים, ספרים והרבה בובות עיניים ותחפושות. אני אוהבת להתחפש לרקדנית בטן, לנמר, לנסיכה ולפיית הקשת.
בית הספר שלי
------------------
בית ספר 'שיח' הדיאלוגי- הפתוח, שנמצא בבית העמק. יש לנו אוטובוס תלמידים שמביא ומחזיר אותנו. רוב התלמידים מכליל וחלק מכל האזורים בצפון הגליל המערבי.
מה מיוחד בביה"ס שלי? בבית הספר שלנו אין כיתות. יש שלוש שכבות גיל. אנחנו לומדים בשכבה האמצעית שנקראת 'חרובים' מגיל שמונה ועד 10 והיא מחולקת לשלוש קבוצות. אני בקבוצה של מיקי ואחי עדן בקבוצה של עליה, כדי שלא נריב. בכל קבוצה יש בערך 12 ילדים.
בית ספר פתוח: אין לנו בבית הספר מערכת שעות מסודרת ואנחנו בוחרים את השיעורים שלנו, יש הרבה מרחב. גם אם ילד לא הולך לשיעורים בקבוצה, אז הוא ילמד עברית או חשבון בדרך אחרת, תוך כדי משחק או משהו אחר. בבית הספר שלי מותר ללכת יחפים ולא חייבים להיות בכל השיעורים. יש זמן פנוי. אנחנו רק חייבים להגיע לפגישה בבוקר.
בית ספר דיאלוגי: בית הספר שלי הוא דיאלוגי ומלמד אותנו איך פותרים בעיות בשיחה. פעם ראיתי שני ילדים רבים. אמרתי להם שלא יתחילו עם ידיים, קראתי לאיש צוות ואמרתי להם שידברו. זה עזר.
מה עושים בבית הספר? אנחנו משחקים ויוצרים הרבה. אני ממש אוהבת את הפעילות אצל נוגה המורה לאומנות, בסטודיו, שמאפשרת לנו להשתמש בדמיון והכל פתוח כדי לעשות דברים. אני אוהבת לפסל בחימר – כבר עשיתי צלחות וכוסות לתה.
המקצוע שאני הכי אוהבת: ארצות והתפתחות האדם. יש לנו מורה ממש נחמדה ואני מתעניינת בארצות עליהן היא מספרת ובחיות שגרות שם. בכל יום יש לי מקצועות אחרים. יש לנו גם מקהלה, חץ וקשת, אומנויות לחימה, ריקודים סלוניים ובהפסקות אנחנו יכולים לאכול מתי שאנחנו רוצים ולעשות מה שבא לנו.
המורה האהוב עלי: קשה לי להחליט על אחד. מיקי, איה וטל. כולם נחמדים ועושים זמן כיפי בבוקר או בצהרון.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? שיהיו נחמדים ויעשו צחוקים. טל המורה כל הזמן מצחיק ולפעמים עושה קולות מצחיקים.
אוהבת ללמוד? כן.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אני אוהבת את בית הספר שלי כמו שהוא.
שיעורי בית: אין לנו שיעורי בית, אלא אם אני מפספסת שיעורי עברית. אני לא אוהבת להכין שיעורי בית.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: אני אוהבת לקבוע עם חברות ולשחק בברביות, לכתוב ביומן שלי דברים פרטיים על מה שקורה לי ביום יום, לשחק במגרש כדורגל ולבלות במתקנים שם.
הכי אוהבת לעשות בעולם: לרקוד בלט קלאסי, היפ הופ וקפוארה. אני אוהבת גם לנגן על קלידים.
מאכל אהוב: הלזניה של סבתא תמי - אמא של אמא.
טלוויזיה: אין לנו טלוויזיה. אני רואה סדרות שאני אוהבת, כמו: 'אוי בוי' ו'אן עם הצמות' דרך המחשב.
מחשב: אני אוהבת לשחק משחקי אפייה ומיינקראפט.
הכי אוהבת לעשות עם אמא: להכין עוגיות שוקולד צ'יפס ועוגיות בצורות. אנחנו מכינות גם שוקולדים מקקאו וחמאה.
הכי אוהבת לעשות עם אבא: לשחק משחקים, במיוחד 'ספיד' (משחק קלפים). אנחנו גם קוראים ספרים יחד והולכים לימי כיף, אוכלים גלידה ומטיילים.
הכי אוהבת לעשות עם האחים: עם עדן אני אוהבת לשחק בלגו ועם אחותי סיני 'ספיד'. יש לנו סדרה שאנחנו אוהבות לראות יחד: 'לאב לייב'.
הכי אוהבת לעשות עם כל המשפחה: לפעמים כל המשפחה מטיילת יחד בוואדי. אנחנו אוהבים ללכת לעץ המגלשות שנמצא ביישוב. זה עץ שיש לו אדמה חלקה ואנחנו עולים למעלה ומתגלשים. הוא נמצא רבע שעה מהבית שלנו. לפעמים אנחנו מטיילים לחוף אכזיב או בנחלים באזור.
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: יותר חברים. הם כל הזמן עובדים ואני רוצה שיהיו יותר בבית.
החברה הכי טובה: נגה מהקבוצה שלי בבית הספר ומהיישוב. אנחנו אוהבות לשחק עם הברביות. היא מבטיחה דברים ומקיימת ואף פעם לא עושה משהו אם לא נעים לכולם.
החלום שלי: להיות כמו נועה קירל – היא ומרגי ואליענה תדהר מהממים. אני רוצה להיות זמרת ובקרוב אלמד לשיר.
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: אווטאר – עם כמה כוחות משולבים: מים, אדמה, אש ואוויר. כך אני אוכל לעזור לאנשים.
כשאהיה גדולה: אני רוצה להיות זמרת ואמנית. אני אוהבת לצייר, במיוחד ציורי טבע. אמא קנתה לי עכשיו עפרונות מיוחדים לציור.
מתי כועסים עלי? כשאני ואח שלי רבים. בדרך כלל על משהו מתוק. אם נשארה קוביית שוקולד, אנחנו רבים מי יקבל מה. פעם רבנו על זמן מסך, אז המצאנו שבימים אי זוגיים אני אראה ראשונה והוא בימים זוגיים.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: בחתונה של אח של אמא שלי ועכשיו אני אהיה בעוד אחת. אני אוהבת לראות חתונות. זה יפה - כל הבגדים הלבנים והפרחים הצבעוניים.
חיות: יש לנו שתי כלבות, שקוראים להן בדיוק ודוניה ושני חתולים: קוקוס והירו.
חוגים: בלט קלאסי, היפ הופ וקפוארה.
הייתי רוצה לחיות ב: סיני – היינו שם הרבה פעמים. פעם אחת ראינו חתולי ים, דולפינים ודיונון. יש שם חיות יפות והכל נורא יפה.
לגדול או להישאר ילדה לנצח? להישאר ילדה. זה כיף שאתה מקבל מלא יחס ושיש לך חברים. כשאתה גדול אתה צריך להיפרד מהם כי רבים או בגלל המרחק.
ההמלצה שלי לספר: "פצפונת ואנטון", כי יש שם מתח והעשירה עוזרת לעני וגם את הספר "אמיל והבלשים", כי הוא ספר ממש יפה ואני אוהבת את הסופר של שניהם, אריך קסטנר כי יש לו הרבה מילים יפות.
טקס שינה: אני קוראת סיפורים עם ההורים שלי, אחר כך אנחנו אוכלים ארוחת ערב, מצחצחים שיניים ואז אני הולכת למיטה. אחד ההורים תמיד בא לשבת לידי ואנחנו מדברים. החתול שלי תמיד ישן איתי בלילה.
מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?
ילדים בגילאי 7-9, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם. שלחו אלינו למייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אהבתם את זהר? הכירו גם את אלירן בן ה-6 - אלוף הארץ בשחמט:
לחצו על התמונה: אלירן (6), אלוף הארץ בשחמט: "אני מרגיש חזק. ידעתי שאני הולך לנצח" (צילום: שחר שילון אנקורי)
