כשסדרת הטלוויזיה "רמת אביב ג'" הייתה בשיא תהילתה, אי שם בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כתב התסריטאי הראשי שלה, גל פרידמן, תפקיד שנועד במיוחד לשרון צור, שזכה באותה תקופה לפופולריות רבה בזכות הופעותיו בערוץ הילדים. צור זומן לאודישן אצל מפיק הסדרה, יורם גלובוס, והתייצב בלי ציפיות גבוהות. "הייתה אז אגדה שנכנסים לסדרה רק אנשים שייצגה לאה גלובוס, אשתו של יורם", מספר צור. "אני הייתי בסוכנות של מיכל גבריאלוב, וכשהגעתי לאודישן, ראיתי את כל הדוגמנים של לאה גלובוס עומדים בתור לתפקיד שלי, אז הייתי בטוח שבסוף יגידו לי: 'תודה רבה, אבל לא צריך'. פתאום נכנס לחדר מנחם גולן, בן דודו ושותפו של גלובוס, שביים אותי בהצגה 'עוץ לי גוץ לי', וברגע שהוא ראה אותי, הוא אמר ליורם: 'אתה רואה אותו? זה הששי קשת הבא. הוא המאהב האולטימטיבי של הקולנוע הישראלי'. באותו רגע גלובוס החליט לקבל אותי לסדרה, והייתי המאהב של כמעט כל הנשים שם".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- הדוגמנית הנועזת שנעשתה נסיכה נוצצת: "עברתי סופת שנאה"
אבל כוכב בסדר גודל של ששי קשת הוא לא נעשה. מנחם גולן פספס.
איך אתה מסביר את זה שלמרות קריירה ענפה של 30 שנה, לא פרצת החוצה כמו חבריך לערוץ הילדים?
"תמיד אומרים לי: 'אין לך מרפקים, אין לך פה, אין לך שם'. אחד האנשים הראשונים שאמרו לי את זה היה דליק ווליניץ. הוא שאל אותי: 'מה קורה לך? למה אתה לא נדחף לשורה הראשונה כשמצלמים? איפה המרפקים שלך?' אני מודה שהקטע המתמרפק תמיד היה בעייתי אצלי".
אשתו, הילה רביב-צור, שיושבת לצידו במהלך הראיון, מרשה לעצמה להתערב ואומרת: "הרבה זמן הצליח לו: רצו אותו, התקשרו אליו - אבל חאלס, נגמר המזל".
ילדים רדפו אחרינו
שרון צור (55), נולד וגר בקיבוץ גבעת ברנר, ולמרות האמירה של אשתו ש"נגמר המזל", בימים אלה אפשר לראות אותו בשני מחזות זמר: האחד לילדים - "עמי ותמי", בכיכובם של טל מוסרי ומיכל הקטנה, והאחר למבוגרים - "בילי שוורץ" עטור השבחים מאת אוהד חיטמן בתיאטרון חיפה.
כבר בגן הילדים, לדבריו, נמשך לבמה. "הזיכרון הראשון שלי הוא ממסיבת הסיום של הגן", מספר צור. "זו הייתה הרגשה שאני במרכז העניינים. כל העיניים נשואות לכיוונך, וזה סוג של התעלות. אני מניח שזה מה שהוביל אותי למשחק".
כשהגיע לבית הספר היסודי, נרשם לחוג דרמטי והחל להופיע בחגיגות בקיבוץ, שבחלקן נכחו 1,000 ואפילו 2,000 צופים. מתקופת התיכון הוא זוכר בעיקר את מי שהיה המורה שלו לספרות - עמוס עוז. "הוא היה מורה מצוין", אומר צור, "וגם שחקן. היינו קוראים מחזות, ואת 'פר גינט' ו'אנטיגונה' אני זוכר כחוויה יוצאת דופן בגלל הדרך שבה הוא קרא אותם בקולו. אני עדיין שומר עבודות שעליהן הוא כתב לי הערות בעט אדום".
בעקבות הלימודים אצל עוז התאהב צור בתיאטרון, מה שגרם לו בהמשך הדרך ללמוד את התחום באוניברסיטת תל אביב, לא לפני ששירת ביחידת החילוץ 669 במשך כחמש שנים ועבד בפלחה בקיבוץ. כשהחל את לימודי התיאטרון, הוכיח שהוא יודע להגיש שיר ושיש לו נוכחות בימתית, אבל הקיבוצניק שגדל בבית ילדים ושירת ביחידה קרבית, התקשה להיחשף רגשית, עד ששתיים מהמורות, נורה צ'לטון ועדנה שביט, אמרו לו: "אם לא תיתן לעצמך בעיטה בתחת ותיפתח, זה לא ילך. שחקן צריך לדעת להתחבר לרגשות שלו". בעקבות זאת משהו השתנה, ומאז הוא קצר הצלחות בחוג לתיאטרון. פרויקט הסיום שלו היה הצגת יחיד בשם "מלכוד 82", שעד היום הוא רואה בה כאחת ההופעות הטובות ביותר שלו. לא רק הוא היה מרוצה: גם הבמאית של ההצגה התפעלה ממנו ואף המליצה עליו לפרויקט טלוויזיוני חדש, שבדיוק הוקם באותה תקופה – ערוץ הילדים. הוא ניגש לאודישן, עבר אותו בהצלחה והצטרף לצוות המנחים, שבו היו גם יעל אבקסיס, מיכל ינאי, עודד מנשה, שי אביבי, עמוס שוב ואחרים.
"השנתיים הראשונות בערוץ היו חלוציות", הוא אומר. "היינו יוצאים לשטח עם מצלמת סלפי כמו ב'מחוברים'. כבר בשידור הראשון שלי הייתה תקלה: זה היה שידור חי, עמוס שוב ואני ראיינו ילדה ערבייה, והמיקרופון לא עבד. הכל קרה שם, כל התקלות האפשריות".
אבל הייתם כוכבים ענקיים. כל ילדי המדינה העריצו אתכם.
"נכון. אני זוכר את הפעם הראשונה שנחשפנו לגל ההערצה הזה. זה היה ב'עיר ערוץ הילדים' הראשונה, בחולון: ילדים רדפו אחרינו עד למכוניות. לאיתי שגב קרעו את החולצה".
ככה זה נראה:
באותן שנים הוא ניצל את המומנטום עד הסוף, ולצד עבודתו בערוץ השתתף במחזות זמר ובהצגות לילדים וכן השתלב בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, שבו הוא משחק עד היום. גם אחרי שעזב את הערוץ, המשיך לשחק בקלטות ילדים. אחת מהן היא "גוזל שלי" עם מיכל צפיר (ראו סרטון למעלה), שבה השתתפה גם מיקה (20), בתו הבכורה מבת זוגו לשעבר, אינס. מיקה צור משתחררת בקרוב מלהקת חיל חינוך והולכת בדרכו של אביה: היא השתתפה בשלב האודישנים בעונה השלישית של "הכוכב הבא" ומופיעה כיום בסדרת הנוער "אילת" של HOT.
הסבאות הצעירה שלו
המשפחתולוגיה שלו מורכבת. אחרי שנפרד מאמה של מיקה, הכיר ב-2006 את אשתו הנוכחית, הילה, שחקנית תיאטרון יידישפיל, שאיתה שיחק בהצגה "מקהלה עליזה" בתיאטרון אורנה פורת. לזוג שלושה ילדים משותפים: אלונה (שמונה), יותם (חמש) ודן (שנה ושלושה חודשים).
איך זה להיות אבא לתינוק בגיל 55?
"אני קורא לזה סבאות צעירה. הילה ילדה חודש לפני פסטיגל שבו השתתפתי, כך שהספקתי להיות בבית בשבועות הראשונים, ואז יצאתי למעין חודשיים מילואים. הבטיחו לנו שילד שלישי מגדל את עצמו, אבל הוא עושה לנו קרקס. הייתי חוזר הביתה מארבע-חמש הצגות ביום וממשיך למשמרת לילה עם הבנדיט".
הצלחת לשרוד?
"באחת ההצגות פספסתי סצנה. יצאתי מהאולם וירדתי לאוטו כדי לקחת משהו, נשכבתי לרגע וקמתי כעבור שעה. בחניה אין קליטה, ולא ידעו איפה אני. לי בירן ולירון רביבו קראו לי מהבמה: 'אבא, אבא' - ואין אבא".
אבל למרות הקשיים שידע בחייו המקצועיים, צור מסרב לרדת מהבמה, וגם מטפח תקוות. "אני מאוד מקווה לקבל תפקיד משמעותי באחד התיאטראות, לא משנה איזה", הוא אומר. "אני גם בונה על הנחיה בטלוויזיה, של תוכנית בוקר או מגזין".
גם תומי יואל-פינקוביץ' הייתה מנחה בערוץ הילדים, ולא תאמינו מה היא עושה היום. הקליקו על התמונה:
