הנערה הביישנית רצתה קצת ביטחון ונעשתה אימפריה של הגנה עצמית

מהשיעור הראשון שלה בהגנה עצמית במסגרת קבוצה מקצועית זוכרת נועה קמר בעיקר את הריח. "הייתי בת 14, בת יחידה בקבוצה, וקיבלתי הלם", היא אומרת. "היה מסריח נורא". לשיעור הזה היא נכנסה לפני כארבע שנים אחרי שכל חברותיה פרשו מהחוג, ולא נותרה לה ברירה אלא להצטרף למגרש של בנים ומקצוענים. "לא רציתי להמשיך, אבל לירן נייגוז, המאמן, אמר לי: 'תמשיכי, זה יבוא לך', וזה באמת תפס. תוך חודש נהייתי בן אדם עם יותר ביטחון עצמי, יותר מודעות עצמית ומודעות לסביבה. קשה להסביר כמה זה נותן לבן אדם. זה יכול ממש להרים אותך".

עוד בערוץ אנשים:

• הסופר המפורסם רצה לתקן את העולם, אבל המדענים קלקלו הכל
• המשורר כתב שיר לזכר אחותו, הזמרת המפורסמת הלחינה אותו
• האחים פיתחו משחק על ראש פינה ודחו הצעה לעבור לת"א
  

את כל הטוב הזה התקשתה התיכוניסטית מגבעתיים לשמור לעצמה בלבד. מה שהתחיל כתחביב, שאליו הגיעה כמעט במקרה, הפך להיות הפרויקט של חייה: כיום היא מדריכה מוסמכת, מובילה תוכנית להגנה עצמית שיזמה ושהופעלה בבתי ספר בכל הארץ, ומובילה פרויקט העצמה נשית בקרב תלמידות. ואם כל זה לא מספיק, היא נותנת גם שיעורים פרטיים בהגנה עצמית - אבל חולמת להיות מדענית דווקא. ואיך היא מספיקה הכל? "זה עניין של רצון ויכולת", היא מסבירה. "24 שעות ביממה זה לגמרי מספיק". 

הכירו את המאמן שלה ואת התרגילים שהוא מלמד:

צריך לדעת להגיד לא

הרומן של קמר (18) עם מזרן ההיאבקות החל כשהייתה בכיתה ז'. "עשו לנו הדגמה של הגנה עצמית בבית הספר, ואמרו לנו: 'בואו ללמוד'", היא משחזרת. "חשבתי שזה כדאי. מכיוון שהיו עוד חברות שרצו להצטרף, זה בכלל התאים". כעבור זמן לא רב נשארה קמר הבת היחידה באימון, אבל השינויים החיוביים שעברה פיצו על הקושי החברתי. "זה ממש מעצים. קודם לא הייתי מוציאה מילה ליד אנשים, ופתאום הכל השתנה. הגנה עצמית נותנת מודעות למה שהגוף יכול לעשות, ושמה אותך בהרבה מצבים שדורשים ממך להתגבר על מבוכה, פחד וחשש, כך שבשלב מסוים מתחילים לראות אתגרים לא כקושי, אלא כחוויה, ממש כיף".

לאט-לאט היא התקדמה באימונים, ואז התחילה להדריך. "התלוויתי ללירן ימים שלמים כדי ללמוד. הייתי באה לאימון בשלוש, אחרי בית הספר, ונשארת עד שמונה בערב כדי לראות איך הוא מאמן. אחר כך התחלתי להעביר חלקים מהאימונים בעצמי, ובהמשך כבר אימנתי קבוצות לבד". אבל גם בזה היא לא הסתפקה. "הבנתי שאני יכולה לקחת את זה צעד קדימה וללמד הגנה עצמית בבית ספר, אז בניתי סדנה. הכנתי חימום, תרגילים וגם ניסחתי את הפילוסופיה של ההגנה העצמית, שהיא לא פחות חשובה: צריך לדבר על גבולות, להבהיר שאפשר להפסיק סיטואציה שהיא לא נעימה, להבין באיזה מצבים טוב לי ובאיזה לא. צריך לדעת להגיד לא, וזה לא מובן מאליו. חלק מהמטרה של ההגנה העצמית היא למנוע תקיפות לפני שהן קורות – לדעת איזו סיטואציה היא עוינת בשבילי, ואני לא צריכה להיות בה".

מכיוון שהאלימות נגד נשים נעשתה תופעה מפחידה בהיקפה, ביקשה קמר ללמד את חברותיה בתיכון אורט גבעתיים תרגילים שיכולים לעזור להן בשעת צרה. "הכנתי סדנה של שלושה מפגשים וביקשתי מהמורה לחינוך גופני לתת לי להעביר אותה. המורה הסכימה לשבת בצד שלושה שיעורים; אני העברתי את הסדנה, וזה עבד. בנות זקוקות לזה. בעקבות ההצלחה אמרתי לעצמי שאם זה עבד בבית הספר שלי, זה יכול לעבוד בעוד מקומות. פניתי ל'אורטוב', המחלקה החברתית של רשת אורט, שאחראית על יוזמות חברתיות של תלמידים, וההיענות הייתה מדהימה. ביחד ניסינו לחשוב איך מעבירים את הפרויקט לרמה הארצית".

קמר החלה לעבוד במרץ. את כתה י"א התחילה בפגישות עם תלמידי תיכון מכל הארץ, להם העבירה תוכנית הכשרה בת 20 שעות, שבסופה כל אחד ואחת מהם הוסמך להעביר בבית ספרו סדנה כמו זו שהיא העבירה בגבעתיים. "בחיים לא הייתי גאה ככה במשהו", היא אומרת. "זה רץ במשך שנה ועלה על הציפיות של כולנו: גם נתתי לתלמידים במה להנהיג ולהשפיע, וגם לימדתי אותם הגנה עצמית. זה אמנם בסיסי, ואף אחד לא יצא מאסטר, אבל מישהו דאג להם והראה להם איך לעשות את זה, וזה עולם ומלואו. מספיק שהייתה ילדה אחת שזה עזר לה, והכל היה שווה".

נועה קמר. "להקדים תרופה למכה"(צילום: אלבום פרטי)

בשלב הבא החליטה קמר לשכלל את המיזם. "הרגשתי שיצרנו תרופה לבעיה קיימת", היא אומרת, "ושכדאי גם להקדים תרופה למכה: במקום רק ללמד בנות איך להגן על עצמן בסיטואציה - לייצר עולם עם פחות סיטואציות כאלה. למנוע מצב שבו בנות מרגישות שהן חשופות לפגיעות, שיש לגיטימציה לפגוע בהן ולדבר אליהן לא יפה, להפסיק את חוסר הביטחון ביכולות שלהן להנהיג, כי בסוף זה הכל עניין של ביטחון. חשבתי על הגנה עצמית ברמה של כניסה לחדר מלא גברים בלי להרגיש מאוימת. אלה סיטואציות יומיומיות שבנות נתקלות בהן".

לשם כך חזרה קמר לשותפיה ב"אורטוב", וביחד הם בנו פורמט שרץ עכשיו כפיילוט באורט גבעתיים: אחת לשבוע נפגשות בנות השכבה שלה עם אישה שעוסקת בתחום מסוים - פוליטיקה, צבא, עסקים או ספורט – ונחשפות לתהליך המקצועי והאישי שאותה אישה עברה. "המטרה היא שכל בת תמצא את הנישה שלה בתהליך ותתחבר; שכל אחת תמצא תחום שמעניין אותה ותדע איך היא יכולה לקחת בו חלק. אני רוצה שהבנות יקבלו כלים כדי לדעת איך להוביל פרויקט, לחשב תקציב, להניע דברים, לקבוע פגישות. אני יודעת שלא כולן ייצאו מנהיגות, אבל גם אם רק כמה מהן יושפעו מזה ויפתחו מודעות חברתית ורצון להשפיע – בשבילי זה מספיק טוב". 

קמר מדגישה את הביטחון הנשי כיעד שיש לטפח. היא עצמה חוותה מקרים רבים של חוסר ביטחון, לאו דווקא בגלל אלימות. "זה קורה כשאני מתקשרת לאיזשהו מקום, ומיד אומרים לי: 'מותק', 'מאמי', 'חמודה שלי'. אני שומעת את היחס הבסיסי הזה ומרגישה שיש בו משהו לא בסדר. כשהתחלתי להתאמן, היה לי מאמן שלא נתן לי לעבוד עם בנים. שאלתי את עצמי למה אני צריכה לעבוד קשה יותר כדי לקנות לי מקום ולהוכיח את עצמי. כשהגעתי לאימונים, הבנים היו נזהרים לא להרביץ לי, אבל לאט-לאט זה הפך מ'תיזהרו על נועה' ל'תיזהרו מנועה'. אנחנו אנשים שמסתגלים, וגם לרעיונות חדשים מסתגלים בקלות. להגיד שככה החברה בנויה, ושזה הטבע – זה שטויות במיץ. הכל דינמי ומשתנה, וצריך להניע תהליך. אם הגברים באמת היו יותר חזקים, לא היה טעם למה שאני עושה. אם כל אחת מהבנות שאני יוצרת איתן קשר, תיקח יוזמה במקום הפרטי שלה, אני מאמינה שמשהו יתחיל לזוז". 

גם יעל לוי (17) פיתחה פרויקט חברתי חשוב, אבל מסוג אחר. הקליקו על התמונה:

"ההורים מספרים לי כמה הם שמחים כשהילדים מנסים דברים חדשים". הקליקו על התמונה (צילום: אוהד צויגנברג)