"אני עוזבת את הארץ", הכריזה הקומיקאית נולי עומר לפני שש שנים, בפוסט שפרסמה בפייסבוק. "כל מה שהדחקתי יותר מ-15 שנה, מאז הצלחת הצמד דבי ונולי, עלה למעלה", כתבה. "זה 15 שנה שלא נכתבה על עשייתי האמנותית ולו מילה אחת. העשייה האמנותית שלי חווה התעלמות גורפת מצד מבקרי התרבות ואנשי התקשורת, וזו הסיבה שעליי לעזוב לפריז. שם איש לא ישים אותי במשבצת 'דבי ונולי'. שם יבחנו את עשייתי האמנותית באופן אובייקטיבי, כי ככה זה אמור להיות".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- דודו טופז דיבר על צ'חצ'חים – מנחם בגין זכה בזכותו בבחירות
חודשים אחדים אחרי כתיבתו של הפוסט היא מצאה עצמה בעיר זרה, עם שפה שונה ותרבות אחרת. "בפריז התעשרתי אמנותית", היא אומרת. "התפתחתי, התבגרתי והבנתי לעומק מה זאת שייכות. בשנתיים הראשונות מאוד נהניתי, אבל החורף האחרון שם גרם לי לחזור לארץ. הגוף שלי הגיב רע לקור. קפאתי מקור בדירה, והמצב הפיזי השפיע עליי נפשית. התקשיתי לצאת מהבית, ללכת, והתחלתי להתגעגע לחברים שלי בארץ, לעץ השקמה שמול ביתי, שהוא משמעותי לי מבחינה נפשית. רציתי לדבר עברית, להבין, ושיבינו אותי. התגעגעתי לחום פיזי ולחום נפשי; פשוט לחום".
עכשיו עומר שוב כאן, בתל אביב, והשבוע היא פותחת בביתה תערוכה מיצירותיה.
צפו בהזמנה:
היינו בהיסטריה וירדנו מהבמה
נולי עומר (59), גרושה מהשחקן שאול מזרחי ואם ליונתן (25), היא דור שלישי למשפחת אמנים: סבה, בנימין עומר (חתולי), היה מוזיקאי, ואביה, הלל עומר, שנודע בשם העט ע' הלל, היה משורר מפורסם ("יוסי ילד שלי מוצלח", "ככה סתם", "מדוע הזברה לובשת פיג'מה"). "הוא היה איש מאוד מצחיק וטוב לב", אומרת בתו, "שאהב לקחת אותי לטיולים רגליים בשבת בבוקר. הייתה לו מצלמה סופר 8, והוא היה מביים אותי ואומר לי להתגלגל ולקפוץ מולה. כשאני נולדתי, הוא כבר היה משורר ידוע, כך שגדלתי לתוך העובדה שיש לי אבא מפורסם עם חברים מפורסמים. אני זוכרת שבכל יום שישי הוא היה נפגש עם משה שמיר וחנוך ברטוב, ושלושתם היו מדברים על שירה, ספרות ופוליטיקה. מאז מותו עברו 28 שנה, וזה עדיין כואב לי. נשגב מבינתי למה הוא היה צריך למות כל כך צעיר – רק בן 63".
לדבריה, אביה התנגד שתהיה שחקנית, "כי זה מקצוע לא יציב", אבל אחרי שסיימה את התיכון לאמנויות על שם תלמה ילין, המשיכה, למורת רוחו, ללימודי משחק בסטודיו של ניסן נתיב. באותה תקופה פגשה את מי שהייתה חברתה הטובה בתיכון, דבי קליידר, והשתיים הקימו את הצמד דבי ונולי. "ב-1984 הנחינו יחד עדלאידע שנערכה בשינקין בפורים", נזכרת עומר, "ובעקבות זאת הזמינו אותנו להשתתף במופע קומי בבית ליסין. עשינו שם פרודיה על קיבוצניקיות; הקהל צחק, אבל אנחנו היינו בהיסטריה וירדנו מהבמה אחרי שתי דקות".
למרות החרדה שתקפה אותן, המשיכו השתיים לעבוד יחד וגם החלו לקבל חשיפה: דורי בן זאב נתן להן להגיש פינה בתוכנית ששידר בגלי צה"ל, ורבקה מיכאלי אירחה אותן בתוכנית הטלוויזיה "סיבה למסיבה", מה שהכניס אותן לכל סלון בישראל. מכאן הדרך להצלחה הייתה קצרה: השתיים הופיעו יחד במשך כעשר שנים בפינות שונות בטלוויזיה והעלו מופעי בידור וסטנד-אפ. כשקליידר החליטה לעזוב את הארץ, לפני כ-20 שנה, הגיע הצמד לסוף דרכו. "זה לא הסתיים באקורד צורם", אומרת עומר. "דבי היא לא בן אדם שמתעמת או רב: פשוט לא התאים לה להמשיך. אני מתגעגעת אליה. אתה יודע איזה כיף זה שכל הזמן יש מישהו שמצחיק אותך, ואתה מצחיק אותו? זה נהדר".
נוירוזה חיובית
מאז הפירוק השתיים לא שומרות על קשר. "פה ושם היו שיחות טלפון", אומרת עומר, "וגם נפגשנו כמה פעמים, אבל דברים השתנו". מה שלא השתנה היה הצורך שלה ליצור. "רציתי לבטא את עצמי. אני לא יכולה לשבת סתם, בלי לעשות כלום, וזו נוירוזה חיובית, כי היא לקחה אותי למקום יצירתי". מהמקום הזה היא החלה לעסוק באמנות, וגם כתבה, וגם העלתה שני מופעי יחיד והגיחה לתיאטרון, אבל דבר מזה לא הבשיל לקריירה יציבה, מה שהוביל לעזיבתה את הארץ. אחרי ששבה מפריז יצרה סדרת רשת סאטירית, "הסמינר לסקס כהלכה", שאותה היא מתחזקת באופן קבוע עד היום:
"טרנד ההדתה בארץ מעצבן אותי", אומרת עומר, "אז יצרתי דמות של רבנית בעלת קול צורם, הודיה לב ארי, שחזרה בתשובה וכעת מנסה להחזיר אחרים באמצעות קורס אינטרנטי שהיא פותחת. היא קוראת לזה 'העצמה נשית', כי זה טרנד, אבל בעיניי זה בדיוק ההפך - זו מחיקה נשית. אני מצטטת טקסטים מהתלמוד, מחז"ל ומההלכה שהם מיזוגניים להחריד, וחשוב לי לצאת עם זה דווקא עכשיו, בעידן MeToo#. אני מאוד שמחה שיש התעוררות פמיניסטית".
השמחה נובעת מחוויה אישית?
"כן. כשהייתי בת 26 הותקפתי על ידי דני כץ, שהיה אנס סדרתי ואחר כך ישב בכלא. גרתי בקומת קרקע, והוא ניסר את הסורגים, תקף אותי והניח לי סכין על הצוואר. אמרתי לו: 'אני חולה נורא. אם תאנוס אותי, תמות'. האידיוט האמין, וככה ניצלתי, בניגוד לבנות אחרות שנאנסו על ידו. אחר כך החלטתי שאני לא אתן לחוויה הזו לנהל לי את החיים. אני לא מוכנה לפחד".
עכשיו היא עוברת חוויות הרבה יותר טובות, ובראשן התערוכה החדשה, "אקלקטיפוס", שתיפתח ביום שישי הקרוב (14.12) ותוצג עד סוף החודש. "ראיתי שיש לי בבית המון עבודות אמנות שלי שצברתי במהלך השנים, והחלטתי להציג אותן לקהל", היא אומרת. "העבודות שונות זו מזו, אבל חשוב לי להכניס הומור בכולן, גם אם זו ביקורת על המצב החברתי בארץ או על מה שקורה כאן מבחינה תרבותית. אני עושה את זה באמצעות סאטירה. אני אוהבת לתרגם קושי וכאב לצבע ולהומור". גם במישור האישי יש לה נחת, שכן בחודשים האחרונים היא מתחזקת זוגיות עם איש תיאטרון. "אבל אנחנו לא גרים יחד", מדגישה עומר. "אני חושבת שכשהנוכחות מובנת מאליה, זו סכנה. זה פשע בעיניי לקחת בן אדם כמובן מאליו. יכול להיות שפעם אשנה את דעתי, אבל נכון לעכשיו אני אוהבת שהפגישות הן מתוך בחירה".
מה עם חזרה לבמה?
"כרגע אין לי תשוקה מיוחדת לבמה, אבל אולי זה יקרה בעתיד. אני מתעסקת בכתיבה ובאמנות, וזה מספיק לי. בקרוב יתפרסמו שירים שלי בכתב העת 'הו!' של דורי מנור, ובוחנים אפשרות להעביר את סדרת הרשת שלי לטלוויזיה. אם יהיה משהו שידליק אותי מכיוון הבמה, אולי אחזור אליה".
האם ההומור שלה מושפע מדבי ונולי? הקליקו על התמונה:
