המושבניקים מנהלים יאכטה והופכים את הסלון הפרטי לאולם הופעות

לאסנת ולצחי ישורון ממושב אביגדור, הסמוך לקריית מלאכי, נמאס לנסוע למרכז הארץ כדי לצפות במופעים מוזיקליים, אז הם החליטו להביא את המוזיקה אליהם הביתה: פעם בחודש הם מכנסים בסלון שלהם קהל חובב מוזיקה ומזמינים מוזיקאי להופעה. בדרך כלל מדובר באמן שנמצא בתחילת דרכו, שלא מושמע בתחנות הרדיו המובילות ובוודאי לא משתתף בתוכניות פריים טיים בטלוויזיה. מבין המוזיקאים שהתארחו בסלונם עד עכשיו, בולט אלון עדר, שבשנה האחרונה מושמעים שיריו בתדירות גבוהה בכל התחנות והערוצים. גם דן תורן הוותיק הופיע שם. שאר האמנים פחות מוכרים: יוני ליבנה, איה זהבי-פייגלין, הגר לוי, דני דורצ'ין, מיכל לוטן, חן רותם, טל פוגל – רשימה חלקית. ביום שישי הבא (10.8), לדוגמה, יתארח הזמר אייל בן המוריה.

עוד בערוץ אנשים:

• מירנדה מ"סקס והעיר הגדולה" נכנסת לפוליטיקה
• תושב נווה צדק פתח בביתו מוזיאון יחיד מסוגו בעולם
• הקצין הבכיר גרם לפירוק מחתרת אחרי קרבות קשים בלב ים
  

"אנחנו מארחים מוזיקאים עצמאים, שמפיקים ומקדמים לבד את המוזיקה שלהם", אומר צחי ישורון. "אין מאחוריהם חברת הפקות גדולה, גב כלכלי או משרד יח"צ. יש להם רק את הפייסבוק ואת המועדונים הקטנים. קשה להם להשיג חשיפה, אבל הם אמנים חופשיים שלא מוכרים את נשמתם".

האמנים האלה מדרימים למושב אביגדור כבר ארבע שנים, וההצלחה היא כל כך גדולה, שרשימת המבקשים להופיע רק מתארכת. במקביל, התגבש קהל קבוע שעוקב אחר המופעים ומקפיד להגיע. כל אורח מביא כיבוד ומשאיר למוזיקאי טיפ כרצונו. בני הזוג ישורון לא גובים תשלום עבור הפעילות: הסיפוק שלהם הוא באפשרות לקדם אמנים – ולחסוך כסף על נסיעות לתל אביב.

צפו בהופעת הסלון של יוני ליבנה:

המיינסטרים שיעמם אותי

האהבה של צחי ישורון (54) למוזיקה נולדה בגיל צעיר. כבן של נגן בסון בתזמורת הפילהרמונית, היה טבעי שהוא ינגן בעצמו, אבל למרבה התסכול, זה לא הלך. "מה לא ניסיתי? גיטרה, כינור, סקסופון, קלרינט, תופים. יש לי שמיעה מצוינת, ניסיתי ללמוד בקונסרבטוריון וגם עם אבא שלי, אבל יש לי קצר בחיבור בין התווים למקשים. כנראה שנולדתי רק להקשיב". והוא מקשיב הרבה. "אני תמיד במרוץ בלתי פוסק אחר מוזיקה. אני גם תמיד חיפשתי את הרוק הכבד ואת הדברים השונים, כי המיינסטרים שיעמם אותי".

ישורון, ככלל, לא אוהב להשתעמם. כשאינו עסוק בארגון מופעים בביתו, הוא מנהל עם אשתו אסנת (53) את חברת מצב הרוח, המארגנת אירועים על יאכטה, כך שבני הזוג מבלים את רוב ימיהם בים. החיים שלהם רחוקים מלהיות שגרתיים, וקשה להאמין שעד לפני 12 שנה הם היו אנשי קבע שעסקו במודיעין: הוא עבד שעות ארוכות, והיא התעקשה על שירות קרוב לבית ויצאה מהבסיס בשעה מוקדמת כדי להיות עם שלוש הבנות (יעל, 24, מיכל, 22, ומירב, 18). הכל התהפך אחרי שהשתחררו יחד מהצבא: במקום לעבוד כפרילאנסרים של משרד הביטחון, כמו רוב חבריהם, החליטו לחזור לאהבתם הישנה, הים, רכשו יאכטה והחלו לארגן הפלגות. "המוטו שלנו היום הוא שאנחנו עושים רק מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים", מחייכת אסנת ישורון.

אחרי שהקימו את חברת ההפלגות, החל צחי לנהל בלוג שנועד לקדם אותה ושילב בו התייחסויות להופעות שבהן צפה. בעקבות זאת הוצע לו מהמקומון התל-אביבי "עכבר העיר" לכתוב ביקורת על הופעות, והוא קפץ על ההצעה בשמחה. "אסנת ואני היינו נוסעים פעמיים בשבוע להופעות בתל אביב, בירושלים או בבאר שבע", הוא נזכר. "היינו שומעים אמנים שלא מגיעים לאוזניים של רוב האנשים, כאלה שמופיעים במקומות קטנים מול קהל מצומצם. המשכנו ללכת להופעות גם אחרי שהפסקתי לכתוב ביקורות, אבל התחלנו לחשוב איך להביא את ההופעות האלה אלינו במקום שאנחנו ניסע 50 ק"מ לכל הופעה. ככה התחילו ההופעות בסלון שלנו. מאז שזה תפס תאוצה, הרבה אמנים רוצים לבוא אלינו, אבל אנחנו בודקים את החומרים שלהם ביוטיוב ובוחרים רק את הטובים".

הקהל, לדבריו, נהנה לא רק מההופעה עצמה אלא גם מהמפגש הבלתי אמצעי עם המוזיקאי ומההזדמנות לתקשר איתו תוך כדי המופע ואחריו. "יש משהו מביך במפגש הצפוף הזה, שבו האמן רואה לקהל את הלבן שבעיניים", אומרת אסנת. "כשאלון עדר הופיע אצלנו, לקח לו קצת זמן לצאת מהמבוכה, אבל ברגע שנכנסים לזה, כולם נהנים".

"זה קהל מגיב", מוסיף צחי, "לא כזה שבא לקשקש, כשהמוזיקה נמצאת ברקע. פה המוזיקה היא העיקר: אף אחד לא מדבר במהלך ההופעה, והאמנים מאוד שמחים מזה".

הזמר משה בן יוחנה בהופעה. "אנחנו בוחרים רק את הטובים"(צילום: באדיבות מצב הרוח)

החלטתי שאני לא מקיאה

עם השיזוף, הנינוחות והפתיחות, קשה לדמיין אותם חנוטים במדים, עובדים במשרד עם חומר סודי ביותר ומוקפצים בעתות חירום, אבל כך בדיוק נראו רוב חייהם הבוגרים. "לא פעם היינו כולנו באוטו, בדרך לארוחת חג", נזכרת אסנת, "ופתאום מקבלים טלפון, וצחי היה נפרד מאיתנו ונוסע לצבא. זה היה מבאס".

כיום הם עובדים יחד בים, ואין סיכוי שמישהו מהם יוקפץ לאיזו משימה מודיעינית עלומה. את רכישת היאכטה יזם צחי, חיפאי במקור, שגדל בים והשיט בילדותו מפרשיות בקישון. לאסנת לא הייתה היכרות כל כך אינטימית עם התחום: למעשה, ההפלגה הראשונה בחייה הייתה אחרי שהם כבר קנו את היאכטה והביאו אותה לארץ. "זה היה סכום כסף משמעותי, אבל חשבתי שבמקרה הגרוע ביותר, אם לא אתחבר, פשוט נמכור אותה", היא אומרת. "לפני ההפלגה קיבלתי החלטה פיקודית שאני לא מקיאה. בסוף התאהבתי בים, בשקט, בחול האינסופי, במרחבים שאין להם גבול. צחי הוא הסקיפר, אבל גם אני עושה הכל – משחררת חבלים, מחזיקה את ההגה, מעלה מפרשים ומארחת את האנשים".

היאכטה שלהם משמשת לאירועים פרטיים: ימי הולדת, ימי גיבוש, מסיבות רווקים ורווקות וכו'. בכל הפלגה משתתפים לא יותר מעשרה אנשים, ולבני הזוג חשוב שהם יהיו לרוחם. "לפני שאני מקבלת הזמנה לאירוע, אני חייבת לדבר עם הבן אדם באופן אישי, כי הכימיה מאוד חשובה באירועים כאלה", אומרת אסנת. "אחרי 11 שנה אנחנו כבר קולטים מהר מאוד במי מדובר, ורוב האנשים שאנחנו מקבלים הם כאלה שהייתי שמחה להיות חברה שלהם".

סביר להניח שלא כולם מסתגלים טוב לים.

"אחרי כל כך הרבה שנים, היום אני יכולה לדעת אם בן אדם מסוים עומד להקיא עוד לפני שהוא מרגיש משהו: פתאום הוא נהיה נורא שקט, מתחיל להשתעל. אם הייתי רוצה להיות מיליונרית, הייתי מוציאה הפלגה כל יום וכל שעה, אבל אני לא רוצה לקחת כסף מאנשים שיקיאו, ולכן אנחנו מוציאים הפלגות רק בבוקר, כשהים נעים ונוח".

______________________________________________________

האם יש סיכוי שהזמרים שעובדים איתו יופיעו בסלון במושב? כנראה שלא. הקליקו על התמונה:

ערן ויץ. "אני לא בן אדם שיודע לקבל מחמאות. גם הפסיכולוגית שלי אומרת את זה". הקליקו על התמונה (צילום: צביקה טישלר)