חלונות ביתו של אמנון ניסים בשכונת נווה צדק שבתל אביב ממוסגרים על ידי מטקות, כך שאי אפשר לפספס את הבית וגם לא את מה שיש בתוכו: מוזיאון שכולו מטקות. כמה בדיוק? ניסים טוען שהמספר הוא 350, אבל גם אם הוא לא מדייק, אין טעם לכעוס עליו. "גם אתה היית מאבד ספירה אם היו לך כל כך הרבה", הוא מטיח בי, וצודק כמובן.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- הקצין שפירק את המחתרת נעשה ארכיאולוג ידוע ושר בממשלה
"הקמתי את המוזיאון עם שותפי מוריס צדוק לפני 15 שנה", מספר ניסים, "אבל כבר 50 שנה שבפינת החדר יש ארון עם מטקות. ככה התחיל המוזיאון. פעם הייתי קם אל הארון לפני השינה, פותח אותו, מסתכל על המטקות ואז הולך לישון. היום אני לא צריך ללכת אליו כי יש מטקות בכל מקום".
ניסים מתגאה בכך ש"בית המטקות" שלו הוא מוזיאון יחיד מסוגו בעולם כולו. המקום גם פתוח למבקרים: כל מי שרוצה, נכנס בשמחה, חינם אין כסף. אבל הקשר שלו למטקות לא מסתכם באוסף המרשים. גם בבוקר הפגישה שלנו הוא היה על החוף ושיחק מטקות, כמנהגו כבר שנים. "אני משחק בחוף גאולה", אומר ניסים. "אני נמצא שם הרבה, כמה פעמים בשבוע. בקיץ זה לא תמיד נעים. הנה, הבוקר שיחקתי מטקות כמה שעות, ועכשיו כואבת לי הרגל. והחום הזה מתיש".
הכירו אותו:
תראה, ציירו אותי
ניסים (74) נולד במרחק רחובות אחדים מביתו הנוכחי, ובגיל צעיר עבר לבית ברחוב שבזי 61, שבו הוא חי, ובו גם נמצא המוזיאון שלו. הוריו עלו לארץ מתימן, והוא שירת כאיש קבע בחיל הקשר עד שלפני 32 שנה יצא לפנסיה. משפחה משלו אין לו; בבית הגדול הוא גר לבד, והמטקות ממלאות את כל עולמו. לצד שלל המחבטים שקיבל במתנה, יש ברשותו גביעים שניתנו לו באירועים שונים בהוקרה על פעילותו הענפה בתחום משחקי החופים. "לאירועים האלה אני מוזמן כאורח כבוד", הוא מתגאה.
כבר בתחילת הפגישה הוא מפציר בי להתלוות אליו לסיור במוזיאון. על הקירות תלויות מאות מטקות; רבות נוספות מונחות על מגוון שולחנות בשלל סגנונות. מאחורי כל מחבט יש סיפור. על השולחן שלידו אנחנו יושבים, לדוגמה, ניצבת מטקה שהודבקו עליה צדפים, ובבסיסה מופיעה הקדשה ממבקר בשם גיורא. האיש הגיע למוזיאון עם משפחתו, התפעל וחזר שנית כשבידיו שתי מטקות ועליהן צדפים. כמו גיורא, יש עוד רבים שדופקים על דלתו של ניסים כשבידיהם מטקות שנשמרו בבוידעם או נוצרו במיוחד בשבילו. כל תורמי המטקות נשארים חברים שלו, ולכל אחד מהם יש פינה בליבו – ובמוזיאון כמובן. "תראה, זאת מטקה שציירו אותי עליה", הוא מתלהב למראה מוצג נוסף. "סטודנטית מבצלאל שבאה לבקר, ידעה שיש לי יום הולדת, אז היא ציירה אותי והביאה לי בהפתעה".
היכרות ראשונה עם המטקות עשה ניסים בגיל שש, כששיחק עם חברו אבי אלקיים. ההורים לא הרשו להם ללכת לבד לים, אז הם שיחקו ברחובות נווה צדק. "אבא שלי היה כל הזמן בבית הכנסת, ואני הייתי משחק מטקות מתחת לבית", הוא נזכר. "רחובות נווה צדק היו אז רק חולות, אז זה היה כמו לשחק בחוף". אביו של חברו היה נגר, והוא זה שהכין לשני הילדים את המטקה הראשונה. השניים שיחקו יחד כל שנות הילדות, עד שבגיל 15 היגר אלקיים עם משפחתו לארצות הברית. ניסים מפליג בזיכרונות על הימים ההם ועל החבר הטוב, ואז הוא ניגש לאחד הארונות ומוציא ממנו ספר אורחים עב כרס. "תקרא, תקרא", הוא מבקש. אני מניח את הספר על ברכיי וקורא:
"נולדנו באותו בית, ברחוב דגניה 45, לאמהות הנושאות את אותו השם - רחל. היינו ביחד יום ולילה כ-15 שנה עד שהורינו עברו לבתים אחרים. אני כולי מתרגש להיות בביתך אחרי 45 שנה שלא התראינו. אני נרגש ונפעם וחוזר לילדותנו מלאת השמחה, מלאת המשחקים במטקות. רציתי לומר לך שהיית ונשארת אותו אמנון ענק, מתוק, נדבן ונעים הליכות. אני אוהב אותך ומאחל לך את הטוב שבטוב. מחבר ילדותך, ד"ר אבי אלקיים".
"ב-2009 הוא הגיע לביקור מולדת מניו יורק, וביקר אותי", מספר ניסים בהתרגשות. "גם האחים והאחיות שלו היו פה בביקור". ומי עוד היה? חיים טופול, אורנה בנאי, שלמה ניצן, גדעון אוברזון ונחמיה שטרסלר לא רק כיבדו אותו בביקור אלא גם כתבו לו הקדשה בספר האורחים. "גם ראש העיר רון חולדאי היה פה כמה פעמים", מתגאה ניסים. "הוא חבר שלי".
בקושי הייתי בפתח תקווה
אבל עם כל הכבוד לסלבס הישראלים, ניסים מתגאה במיוחד ברשימה של כלי תקשורת מ-30 מדינות שסיקרו את פועלו. הסיקור הביא איתו מבקרים, ואלה מגיעים למוזיאון כל יום. "היו פה אנשים מכל נקודה בכדור הארץ - מאירלנד עד אלסקה, מקנדה עד ברזיל. אנשים מבסוטים כשהם נכנסים לפה". לפני ימים אחדים נכנסו חמישה תיירים מפולין, ובאמתחתם רמקול נייד. להפתעתו של ניסים, הם השמיעו לו שיר שנכתב עליו במסגרת תוכנית רדיו קומית בארצם. "הם באו בעקבות השיר הזה", הוא מספר. "מתברר שבפולין משדרים אותו הרבה. שעה שלמה רקדנו פה יחד".
לשיר יש כמעט 90 אלף צפיות ביוטיוב. אתה מבקר הרבה בפולין?
"איפה? בקושי הייתי בפתח תקווה".
לצד המטקות יש לו כ-80 רמקולים ומגברים מתקופות שונות, המשמשים להשמעת מוזיקה משנות ה-50 האהובה עליו במיוחד. ניסים מכניס קלטת לאחד המכשירים, ובתוך שניות בוקע מהרמקולים שיר ישן. "תשמע", הוא מתרגש. "בכל כדור הארץ אין בית שיש בו מוזיקה כמו אצלי. כל 80 הרמקולים מחוברים זה לזה. יש רמקולים שאתה לא רואה בכלל. בסיס המיטה שלי מורכב מרמקולים. תחכה דקה ותראה מה יקרה תכף ברחוב, מתחת לחלון".
מתחת לחלון מתכנסים אנשים, תמהים מהיכן המוזיקה מגיעה. אוזניהם עוקבות אחר הצלילים וראשם מתרומם מעלה, אל הדירה שחלונותיה ממוסגרים במטקות צבעוניות. בעל הדירה מציץ בחלונו, גאה בכמות האנשים שנאספה ומגביר את המוזיקה. הניגון מתנגן ואנשים ממשיכים להתכנס, לרקוד ולשמוח. המוזיקה מתגברת; הוא קורא לי, ושנינו רוכנים על החלון ומנופפים לשלום לאנשים הרוקדים ברחוב. הם מרוצים, ואמנון ניסים מאושר: האירוע הזה הוא בדיוק מסוג הדברים שגורמים לו לחייך.
______________________________________________________
מיהו החבר שעזר לו להקים את המוזיאון? הקליקו על התמונה:
