"אני בחורה של ניגודים", אומרת בחיוך שני גלוסקה, וממש לא משקרת. גלוסקה תהיה רופאה בקרוב, יש לה תואר דוקטור, אבל אם חשבתם שהנתונים האלה מחייבים אותה להיות מרובעת, היא מיד תגרום לכם לחשב מסלול מחדש, ולא רק בגלל שיערה הסגול. נתחיל בדברים שאמא ואבא אוהבים להשוויץ בהם: גלוסקה (31) סיימה לאחרונה שש שנות לימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב ועומדת לקראת שנת סטאז' אחרונה, ולכך הוסיפה ארבע שנות דוקטורט מחקרי (PhD MD) שעסק במנגנוני הולכה בתאי עצב. "חקרתי איך וירוסים וחלבונים נעים בתא כדי לשפוך אור על מחלות קשות כמו כלבת ו-ALS", היא מסבירה. במהלך הלימודים היא גם מצאה זמן לעבוד כמתרגלת בקורסים לפיזיולוגיה ואנטומיה, אבל זה לא הקשר היחיד שלה לפיזיולוגיה ואנטומיה: כשהיא איננה עוסקת בלימוד, בטיפול או במחקר, גלוסקה רוקדת על עמוד וגם מלמדת את האמנות המיוחדת הזו.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- הנאום החשוב שנשאה מישל אובמה כשיצאה מהבית הלבן
כן, היא יודעת בדיוק מה חלקכם חושבים, ולא, זה ממש לא אכפת לה. "היה לי מאוד ברור שאם אני עושה משהו, אני לא מתביישת בו", היא אומרת. "יש אנשים שקשה להם להשתחרר מכל מיני קונוטציות. יש אנשים שזה מביך אותם, אבל זה מביך אותם ולא אותי. האנשים שאני מסתובבת איתם, האנשים בגילי, וגם אלה שיהיו איתי במחלקות שבהן אעשה סטאז' – בשבילם זה כבר לגמרי נון-אישיו. בהתחלה זה אולי קוריוז לרגע, אבל התחום הזה השתנה מאוד מאז שנכנסתי אליו, כשהיינו קבוצה של כמה בחורות אמיצות בפלורנטין. כיום הריקוד על עמוד הוא ספורט פופולרי: יש קבוצות של ילדים וילדות, יש גברים ויש נשים, ויש נוכחות ישראלית וזכיות באליפויות עולמיות".
איך את מצליחה לשלב בין העולמות?
"מי שנכנס לעולם של רפואה או מדע קשוח ולא משמר איזשהו תחביב – לדעתי יאבד את זה. זה עולם מאוד תובעני וקשה, ואם אתה נותן לו להשתלט עליך במאה אחוז, לא תצליח לשמר נפש בריאה ובוודאי לא גוף בריא. אני חושבת שכמה שאתה יותר עסוק, ככה יש לך יותר זמן".
החברה אמרה: את חייבת לנסות
גלוסקה נולדה בהרצליה להורים עורכי דין שגם מרצים למשפטים. במהלך לימודי הרפואה הספיקה להתנדב ב"סלעית" - מערך טיפולי תמיכתי לנשים במעגל הזנות – וכן במרפאה קהילתית שעסקה במחלות מין. בשני המקומות נחשפה לעולמות שבהם העמוד משמש לריקוד שרחוק מלהיות ספורטיבי. "הזנות היא חברה מוחלשת ושקופה, והנתונים מראים שכמעט כל הנשים שמגיעות אליה חוו תקיפה מינית, בדרך כלל בגיל צעיר", אומרת גלוסקה. במקומות הללו היא נמנעה מלספר על תחביבה לרקוד על עמוד. "הכירו אותי שם כרופאה", היא מסבירה, "וכרופאה אני לא חושפת את חיי האישיים בפני מטופלים".
ובפני אנשים אחרים?
"אני לא מספרת את זה לכל אדם שאני פוגשת, אבל אני ממש לא מתביישת בזה. אני גם מעלה בכיף תמונות לפייסבוק ומקבלת תגובות טובות מאוד".
תגובות טובות היא גם מקבלת בהופעותיה. "לפני חמש שנים השתתפתי בהופעה של סקאזי בהאנגר 11 בתל אביב מול 5,000 איש. הופעתי גם בטקס פרסי אם-טי-וי ישראל ועם קבוצת אמנים בשם 'פלייגראונד' במועדון האזור בתל אביב. ההורים שלי היו בהופעות, והם מראים את התמונות ואת הסרטים לחברים שלהם. אפילו סבתא שלי הייתה בהופעות".
בעבר עסקה בפעילות גופנית יותר קונבנציונלית. "הייתי ספורטאית תמיד", אומרת גלוסקה. "בגיל צעיר הייתי רצה, רוכבת על סוסים ובעיקר עוסקת באמנויות לחימה - קרטה ואגרוף תאילנדי. לריקוד על עמוד הגעתי דרך חברה שנחשפה לזה בניו יורק ואמרה לי שאני חייבת לנסות שיעור. זה היה מאוד מחתרתי בארץ, אבל הלכתי לסטודיו בפלורנטין, ושלב אחר שלב נכנסתי לזה. מכיוון שאני מאוד אוהבת ללמד, נכנסתי בטבעיות לקורס מדריכות אצל נטע לי לוי (מחלוצות התחום בישראל – ב.ע). מאז, כבר שש שנים, אני רוקדת על עמוד".
בדירתה התל-אביבית יש שני עמודים, והשותף שלה כבר רגיל לראות אותה רוקדת עליהם.
מעולם לא נתקלת בהרמות גבה?
"אולי מקרובי משפחה רחוקים שהם קצת יותר שמרנים, אבל גם הם התרגלו מהר. אני מבינה שיש אנשים שמסתכלים על עמוד וישר יש להם קונוטציה לעולם של מועדוני חשפנות. אני לא מתעלמת מההקשר הזה; יש מקומות בעולם שבהם לוקחים את זה לכיוון יותר חושני, אבל זה פחות מדבר אליי. אני מסתכלת על זה יותר כספורט. לדעתי, כשמתייחסים לזה ככה, העניין החושני בדרך כלל נעלם, ומעריכים את האתגר הספורטיבי. בכלל, לדעתי זה ספורט מאוד פמיניסטי, כי הוא מאפשר לנשים לבחור איך הן מעוניינות להציג את עצמן – כסקסית או כספורטיבית. אני גם רואה שנשים מקבלות ביטחון בזכות זה. בהתחלה יש בזה משהו מאיים: פתאום את צריכה ללבוש מכנס קצר, להציג חלקי גוף שבדרך כלל מוסתרים ולבצע תרגילים מאתגרים פיזית שדורשים חוזק, גמישות וקואורדינציה. ככל שעובר הזמן בשיעור, בנות נפתחות ומגלות המון כוח בעצמן. בנות שממש מתמידות בזה רואות שינוי מדהים בגוף ובקבלה העצמית שלהן".
עמוד על החוף
בנוסף לשלל עיסוקיה, גלוסקה נמנית עם החלוצות של קהילת המידברן בישראל. "זה התחיל ב-2007", היא אומרת, "כשהייתי חיילת ברגילה ונסעתי לשבועיים לברנינג מן בנוואדה. מאז הייתי בעוד שישה אירועי ברנינג מן בארצות הברית, ובארץ אני מעורבת במידברן מאז הפעם הראשונה, בחוף הבונים. הבאתי לשם עמוד ורקדתי עליו".
ומה הסיפור של הצבעים בשיער שלך?
"אני כבר כמה שנים עם שיער צבעוני. זה התחיל בדרך לברנינג מן בסן פרנציסקו. תמיד רציתי שיער סגול, ושם התחלתי לצבוע אותו כך בפעם הראשונה. מאז אני ככה. אני חושבת שזה מאוד משמח אנשים וגורם לי להיות מאוד נגישה: נורא קל לאנשים לפתוח איתי בשיחה. גם מטופלים בבתי חולים מתייחסים לזה ואומרים שזה נורא יפה לראות שיש צבע בחיים".
______________________________________________________
גם איתי אקסלרד עוסק בריקוד, ויש לו סיפור חיים מאוד לא שגרתי. הקליקו על התמונה:
