הליכה ברחוב הנגרים בבאר שבע לא מעוררת תחושה של ביתיות: בין המוסכים לעסקים הקטנים מתקבל רושם שמדובר באזור תעשייה אפור ורועש. אלא שאז מגיעים אל הבית של גולני, פרויקט התנדבותי שמעניק לחיילים בית חם בין האימונים המפרכים – והאווירה מיד משתנה.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- עומר דץ חושב שאביו יכול להיות ראש עיר מצוין
"החיילים של גולני היו כמו ילדים יתומים פה", אומר רפי רובין, מקים הפרויקט. "הם הגיעו מהצפון, ולא היה אף אחד שידאג להם כאן. הדרום היה עבורם כמו עב"ם". אבל זה השתנה, ובזכותו. "הכל התחיל ב-2003, כשהבן שלי, סער, היה בתקרית בעזה וליווה חייל פצוע מהיחידה שלו לבית החולים. אליי התקשרו ואמרו שהבן שלי נפצע, אבל כשהגעתי לבית החולים, התברר שברוך השם, הוא בסדר. הוא חזר לעזה, ואילו את החובש היה צריך להחזיר אל הכוח. הסעתי אותו לשם, וכשהגענו, ראיתי שהחיילים צריכים לישון בחוץ, על החול. הצעתי שהם יעבירו את הלילה בווילה שלי בעומר. הם נשארו שם שבוע שלם; השמועה הגיעה לעוד חיילים, וכך נוצר הבית של גולני".
בקרו בבית:
לא יכולתי להיות קצין
הבית של גולני הנוכחי כבר לא פועל באותה וילה, אלא במבנה מיוחד שהקים רובין בין מוסכים לחנויות רהיטים. לא מדובר בבניין מפואר, אבל דבר בו אינו חסר: יש מיטות ומצעים בשפע, ספרים שיספיקו לגדוד שלם, מקרר מלא ובית כנסת פעיל. מאז שקם, אירח הבית עשרות אלפי חיילים. גם עבדכם הנאמן לן בו לפני כחמש שנים, במסגרת קורס צה"לי, אף שלא שירת בגולני, שכן למרות שמו מתארחים בו חיילים מכל היחידות, לרבות היריבים ההיסטוריים של הגולנצ'יקים - הצנחנים. "יש חדרים נפרדים לבנים ולבנות כדי שלכולם יהיה נוח", מסביר רובין, "ואת הדלתות אפשר לפתוח רק מבפנים כדי שהחיילים ירגישו שהמקום שייך להם, כמו בית".
וכמו בכל בית, גם כאן מפוזרות תמונות משפחתיות. רובין מחזיק באלפי תמונות המתעדות את החיילים שאירח, בהם חיילת דתייה שהמשיכה לשרת במגלן גם אחרי שהתחתנה, וחייל בודד שהתחיל את דרכו הצבאית כחרדי ויצא בשאלה במהלך שירותו. "את החיילים הבודדים אני מעריך במיוחד", אומר רובין, "כי הם עוזבים את כל מה שיש להם, ובאים לפה. אין מצב שחייל יציין כאן יום הולדת, ולא יהיו עוגה ונרות. פעם הייתי בניו יורק, ופתאום שמעתי מישהו צועק לי מרחוק: 'רובין!' זה היה חייל בודד שישן אצלי פעם וחזר אחרי השירות לארצות הברית. מי היה מאמין שבמרחק כזה מהארץ מישהו יזהה את רפי רובין מהבית של גולני".
אבל רפי רובין (65) הוא לא רק האדם שמאחורי הבית של גולני: הוא איש עסקים מצליח, בעבר היה שותף במסגרייה ובמועדון ריקודים, וכיום יש בבעלותו חברת מחיצות. הוא נולד למשפחה באר-שבעית בת שבעה אחים, ובשל המצב הכלכלי הקשה החל לעבוד בגיל 16. כשהתגייס, שאף להיות קצין, אבל הרקע שממנו הגיע עצר בעדו. "לא יכולתי להיות קצין, אז נעשיתי רס"ר צעיר, רק בן 23", הוא מספר. את החלום להיות קצין הגשימו שלושת ילדיו. "השרשתי להם את התפיסה שהקצונה היא לא פוזה, אלא המשך נתינה. קצונה מאפשרת לך לתקן טעויות שאתה חושב שהמפקד שלך עשה, ואתה לא תבצע עם החיילים שלך - או שאתה מגלה שהוא צדק, ואז אתה מתנהג עם החיילים שלך באותה צורה".
תודות מקיר לקיר
בשנות ה-90 ניהל את קבוצת הנוער של הפועל באר שבע, "נוער השלושה", ותחת כנפיו התחנכו בין השאר שחקנים העתידים להיות שמות מובילים, בהם אליניב ברדה ויוסי בניון. "ליוסי לא היה כסף לנסיעות באוטובוס, אז מימנתי לו כרטיסיות", הוא נזכר. "בתקופה שהוא שיחק במכבי חיפה, הקבוצה באה להתאמן בבאר שבע, והוא בא אליי במיוחד כדי להגיד לי שלום".
להפועל באר שבע הגיע רובין ללא ניסיון בעבודה עם נוער או בכדורגל. למרות זאת, הוא תפקד שם כדמות מחנכת, כשומר סף של הגינות בספורט. "היה משחק של הפועל באר שבע מול הנוער של הפועל תל אביב, ואבא של אחד השחקנים שלנו קילל את אחד השחקנים של הקבוצה היריבה. בתגובה, הרחקתי את הבן שלו למשך חודשיים. המשפחה ניסתה לשכנע אותי שיחזור, ואני סירבתי. לא יכולתי לשאת את זה שהאב קילל ילד שיכול להיות הבן שלו. אני חושב שהיום כולם זוכרים לי את זה לטובה".
ואכן, רובין זוכה להערכה מקיר לקיר על פועלו, ולא רק כדימוי: קירות הבית של גולני עמוסים בתעודות הוקרה שקיבל משחקני הפועל באר שבע בעבר ובהווה, מחיילים שהתארחו במקום ומקצינים בכירים השומרים איתו על קשר תדיר אחרי שנתקלו בו בנסיבות שונות, כמו אותו מח"ט שקיבל ממנו פעם טלפון מפתיע. "אחד מבניי נסע לקורס קצינים בבה"ד 1 באוטובוס של הצבא והורד באמצע הדרך כי לא היה מקום", מספר רובין. "הוא התקשר אליי בוכה, אז התקשרתי למח"ט בניסיון לברר מה קורה וביקשתי שיחזירו אותו לבה"ד. המח"ט החזיר אותו, והוא סיים את הקורס בהצטיינות".
מה גרם למח"ט להקשיב לך, לדעתך?
"הוא היה צעיר ממני בגיל, אז הוא יכול היה להשתמש בניסיון שלי, לקבל את דעתי או לדחות אותה. במקרה הזה הוא החליט לקבל".
את ניסיון החיים הרב שצבר, כמו גם מסרים ערכיים שהוא מאמין בהם, רובין מעביר לחיילים בטקס שבועי שנערך בבית של גולני. "אני קורא לחיילים המצטיינים ונותן לכל אחד מהם קופסה שנראית כמו של פיצה. החייל לא מוכן לאכול לבד, וכשהוא פותח את הקופסה, הוא מגלה שעון בצורת הבית של גולני. כשאתה בא לפה, זה לכל החיים. בטקס אני גם נותן לכל החיילים פנקסי חוגר קטנים שאני מייצר במיוחד. לי זה לא עולה הרבה כסף, אבל לחיילים זה נותן הרבה מעצם ההתייחסות אליהם. אני מאמין שהם יזכרו את זה גם בעוד 20 שנה".
הכי חשוב לו, הוא אומר, זה שהם יזכרו את חשיבותה של הנתינה. "אני תמיד מספר לחיילים שאני לא דתי, ושהתפילה שלי היא שאקבל רק מה שאני צריך ואתן מה שאני יכול. יש אדם שכל מה שהוא יכול לתת זה להעביר זקנה את הכביש או לתת כסף לקבצן ולהוציא ממנו חיוך. גם זה חשוב. צריך לתת בלי לחשוב, כי ברגע שאתה חושב מה ייצא לך מזה, אתה נותן בשביל מטרה מסוימת ולא בשביל לתת באמת. אני נותן כל חיי בלי לשאול".
______________________________________________________
איתי קנר הקים פרויקט מיוחד עבור חיילים בודדים. הקליקו על התמונה:
