כ-20 אלף איש הגיעו ב-21 ביולי 2014 לבית העלמין הצבאי בשכונת נווה דוד שבחיפה וליוו למנוחת עולמים את סמ"ר שון כרמלי, חייל בודד מגולני שנהרג בעזה במבצע צוק איתן. בדידותו של כרמלי בחייו, והרצון של הציבור הישראלי שלא יהיה בודד בדרכו האחרונה, הסיטו את אור הזרקורים לעבר מצבם המיוחד של החיילים הבודדים שמשרתים בצה"ל. כרמלי הגיע לארץ כדי לשרת בצבא בעוד בני משפחתו נשארו לגור בארצות הברית, אבל מתברר שמתוך ה-5,800 שמשרתים היום בצה"ל במעמד של חייל בודד, רק מחצית הגיעו מחו"ל; השאר הם ישראלים שהתנתקו ממשפחתם מסיבות שונות - חלקם חזרו בשאלה, אחרים מגיעים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, ויש גם יתומים. במהלך השירות הם מקבלים תמיכה של צה"ל, אבל אחרי השחרור רבים מהם נשארים לבד, מנסים להתמודד בכוחות עצמם עם קשיי האזרחות, ולא תמיד מצליחים בכך. איתי קנר זיהה את הבעיה זה מכבר והחליט לטפל בה.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
"ב-2008 שמעתי ג'ינגל ברדיו שעסק בחיילים בודדים", הוא מספר, "וישר שאלתי את עצמי מי נמצא שם עבורם, והאם הם לבד. החלטתי שאני לא רוצה שהם יהיו לבד. היום בדיעבד אני חושב שיש לזה קשר לעובדה שבגיל 22 איבדתי את אבי, זאב קנר ז"ל, והרגשתי בזמנו נורא לבד. הבנתי באיזה מצב הם נמצאים, ורציתי לעזור להם. פניתי לגופים מרכזיים כדי לדעת איזו מעטפת תומכת יש לחיילים בודדים שמשתחררים, ולא קיבלתי תשובות. החלטתי לקחת את העניינים לידיים וביקשתי מכל הגופים הרלוונטיים שאם הם פוגשים חייל בודד שצריך מישהו שילווה אותו, שיפנו אותו אליי. מיד הפנו אליי כמה, ונעשיתי מנטור של שניים שאותם אני מלווה עד היום. ב-2010 הקמתי את עמותת מנטור לחיים, שפועלת בהתנדבות ונותנת כתף תומכת ואוזן קשבת לאותם חיילים בודדים. המערך שלנו מונה כ- 600 מנטורים, אחד לכל חייל, והיעד שלי הוא שתוך פחות מחמש שנים נוכל להצמיד מנטור לכל חייל בודד שמשתחרר מהצבא".
לא כל אחד, מסביר קנר, יכול לשמש כמנטור בעמותה שלו: "יש תנאי סף - כולם מעל גיל 35, מנהלים או מומחי תוכן בתחומם, וכולם עשו שירות צבאי. אני מאמין שכדי להיות מנטור אתה חייב להיות אדם שהגיע להישגיים משמעותיים". הפעילות עצמה מתבצעת על פי תוכנית סדורה: "מהיום שהחייל משתחרר, המנטור מלווה אותו במשך חמש שנים. אחר כך הקשר נפסק באופן רשמי, אבל בדרך כלל המנטור ממשיך ללוות את החייל כל החיים, ולכן קראנו לעמותה 'מנטור לחיים'. השבוע אני הולך לחתונה של החיילת הבודדה הראשונה שליוויתי. אני עדיין מלווה אותה".
למה הכוונה?
"אני שם בשבילה בכל דבר. ליוויתי אותה בתקופת הלימודים, בהתלבטויות, בשאלה אם להמשיך ללמוד, בהחלטות איזה מקצוע לבחור ואיפה לגור, גם בכל מה שקשור למערכות יחסים. אנחנו מדברים על הכול. מדובר בקשר רצוף של שיחות טלפון ופגישות. אני מעביר לה מסר שיש מישהו שמאמין בה, שהוא כתובת זמינה ותמידית שהיא יכולה לפנות אליו, וככה היא לא לבד. גם כשהיא למעלה וגם כשהיא למטה, יש לה מישהו שאפשר לבכות איתו ולשמוח איתו".
צפו באיתי קנר מספר על פעילותו בערוץ 2:
בזכות אבא
קנר (39) נולד בקריית חיים לאב קבלן ולאם שעבדה במשרד החינוך. לדבריו, הוא לא היה תלמיד טוב, אבל הצטיין בטניס, וזה מה שבנה אותו. "שיחקתי טניס והתמדתי בזה בזכות אבא שלי", הוא אומר. "אבי היה המנטור שלי; הוא זה שדחף אותי והאמין בי, וכך הפכתי לאלוף הצפון כמה פעמים. יש לי גם אמא מדהימה, אבל אבא שלי היה מעבר לאבא. הוא היה מאוד משמעותי עבורי: ליווה אותי לתחרויות וסימל עבורי הרבה דברים. הוא נפטר כשהייתי בן 22, במהלך השירות הצבאי שלי, והרגשתי שהאדמה נשמטת תחת רגליי. חוויתי משבר מאוד קשה, הגעתי למקומות מאוד נמוכים והייתי חייב להרים את עצמי. טסתי לטייל בדרום אמריקה לבד, קראתי שם המון ספרים ונחשפתי לתחום המנטורים, שמאז ועד היום לא עוזב אותי".
ב-2004 הקים את המכון למנטורינג, שפועל עד היום במקביל לעמותת מנטור לחיים. "הייתי רק בן 26, וכבר התחלתי ללוות מנהלים ויזמים", הוא מתגאה. "אני אוטודידקט, לא למדתי באופן מסודר, אבל פיתחתי שיטה של מנטורינג שאותה אני גם מלמד. היום כולם מנטורים לכאורה: זה שוק מאוד פרוץ, ובתוכו אני מלמד אנשים לעבוד בצורה מקצועית. הרי לא כל אחד יכול להיות מנטור: מנטור חייב להגיע עם ידע, ניסיון ובשלות אישית ועסקית. מנטור זה אדם שעבר כברת דרך ויכול להכווין מישהו אחר".
אבל אתה נעשית מנטור בגיל 26, ללא ניסיון.
"נכון, אבל למדתי המון לפני זה. כשאני התחלתי, כבר היו לי הישגים. בכלל, מאז שאני זוכר את עצמי, אנשים תמיד התייעצו איתי בעניינים עסקיים ואישיים".
כשקנר נשאל מהו בעצם מנטור, הוא מסביר: "מנטור מסתכל על הדברים בצורה אובייקטיבית. למנטור יש מקום יותר אובייקטיבי מאשר להורה עם סמכות או לבן זוג שמעורב רגשית. המהות של המנטורינג היא שיהיה מישהו שיאמין בך. לכל אחד מאיתנו יש צורך שמישהו יאמין בו, וזה מה שאני מנסה לקדם".
מה ההבדל בין מנטור למאמן אישי או קואצ'ר?
"אימון אישי כולם יכולים ללמוד: אפילו צעיר בן 22 יכול להיות מאמן אישי. זה שונה לחלוטין, גם משום שהאימון הוא תהליך לטווח קצר בדרך כלל. אצלנו אי אפשר להתחיל ללמוד לפני גיל 30, ואנשים צריכים להראות מה הם השיגו. מנטור צריך להיות מישהו שהשיג משהו בחיים, אדם עם קילומטרז' של הישגים ומיומנויות, כי אם מנהל שיווק, לדוגמה, רוצה מישהו שילווה אותו, עדיף לו שזה יהיה אדם שהגיע להישגים משמעותיים בתחום השיווק ושיכול לעבוד בעוד כמה ממדים במקביל. אימון אישי הוא בדרך כלל עבודה צרה בממד אחד: למשל, אימון לזוגיות, אימון לחינוך וכו'. אצל המנטור יותר דברים עולים על השולחן".
וכמה עולה התענוג?
"תלוי מי המנטור. זה נע בין 400 ל-2,000 שקל לשעה".
לא מעט. איך יכול לעמוד בזה אדם שנמצא בקריסה כלכלית וצריך מנטור?
"לטווח ארוך, ההשקעה משתלמת. מי שהגיע לחובות, יכול לנסות להסתדר בעצמו, אבל זה יכול להיות יקר יותר מאשר אם הוא ייקח אדם עם ניסיון שיעזור לו לצאת מזה. גם לפסיכולוג לא הולכים כשהכול טוב".
מאמין בילדים
קנר גר בדרום השרון, גרוש ואב לשניים (בן שבע ובת חמש). "אנחנו מטיילים המון", הוא אומר. "כל סופשבוע אני בטבע, עם או בלי הילדים".
אתה מנסה להיות מנטור שלהם?
"אני קודם כל אבא, אבל אני בהחלט מאמין בהם. הבן שלי כבר ארבע שנים בג'ודו ומזכיר לי את עצמי: הוא התחיל בגיל שלוש את החוג עם עוד 16 ילדים מהיישוב; היום הוא היחיד שנשאר, אבל זה לא מעניין אותו כי אני איתו שם. אני הולך איתו לתחרויות, מלווה איתו. אני אבא מאוד מעורב ומשמעותי עבור ילדיי, אוהב את האבהות שלי ומשקיע בזה. אבא שלי ז"ל לא ידע שהוא מנטור שלי: הוא עשה רק מה שהוא יודע לעשות, אבל במהותו הוא היה גם מנטור. באבהות שלי אני משתדל לתת את הכי טוב שאני יכול, ואני מקווה שאני גם מנטור עבור הילדים שלי כמו שאבא שלי היה מנטור עבורי".
מה היה הרגע הכי מרגש שלך כמנטור?
"טקס הענקת תואר בראיית חשבון של צעיר שאני מלווה. ידעתי שיש טקס, התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה לבוא, אבל הוא אמר שאין צורך. הבנתי שהוא אומר את זה מתוך התחשבות בלו"ז העמוס שלי; גם היה לי ברור שאין שם מישהו שיהיה איתו בטקס, אז הגעתי לשם, ואי אפשר להסביר במילים את ההתרגשות שלי ושלו באותו רגע. כשאתה מאמין במישהו, זה אומר שאתה נמצא שם בשבילו בקשיים אבל גם חוגג איתו אירועים משמחים. אני זכיתי לכך שבילדותי מישהו האמין בי והיה שם עבורי לטוב ולרע - וזה לא מובן מאליו, כי לא לכל אחד יש את זה - אז את אותו דבר שזכיתי לקבל מההורים שלי אני רוצה להעביר עכשיו לכמה שיותר אנשים. זו השליחות שלי. אני מאמין שאם לכל אחד יהיה מישהו שיאמין בו, העולם שלנו ייראה יותר טוב".
היא עבדה כמאמנת אישית, ואז נפל עליה אסון ששינה את חייה. הקליקו על התמונה ותקראו את סיפורה:
