החרדית שהתגרשה וחטפה איומים לא מוכנה להיות "אזרחית סוג ב'"

בגיל 21 הרגישה אתי דהאן שהיא בתחתית שבתחתית: אחרי שהסתלקה מביתו של בעלה החרדי עם בנם המשותף, הפכה לאישיות בלתי רצויה. בני משפחה התרחקו ממנה בלי להושיט עזרה, וכך גם חברותיה. אלה שלא התעלמו, איימו על חייה, זעמו על המעשה שהעזה לעשות, על העובדה שהחליטה לצאת מהתלם ולהתגרש. "הרגשתי שאני נמצאת בכלוב", היא אומרת בבעתה. "רציתי ללמוד באוניברסיטה, ובעלי אסר עליי; הרגשתי שאני חנוקה. עמדתי על שלי ועזבתי לדרך חדשה".

עוד בערוץ אנשים:

• ביזנס ופלז'ר: איש העסקים האמריקאי רוצה להקים משפחה ישראלית
• לאונרדו התותח: כשהצייר הדגול חיפש עבודה כמהנדס צבאי
• אחי, יונתן רושפלד: לאיריס סיניגליה יש לא רק ייחוס משפחתי מעניין
  

כיום העבר של דהאן (34) מרגיש כמו תזכורת שמתאדה לאיטה: את הבדידות שהייתה מנת חלקה, החליף ביקוש גדול של לקוחות המעוניינים בשירותי כתיבת התוכן שהיא מציעה באתר שהקימה (Wewrite); את הנתק מהבעל לשעבר החליפה מערכת יחסים חדשה ומוצלחת. "תקופת הגירושים היא תקופה שאני מעדיפה לשכוח", היא אומרת. "זו תקופה שבה לא היה לי כלום. דמיינו לעצמכם שאתם קמים בבוקר בלי חברות או חברים, ואין ברירה אלא להיות לבד. כשהייתי מגיעה למעון של הילד, היו מסתכלים עליי כאילו הגויה מגיעה. כגרושה, הייתי בעיניהם פרוצה, מופקרת. כשהייתי יושבת עם הילד בגינה, כל האמהות האחרות היו מתרחקות ממני. כל זה גרם לי להחליט שאני עוזבת את אורח החיים הזה, ומתפתחת. תמיד היה לי חלום שאעשה משהו, וכולם יגידו: 'כל הכבוד, איך היא הצליחה'. את החלום הזה הגשמתי". 

דהאן כנערה חרדית. "בבית הספר אמרו לי שלא ייצא ממני כלום"(צילום: מתוך אלבום פרטי)

אות קלון, ועוד אחד

כדי להבין את סאגת חייה של דהאן, צריך לחזור לערכים שהוטמעו בה בילדותה, כשהייתה ילדה חרדית וספרדייה בבני ברק וחוותה אפליה בשל מוצאה העדתי. "להיות ספרדייה בחברה חרדית זה אות קלון, ולהיות בת לחוזרים בתשובה שעלו ארצה מפריז זה אות קלון נוסף", היא אומרת. "בבית הספר אמרו לי שלא ייצא ממני כלום - שאני כלומניקית ספרדייה וחוזרת בתשובה. זו התחושה שהתלמידות והמורות בבית הספר האשכנזי בבני ברק השרו עליי. אני חושבת שאם משרד החינוך לא היה קיים, היו מעיפים מבית הספר את כל הספרדיות".

תחושת הנחיתות מול מלכות הכיתה החרדיות והאשכנזיות דחפה אותה אל מחוץ לכותלי בית הספר, היישר לזרועותיו של הגבר שהיה לבעלה. "הכרתי אותו בשכונה, בערך בגיל 17. כבר אז לא התאימו לי הבגדים הארוכים, וכשהלכתי לפגישות שידוכים, נראה לי לא הגיוני שיקבעו בשבילי את בן הזוג. עבדתי אז בחנות בגדים, והוא גר מולה; נפגשנו, דיברנו, ומהר התחתנו. למרות העובדה שלא התחתנתי בשידוך, ההורים העלימו עין, כי הוא היה חרדי".

פחות משנה אחרי שהתחתנה, נולד בנה. האמהוּת שימחה אותה, אבל יחסי הכוחות הנוקשים בבית גרמו לה לקום ולעזוב. היא עברה לדירה אחרת בבני ברק ולא העלתה על דעתה שהבעיות האמיתיות שלה רק מתחילות. "הייתה לי טלוויזיה בבית, שזה מאוד לא מקובל בבני ברק, וכשאחי בא לבקר אותי, אנשים חשבו בטעות שהוא החבר שלי. הדברים האלה גרמו למשמרת הצניעות להתקשר אליי ולאיים שאם אני לא מסתלקת מבני ברק, יפוצצו אותי במכות".

בהתחלה היא לא נרתעה, לא חששה להישאר בעיר, אבל השמועה על הגרושה הטרייה והמרדנית התפשטה עד שאפילו ילדי השכונה החלו להתנכל לה. "יום אחד הייתי בגינה עם הילד שלי, בלי גרביים ובלי כיסוי ראש. קבוצה של ילדים בני 13-12 התחילו לצעוק לי, 'שיקסע', 'פרוצה', ואיימו להרביץ לילד שלי שהיה אז בן שנה וחצי. העפתי אותם משם, אבל מישהו כנראה הלך לקרוא לעוד חבר'ה והודיע להם שיש פרוצה בגינה. כשראיתי קבוצת חרדים יוצאת מבית הכנסת לכיוון שלי, ברחתי משם כל עוד נפשי בי עם עגלת התינוק".

דהאן בביתה בפתח תקווה, כיום. "לא מפחדת ממנכ"ליות אשכנזיות"(צילום: צביקה טישלר)

מה זה וודקה

כל אלה גרמו לה לעזוב את בני ברק לעבר החילוניות שהייתה מלאת הזדמנויות ומבלבלת בעת ובעונה אחת. "מצד אחד זה חלום", היא אומרת, "אבל מצד שני, הרבה דברים לא ידעתי. לדוגמה, לא היה לי מושג מה שותים בבר או במועדון, ומצאתי את עצמי שואלת חברות מה זה וודקה".

באותה תקופה החלה לעבוד בחברת ביטוח, ושם העזה "לשבור את מחסום הלבוש" ולהגיע לעבודה במכנסיים. היו לה עוד חוויות מרגשות באותם ימים. "גיליתי שאני מאוד אטרקטיבית כאישה, למרות העובדה שיש לי ילד. פתאום גברים התחילו איתי, בזמן שבקהילה החרדית אף אחד לא השתין לכיווני. פתאום גם לא שידכו לי גברים שמסובכים עם החיים. הכרתי מישהו חילוני מכפר סבא, והמשפחה שלו קיבלה אותי ואת הילד שלי. אמא שלו שמרה לי על הילד, ואני יצאתי לבלות איתו. זה משהו שנראה לי מוזר בהתחלה. כאילו, למה שהוא ירצה אותי בכלל?"

במקביל להתפתחות הרומנטית למדה לתואר ראשון בתקשורת באוניברסיטה הפתוחה ועבדה בחברה לבניית אתרים עד שהיה לה מספיק ניסיון כדי לפתוח חברה עצמאית. כיום היא גרה עם בן זוגה ובנה בפתח תקווה ומטפחת קריירה מצליחה, אבל חייה הקודמים מסרבים להרפות, ממשיכים לכרסם בה. "כל פעולה שקשורה לילד שלי דורשת חתימה מאבא שלו", היא מסבירה. "למשל, כשעברתי דירה, רציתי להעביר את בני מבית ספר דתי לחילוני והייתי חייבת לקבל את הסכמתו של בעלי לשעבר".

איך תגיבי אם בנך יחליט לחזור בתשובה בעתיד?

"כמובן שארצה שהוא יעשה מה שטוב לו, ולא אמנע את זה ממנו. אני חוויתי את העולם החרדי בצורה הכי גרועה שיש. אם זה יעשה לו טוב, אתמוך בו, אבל אני מקווה שזה לא יקרה".

בעיניה, המגזר החרדי משול למדינה זרה, בעלת תרבות שונה, עם נורמות חברתיות הקובעות שהנשים הן אזרחים סוג ב', במיוחד אם הן גרושות. "זה לא שאין נורמליוּת בחרדיוּת, אבל ברגע שאת יוצאת מהמשבצת שלהם, אין כלפייך סלחנות. יש לי פנטזיה להראות לכל החרדיות האליטיסטיות שצחקו עליי - אלה שנראות כבויות ועם חצי רגל בקבר - לאן הגעתי בחיים. היום, כשאני הולכת לפגוש מנכ"ליות אשכנזיות, אני לא מפחדת מהן: אני מבינה שיש לי יותר ניסיון ויצירתיות מאשר לאדם אחר, בזכות הדברים שעברתי".

כשדהאן לא נפגשת עם מנכ"ליות, היא פועלת מול משרדי ממשלה לקידום חוקים המיטיבים עם אמהות חד-הוריות וגרושות, וכן מתנדבת בעמותה המסייעת לאנשים שעברו משברים נפשיים, אולי כדי להעניק להם את התמיכה שהיא עצמה לא קיבלה. "המסר שאני רוצה להעביר הוא שכל אישה יכולה להגשים את עצמה", היא מכריזה. "לאישה החרדית אני אומרת: 'אם את מרגישה חנוקה, ושזו לא הדרך שלך - צאי משם. את לא צריכה לפחד מהקהילה הזאת. יש עולם שלם בחוץ, ואין טעם לאכול את הלב. התקיעוּת הורסת אותנו מבפנים. אחרי שתבצעי את הצעד הנועז הזה, תגיע ההצלחה'".  

______________________________________________________

איך יוסי קלאר נראה כיום, אחרי שיצא בשאלה? הקליקו על התמונה:

"לא קיבלתי שום ידע במדעים, באזרחות ובמתמטיקה - מעבר לכפל וחילוק". הקליקו על התמונה (צילום: מתוך אלבום פרטי)