את העציץ הראשון שלו התחיל איתי ינקו לגדל כשהיה בן שש. הוא הניח אותו על האדנית שבחלון הבית של הוריו בתל אביב, ראה כי טוב והחל להוסיף מפעם לפעם עוד עציצים. "אהבתי אותם מאוד", הוא מספר. "היה לנו אז שכן, פרופ' היינריך מנדלסון, שהיה זואולוג, בן 90 בערך. הוא היה נותן לי צמחים, וזה היה מעיף אותי. לא יודע למה, אבל התחברתי במיוחד לצמחים הסוקולנטים, ובמיוחד לקקטוסים. כל שבת הייתי בא אליו הביתה, והיינו מסתובבים בגינה שלו. הוא היה מביא סוקולנטים מדרום אפריקה ומראה לי אותם, ואני הייתי מאוד חזק בעניין".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- מה מושך את מיטב אמני ישראל ל"אמיר הממיר"?
מתוך החברות הזו, בין הילד בן השש לפרופסור הקשיש, צמחה תשוקה שממשיכה ללוות את ינקו גם יותר מ-30 שנים אחר כך. אותם עציצים ראשונים שהיו לו בתור ילד, עדיין נמצאים באותה אדנית בבית ההורים, "וממשיכים לגדול", הוא אומר. "הם יכולים לחיות מאות שנים, הרבה יותר מאיתנו". אבל הוא לא מסתפק בצמחים ההם: כיום ממלאים את חצר ביתו שבתל אביב לא פחות מ-1,000 קקטוסים וסוקולנטים. "בעשר השנים האחרונות, בכל פעם שעברתי דירה, זה היה עם יותר ויותר צמחים. אני לא אוהב שינויים: זה מוציא אותי מאיזון, וגם עם הצמחים יש בעיה, כי הם לא אוהבים שמזיזים אותם. צמחים לא אמורים לזוז: הם תקועים באדמה עם שורשים, ועם כל מעבר צריך להתאים אותם לתנאים החדשים".
לדבריו, הוא מכיר את השמות של כל 1,000 הצמחים שברשותו ויודע מהיכן הגיע אליו כל אחד ואחד. "זה השקט שלי, הכיף שלי", הוא אומר. "אני יוצא לגינה, יושב עם הצמחים, ונהיה לי שקט".
אני הכי צעיר, עוף מוזר
ינקו (39) עבר דרך ארוכה עד שמצא לו את הנחלה מוקפת הצמחייה. הוא למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה ובלימודי מזרח אסיה; לאחר מכן עבד כמנהל שיווק בהייטק, ואז החליט שחיים של תשע עד חמש במשרד הם לא בשבילו, ומצא את מקומו כמטפל שיאצו. את האוסף המפואר שלו התחיל לטפח בגינה קטנה בשכונת שפירא, שבחלוף הזמן גדלה וגדלה וגם נדדה איתו מבית לבית. כשנחשף לפורום חובבי הקקטוסים והסוקולנטים בישראל, הבין שהוא לא לבד. "גיליתי שיש בארץ קבוצה פעילה בתחום שקיימת מאז 1965", אומר ינקו. "התחלתי להגיע לכנסים ולפעילויות שלה, ובשנתיים האחרונות נבחרתי לאחד מששת חברי הוועד".
כשנכנס אל הפורום, מיד הוריד בו את ממוצע הגילאים והחליט לקרב גם את הדור הצעיר לצמחייה הירוקה, שבעיניו, לכל אדם כדאי לגדל בביתו: הוא פתח קבוצת פייסבוק, שמונה עכשיו יותר מ-7,200 חברים, העביר את אירועי החוג לסופי שבוע ודאג שיהיו בהם בירות כדי שאפשר יהיה לשתות בזמן ששומעים על עולמם של הצמחים. "אני הכי צעיר בוועד, ובכלל, עוף מוזר בתחום", הוא אומר. "עד שאני הגעתי לחוג, היו בו בעיקר חבר'ה מבוגרים, שכבר המון שנים מטפחים את התחביב הזה. הם באים כדי לשתף את הכיף הזה ולהשתתף בפעילות חברתית סביב הצמחים".
צפו בכתבה על חובבי הקקטוסים:
במסגרת הפורום הוא גם משתתף בטיולים, בהרצאות, בכנסים ובאירועים נוספים שמתקיימים עבור קהילת חובבי הקקטוסים והסוקולנטים. מעבר לכך, הוא מעביר בעצמו הרצאות בנושא, וניתן יהיה לשמוע אותו בכנס הקרוב של הפורום, שיתקיים בפברואר. "חשוב לי שאנשים יאהבו את זה כמוני, שיכירו את העולם הזה וייהנו ממנו", הוא אומר, וגם מפרט למה זה טוב. "אני חושב שמי שמתעסק עם צמחים, חי יותר. יש לי חברה שמנויה על מגזין גינון בריטי, ויש בו מדור מודעות אבל שמתפרסמות בעקבות מוות של אנשים מהתחום. היא מספרת שכל המודעות שם הן על אנשים מעל גיל 90, ולדעתי זה לא מקרי: התהליך של הגידול נותן שקט פנימי.
"צמחים מהסוג הזה הם איטיים במיוחד יחסית לאחרים. עד שמשהו זז, התהליך מאוד איטי, וצריך בשביל זה המון סבלנות. מעבר לזה, הסוקולנטים מלמדים שיעור על גבולות. הצמח בעצם אומר לך: 'אל תאהב אותי יותר מדי, אל תשקה אותי יותר מדי, כי אם תעשה את זה, אני אמות'. אם לא משקים קקטוס שנה, הוא לא ימות - אולי הוא יתכווץ - אבל אם משקים יותר מדי, לא יישאר ממנו כלום. זה מלמד על גבולות ונותן אורך רוח".
זהירות, הם דוקרים
ההשפעה של גידול הקקטוסים והסוקולנטים ניכרת אצל ינקו גם כשהוא מטפל באנשים חיים. "אני מרגיש שהצמחים מלמדים אותי על מרחק וגורמים לי להתאים את עצמי לקצב שלהם", הוא מסביר. "זה לא שאני עומד מול צמח ואומר: 'עכשיו בא לי שתפרח, אז אני אדשן אותך'. זה אני שצריך להתאים את עצמי אליו. זה מתחבר לי גם לטיפול בשיאצו: מגיע מטופל, ועוד לפני שאני מתחיל לגעת בו ולעשות משהו, אני צריך להבין את הבעיה שהוא מביא איתו – להבין מה הוא רוצה ואיפה הוא נמצא. הצמחים לימדו אותי לפתוח את הראש ולהבין מה צריך האדם שנמצא מולי. אני לומד לשים את עצמי בצד ולהיות אמפתי יותר. זו הנקודה שמחברת בין שני העולמות האלה.
"חשוב גם להיזהר", הוא מוסיף. "אם מתקרבים לקקטוס יותר מדי, אז נדקרים. לא כי הוא עושה לך משהו רע, אלא כי הוא פשוט כזה, עם קוצים. גם עם אנשים צריך לדעת לא לדחוף יותר מדי ולהתקרב יותר מדי, כי משהו רע יכול לקרות. אם רואים בעיה או עניין, זה לא בהכרח אומר שצריך מיד לגעת ולפתוח. אפשר פשוט לראות, להבין ולהשאיר את הדברים לזמן הנכון שלהם".
ומה דעתך על כך שהקקטוסים נעשו טרנד עיצובי עולמי בשנים האחרונות?
"זה מגניב בעיניי. מצידי, שכמה שיותר אנשים יאהבו את זה וייהנו מזה כמוני, אבל מבאס אותי כשאני רואה צמחים שמונחים במקומות שלא מתאימים להם, כמו קניונים או חנויות בלי שמש או חלון. מקומות כאלה הם ממש לא בשביל קקטוסים".
______________________________________________________
ומה התחביב של הפרסומאי הבכיר אורן אריאלי? הקליקו על התמונה:
