זהו, כנראה, הרכב הרוק הכי לא צפוי בארץ: הוא כולל שלושה מנהלים בכירים ועסוקים, נשואים פלוס ילדים וקריירה תובענית, שאחת לשבוע מתנתקים מהכל, נפגשים ומנגנים. כך הם משתחררים מלחצי היום-יום: חוזרים לאהבתם הישנה, המוזיקה, ונותנים בראש.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- הצנחנים בכותל: התמונות של רובינגר שלא נכנסו לאלבומי הניצחון
"עם כל האטרף והאינטנסיביות בחיים, פה יש לנו שעה וחצי של התנתקות", אומר אורן אריאלי (39) מכפר סבא, סמנכ"ל לקוחות במשרד הפרסום גיתם. "אחרי שעות ארוכות של עבודה במקצוע לא פשוט, שבו כל היום מתמודדים עם דילמות ועם בעיות שצריך לפתור, אנחנו מגיעים לחזרה עייפים, אבל הנגינה מכניסה בנו אנרגיות ועושה טוב על הנשמה".
עם אריאלי מנגנים אופיר בר-לבב (41) מתל אביב, מנהל פיתוח עסקי בחברת Johnson Controls, המספקת מוצרים ושירותים לבניינים חכמים, וגדי בר-נר (38) מרמת גן, סמנכ"ל שיווק בחברת Magos Systems, שמוכרת מכ"מים. כילדים, שלושתם ניגנו, הופיעו וחלמו להיות כוכבי רוק; בר-נר ואריאלי גם ניגנו בהרכב עם עידן רייכל, אבל החיים גילגלו אותם אחרת. "כשיצא האלבום הראשון של עידן, נפגשתי איתו במקרה, ולרגע השתעשעתי ברעיון לחבור אליו", מודה בר-נר. "עוד לפני הגיוס רציתי לעסוק במוזיקה ונבחנתי לתזמורת צה"ל, אבל הפרופיל שלי היה גבוה מדי. במקום זה התגייסתי לחיל האוויר ושירתי בקבע".
"ואז החיים מתגלגלים", משלים בר-לבב. "אוניברסיטה, עבודה, נישואים, ילדים. בשלב זה הפסקתי לנגן בהרכבים וניגנתי רק בבית, למגירה".
אבל הכל השתנה לפני כחצי שנה. בר-לבב הגיע לבית הספר למוזיקה Drum Base שברמת החייל בתל אביב, שבו למד בנו תופים, וגילה שגם תלמידים מבוגרים מתקבלים אליו. הוא הביא איתו את בר-נר, שאותו הכיר משיתופי פעולה עסקיים, ונפגש שם מחדש עם אריאלי, עמיתו משכבר הימים. החיבור היה מיידי, ומאז הם מנגנים יחד. עכשיו השלושה מתכננים להתחיל להופיע בצורה מסודרת ומעדכנים שמוזיקה היא דרך נהדרת להתגבר על משבר גיל ה-40.
הפתעה ליום הולדת
אורן אריאלי לא האמין שיחזור פעם למוזיקה. בשנים האחרונות הוא התנתק ממנה לחלוטין, אף שבילדותו היא תפסה חלק מרכזי בחייו. "בגיל שש התחלתי ללמוד פסנתר בקונסרבטוריון בכפר סבא", מספר אריאלי, "ומגיל 12 ניגנתי בגיטרה. בתיכון למדתי במגמת מוזיקה, ואלה היו חיי: הייתי מנגן חמש שעות כל יום ומופיע בהרכבי רוק וביג בנד. למדתי גם עיבוד, וזה מה שרציתי להיות – מוזיקאי, גיטריסט".
כמו בר-נר, גם הוא לא התקבל לתזמורת צה"ל בגלל פרופיל קרבי. בתום השירות הצבאי הייתה לו התלבטות. "כל חבריי הטובים היו מוזיקאים, כולל עידן רייכל שלמד שנה מעליי בתיכון, אבל לי זה הרגיש פחות מתאים. לא חשבתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים". כיום, כפרסומאי בכיר, עם אישה, שתי בנות (שבע וחצי, חמש) תואר ראשון בניהול ובתקשורת ותואר שני במינהל עסקים, הוא נמצא רחוק מהתחביב של ילדותו, אבל לדבריו, מעולם לא נפרד ממנו באמת. "גם כשלא ניגנתי, שמעתי המון מוזיקה, וזה תמיד היה נוכח. נחשפתי למוזיקה מכל הסוגים, התעדכנתי והתעניינתי. לפני כשנה אשתי הפתיעה אותי ליום ההולדת עם שיעורי ניסיון ב-Drum Base, שם הציעו לי להצטרף להרכב נגנים".
שני עמיתיו דווקא כן חזרו למוזיקה אחרי הצבא, ורק אחר כך בחרו תחום עיסוק פחות הרפתקני. בר-לבב ניגן בהרכבי רוק במועדונים בארבי ולוגוס, ובר-נר השתתף בקורס די-ג'אים ומוזיקה אלקטרונית ותיקלט במועדונים במשך שנתיים. מאז שהוא בכיר בחברת סטארט-אפ, נשוי ואב לילד (שלוש וחצי) - המוזיקה רחוקה ממנו. בשנים האחרונות ניגן, לדבריו, "רק בפלייסטיישן".
התרגשנו כמו ילדים
במארס האחרון חזרו השלושה לבמה אחרי שנים ארוכות: הם הופיעו בפסטיבל הרכבים של Drum Base שהתקיים בשוק צפון שברמת החייל, וההופעה השאירה אצלם טעם של עוד. הם גם בחרו לעצמם שם, לפחות זמני - "התותחים".
"התרגשנו כמו ילדים קטנים", אומר אריאלי. "אשתי והבנות ישבו בשורה ראשונה, וגם הן נורא נהנו. מתוכננת לנו עוד הופעה בסיום שנת הפעילות של בית הספר, ואנחנו כבר עובדים על רשימת שירים".
בר-לבב: "בהתחלה המטרה הייתה לנגן רק בשביל הכיף, אבל אחרי ההופעה היינו כולנו בהיסטריה. כרגע אנחנו מבצעים גרסאות כיסוי ללהיטים מוכרים ובונים רפרטואר. אנחנו חושבים לצאת החוצה, לנגן בברים ובפאבים".
כאנשי קריירה אתם מביאים איתכם משהו אחר לנגינה?
בר-לבב: "אני לא בטוח שהקרייריסטיות באה לידי ביטוי בנגינה. מה שכן, יש לנו מוסר עבודה גבוה, וכשיש בפנינו מטרה, כמו ההופעה בפסטיבל, אנחנו מאוד יעילים, עובדים קשה ומתכוננים".
אריאלי: "תמיד התייחסתי ברצינות למוזיקה, אבל היום, כשיש הופעה, אני חושב שיווקית – מי מגיע, איך להתאים את הרפרטואר לקהל היעד, וכו'. אני מביא להרכב את היכולות העסקיות שלי, ולהפך: בעבודה שלי אני משתדל להתעסק כמה שיותר במוזיקה. יש לי לקוח שעוסק בפרסומות מוזיקליות, אז אני מחפש איתו את השירים ונוסע להקלטות עם הנגנים, למרות שאני לא חייב".
לא מתסכל אתכם שוויתרתם על החלום להיות כוכבי רוק?
אריאלי: "לפעמים אני שואל את עצמי מה היה קורה אם הייתי ממשיך במוזיקה, אבל אני לא מצטער. כשאנחנו רואים את המוזיקאים שמלמדים אצלנו בבית הספר, באיזשהו מקום אנחנו קצת מקנאים בהם, אבל גם הם קצת מקנאים בנו, כי בארץ קשה מאוד להתפרנס ממוזיקה".
בר-לבב: "גם כשלא ניגנתי, אף פעם לא ויתרתי על חיי הרוח, ובמקביל ללימודי חשבונאות עשיתי תואר ראשון בפילוסופיה. כיום אני מנגן בבית עם הבנים שלי, שהם בני עשר ושמונה. יש לנו חדר בבית שהפכנו אותו לחדר מוזיקה. השעה וחצי שבה אני מנגן עם החברים שלי בבית הספר, נותנת לי חמצן לכל השבוע. זה מקום שבו אני לא המנהל, אלא יכול לשחרר. כספים הם תחום מאוד מדויק, עם כללים מאוד ברורים, כך שהפילוסופיה והמוזיקה מאזנות אותי".
_______________________________________________________
אולי הם צריכים סקסופוניסט? הקליקו על התמונה:
