רץ בין היולדת לפגיה
שלוש יממות תמימות נמשכו הצירים. השעות חלפו, הצוותים התחלפו והלידה תקועה - עד שרופא אחד החליט שמספיק. ליאן, שקיבלה כל ציר באהבה, הייתה קרובה לאפיסת כוחות. "לא יכולתי יותר", סיפרה. הניתוח הסתבך, בוטן היה תקוע וכשנשלף סוף סוף לאוויר העולם נולד ללא נשימה. הצוות הסתער עליו ועודד אותו לחזור ולנשום ואכן ציון האפגר השני שלו כבר היה הרבה יותר מעודד.
לפוסטים הקודמים של חגית בן שחר:
- הורמונים אחרי לידה? מתברר שהם קיימים גם אצל אבות הומואים
- האם דיכאון אחרי לידה משפיע יותר על תינוקת מאשר על תינוק?
- את מדברת על טראומת לידה? תגידי תודה שיצאת עם תינוקת בריאה"
בוטן נשלח לפגייה להשגחה. עמוס אביו התלווה אליו. לרגע קפץ עמוס לוודא מה שלום ליאן זוגתו, חיבק אותה קרוב קרוב, ראה שנמצאת בידיים טובות וחזר לפגייה. "לא ידעתי מה לעשות. ליאן במחלקה אחרי ניתוח קשה ואני רוצה להיות איתה. מצד שני, בוטן לבד בפגייה, בכלל בבניין אחר. רצתי ביניהם עד שראיתי שאמא של ליאן איתה ואז רצתי לבוטן, אבל לא היה לי פשוט לעזוב את ליאן".
עמוס ידע, בעקבות ההכנה ללידה שעבר הזוג, שחשוב לשמור על אפס הפרדה מבוטן. עמוס גם ידע שבוטן חווה לידה מאוד לא פשוטה. "העברתי לי בראש את כל מה שדיברנו בהכנה ללידה והבנתי שאני לא זז מבוטן. ככה באופן מאוד טבעי ביקשתי שיניחו אותו עלי. ממש עלי - עור לעור וישבתי כשבוטן עלי במשך שעות. הוא כזה חמוד. לא הפסקתי להסתכל עליו. דיברתי איתו. סיפרתי לו כמה אנחנו שמחים שהוא הגיע. אמרתי לו שיהיה בסדר, שיחד נעבור את הימים האלה. אנחנו וגם אמא. את הבדיקות שצריך היה לעשות עשו כשבוטן עלי. לא זזתי ממנו. שרתי לו, דיברתי ובעיקר, ליטפתי אותו ללא הפסקה".
אין זכר לטראומה
עמוס נשאר ער כשבוטן עליו למעלה משתי יממות, עד שיכול היה להצטרף לאמו במחלקת יולדות. רק אז נסע האב הטרי הביתה להתקלח ולישון. מספר ימים אחרי שחזרו הביתה הגיעה אליהם שירלי, מטפלת מוסמכת ומנוסה בקרניו-סקראל, טיפול מומלץ לתינוקות שחוו לידה מאתגרת בכלל וניתוח קיסרי בפרט. כשליאן ועמוס סיפרו לשירלי על הלידה והדרך בה בוטן נולד היא פקחה עיניים גדולות בתימהון רב. "אין כל זכר לטראומה שאתם מספרים עליה בגוף של בוטן. זה מדהים". אני מאמינה שלמגע הקרוב והרצוף לו זכה בוטן מיד עם היוולדו ומאז, יש חלק נכבד בנס הזה.
"השעה שלאחר הלידה", כותב הגניקולוג וחוקר הלידה ד"ר מישל אודנט, "היא ללא ספק, אחד השלבים הקריטיים בחיי אדם". במהלך השעה הזו התינוק אמור ללמוד לווסת את עצמו באופן עצמאי. הוא אמור ללמוד לנשום לבד, לווסת את טמפרטורת גופו בעצמו, להתמודד עם אורות מסנוורים, כוח הכבידה, רעשים, קולות, ריחות, מגע... פתאום, ממש בבת אחת, מותקף היילוד באינסוף גירויים.
והוא, שזה עתה יצא מגופה של אמו והתרגל להיות מוזן, עטוף ולרוב גם מוגן, אמור להתמודד עם ערב כה רב, אך הקושי הגדול מכולם הוא הפרידה מאמו. האם שאת קולה ומקצבי גופה הוא מזהה ומכיר, שהיוותה עבורו מקור חיים ווויסות, מופרדת ממנו בחדר הלידה המודרני. והוא קטן ורך, נבהל, חש מאוים ומדדי גופו מגיבים בהתאם. מערכת העצבים הסימפתטית שלו מתגייסת: הורמוני דחק מופעלים, קצב הלב והנשימה מתגברים, בכי, טונוס שריריו גדל. לחץ. פחד.
התיאור הקצר הזה מתייחס ליילוד שנולד בלידה נרתיקית סבירה, שהיוותה עבורו אתגר אפשרי. ובכל זאת, ההפרדה מהאם ומפץ הגירויים מלחיצים אותו. אז מה קורה ליילודים שנפגעו או הותשו מהלידה? כאלה שנולדו בלידה טראומטית כמו בוטן או שנולדו בלידה מוקדמת?
עור לעור עם אבא
סיפור חייו של ד"ר נילס ברגמן, מומחה שוודי במדעי המוח המיילדותיים, מרתק. האיש נולד בשוודיה, גדל בזימבבואה ולמד רפואה בדרום אפריקה. ד"ר ברגמן, אחד המייסדים של תנועת הטיפול האימהי בקנגורו (Kangaroo Mother Care movement) חקר בכמאה מדינות את הקשר "עור לעור" בין יולדת לתינוקה בשעה הראשונה לאחר הלידה. במחקריו בבתי החולים בדרום אפריקה בקרב פגים נמצא שקשר 'עור לעור' עם האם עשוי להיות תחליף לאינקובטור עבור פגים שמדדיהם יציבים.
במידה והאם, מסיבות שונות, איננה מסוגלת להעניק את הקשר 'עור לעור' לתינוקה מיד לאחר הלידה, האב יכול להחליפה ובהצלחה מרובה.
בקשר 'עור לעור' התינוק שלגופו טיטול בלבד מוכנס לתוך חולצתו של ההורה היושב על כורסא. נוצר ביניהם מגע עור לעור ישיר. שניהם נעטפים בבגד או שמיכה על ידי הצוות המטפל. לב קטן פועם לצד לב גדול, נשימה מסתנכרנת עם נשימה. תחושת הבהלה והלחץ שחש היילוד מיד לאחר לידתו מתפוגגת בזרועות ההורה. המערכת הסימפתטית שלו נרגעת ואת מקומה תופסת המערכת המאזנת אותה, מערכת העצבים הפרא-סימפתטית. זו מאפשרת לתינוק לווסת את עצמו. חום גופו מתאזן, קצב לבו והנשימה מוסדרים, מערכת העיכול פועלת בנחת – אפשר שיהיה רעב ויבקש לינוק, הבכי שלו יהיה ממוקד וקצר והוא יהיה פנוי לקשר, יפקח את עיניו העגולות בסקרנות רגועה ויביט סביבו.
הוא יהיה הרבה יותר נינוח, הבדיקות יכאבו לו פחות במידה וימשיך לשהות בזמן הבדיקות על ההורה. ככל שהקשר 'עור לעור' יהיה רציף וממושך יתאזנו מחדש רבדים נוספים אצל שניהם. כך לאט לאט יתרחש וויסות עמוק שנדרש בעקבות לידה טראומטית. כך לאט לאט יתהדק הקשר הקרוב בין ההורה לילדו החדש וייווצר מסד רחב ובטוח לחיים.
מקורות:
- מישל אודנט: "השעה הראשונה לאחר הלידה: אל תעירו את האם ".
- מחקרי דר' נילס ברגמן
.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - -
חגית בן שחר, מטפלת בתנועה ומומחית לטיפול ממוקד גוף בטראומה.
למרות שעולם הלידה נחקר היום ברחבי העולם יותר מתמיד ומתחילה להיווצר מגמה מעודדת בנושא יש עוד מקום רב לשינוי ולשיפור. הצבתי לעצמי יעד לפעול לכך שילדי העתיד, הילדים שלנו, ייוולדו מתוך הקשבה ואהבה וההורים הטריים יכנסו להורות שלמים ומועצמים. לשם כך אני כותבת, חוקרת ומרצה באקדמיה ומחוצה לה. ייסדתי את 'צפרא' – מרחב להעצמה הדדית מההפריה ועד 120 ותחת חסותו מתגבשות יוזמות לתמיכה בהורים טריים. ספר ביכורים שכתבתי "השחר של העידן השלישי, מיניות פוריות ושליטה, תולדות הקשר בין נשים וגברים" יצא לאור בקיץ 2016. מאמרים פרי עטי מתפרסמים בארץ ובעולם.
