"אבהות, זה לא דבר פשוט עבורי", שיתף אמיר. "את יודעת, אני צריך למצוא אישה שתסכים להיות אמא לילד המשותף שלנו, אך לא תהיה בת זוגי. נצטרך לסגור על הסכמי ראיה משותפים", אמר, חייך ושתק לרגע. "לאורך השנים נולדו סביבי לא מעט ילדים. יש לי חברים רבים, סטרייטים, שחיים בזוגיות ומגדלים יחד ילדים. זה אף פעם לא דיבר אלי. באמת. הייתי שלם לגמרי עם הידיעה שהחיים שלי שלמים וטובים גם ללא ילדים, עד לפני מספר שבועות", אמר ועיניו אורו.
אמיר בשנות השלושים לחייו, אומן מוכשר, נעים הליכות, מוקף חברים, רגיש, בעל מצפון מפותח, צניעות, כריזמטיות וכנות. נכנס לי ללב מזמן. "זו הייתה קבלת שבת, כמו שאני אוהב, עם גיטרה, מעט יין, מדורה... מזג האוויר היטיב עמנו. היה ממש תענוג. ואז אני קולט זוג חברים מעט בצד. האישה מקופלת כזה, מחזיקה את הבטן ובן זוגה עוטף אותה בידו האחת ובידו השנייה התינוקת החמודה שלהם. קטנטונת כזו. ניגשתי אליהם ושאלתי אם אני יכול לעזור. הוא מיד מסר לי את הקטנטונת והתפנה לאשתו. חזרתי למקומי עם הקטנטונת והיא מתבוננת בי, עניים עגולות, חכמות, סוקרות. אחרי מספר רגעים היא החלה לחייך - חיוכים גדולים, מאירים כאלה. ואז ידה הקטנה גילתה את המשקפיים שלי. אני מסתכל עליה, מחייך אליה, מגיב למגע ידה הקטנה. פתאום אני קולט שזה רק שנינו, הקטנטונת הזו ואני. השירים, הגיטרה, החברים 'נעלמו'. תשמעי, הריח שלה, הריח המתוק הזה של התינוקות... קסם. ואז נחתה בי ידיעה שגם אני רוצה. גם אני רוצה ילד משלי".
אמא יש רק אחת
בשנים האחרונות תופסים תאוצה הנושאים הקשורים בגבריות ואבהות. השיח החברתי והמחקר המדעי נפתחים ומציבים סימני שאלה בסוף הנחות שהיו עד לא מזמן ברורות וחד משמעיות. אחת מהאקסיומות הללו הייתה קשר אם-ילד. האם ותינוקה נתפסו, ובצדק, כיחידה אחת: "אין יולדת ללא תינוק ואין עובר ללא אמו". השינוי המבורך שחל לאחרונה מתמקד בהכנסת האב למשוואה. מתחילים לברר את מקומו ותפקידו של האב בקשר. יותר ויותר חוקרים מתייחסים להריון, ללידה ולהורות הטריה במונחים של טריאדה, קשר של שלושה - אם-אב-תינוק - מערכת היחסים והצרכים הנרקמת בין השלושה במהלך התהליך המופלא והמורכב הזה של הבאת ילד לעולם.
לאורך ההיסטוריה האנושית נתפסה האם כמטפלת העיקרית ולעתים היחידה לילדיה. בשנים האחרונות, עקב שינויים חברתיים וכלכליים, חלוקת התפקידים ההורית הפכה לשוויונית יותר. נשים נוטלות חלק משמעותי בפרנסת המשפחה ואבות הפכו לשותפים בולטים בגידול הילדים. פרופסור רות פלדמן חוקרת מזה שנים את דרכי ההתקשרות והאהבה השונים והשפעתם על המוח. במחקר מרתק שפרסמה יחד עם איל אברהם בשנת 2014, שאלו - מיהו המטפל האופטימלי? האם זו האם או אולי האב?
הורמון של אהבה וקשר
במספר מחקרים במעבדה ההתפתחותית לחקר המוח, הרגש והחיברות באוניברסיטת בר-אילן בדקו פרופסור פלדמן ועמיתיה את תפקידו של האוקסיטוצין – הורמון האהבה והקשר – אצל אבות ואימהות בחודשים הראשונים לאחר הלידה. התוצאות הפתיעו אף את החוקרים עצמם.
"האוקסיטוצין", כותבת פרופסור פלדמן. "הוא הורמון המופרש אצל האישה בזמן ההריון, הלידה וההנקה ומסייע לה ליצור קשר עם התינוק, לדאוג לו ולטפל בו. אצל אבות ובני אדם בכלל הוא מופרש בעת אינטראקציה חברתית וקשרים בינאישיים קרובים ואינטימיים". זהו הורמון המעודד אהבה וקשר. זהו הקסם שחש אמיר המופתע מקרבתה של הקטנטונת.
באחד ממחקרי המעבדה התפלאו החוקרים לגלות שבחודשים הראשונים לאחר הלידה רמות האוקסיטוצין שנמצאו אצל האבות היו זהות לאלו שנמצאו אצל האימהות - דבר שהצביע על יכולתם הביולוגית של האבות להיקשר אל התינוק במידה דומה לאימהות.
הגילוי המהפכני הזה לא נעצר פה. במחקר מעבדתי נוסף נמצא ששאיפת אוקסיטוצין עוררה התנהגות אבהית חיובית יותר עם התינוק. האבות נגעו במגע אוהב וממושך יותר, דיברו ועודדו את התינוקות שלהם לחקור את הסביבה. התנהגות זו העלתה על רמת האוקסיטוצין גם אצל התינוקות. רמות גבוהות של אוקסיטוצין אצל ההורה גורמות להתנהגות הורית מסורה ואוהבת יותר המעלה בתגובה את רמת האוקסיטוצין אצל התינוק וגורמת להידוק החיבור והקשר בין השניים. נוצר מעגל קסום של היזון חוזר חיובי בין השניים, שבו הפיזיולוגיה משפיעה על ההתנהגות וזו בתורה משפיעה על הפיזיולוגיה וחוזר חלילה.
מערכת היקשרות זהה לאמהוֹת
כך תכנת אותנו הטבע. הורמון האוקסיטוצין קיים בכדי שהורים יתחברו לילדיהם והילדים להוריהם והמין האנושי ימשיך להתקיים. לאור ממצאים אלו ונוספים בחרו החוקרים להתחקות אחרי השינויים החלים ב"מוח ההורי" בעקבות הקשר עם תינוקם. האם מוחות האם והאב דומים או שונים בתגובתם לפעוט?
נבדקו שלוש קבוצות הורים לילד ראשון. בסה"כ גויסו 89 הורים לפעוטות בני 11 חודשים וחצי בממוצע. אימהות הטרוסקסואליות המטפלות העיקריות בפעוט, אבות הטרוסקסואליים מטפלים משניים ואבות הומוסקסואליים שגידלו את ילדם כמטפלים עיקריים. החוקרים ביקרו בביתם וצילמו אותם באינטראקציה יום-יומית עם ילדם. לאחר מכן ההורים הוזמנו לסריקת מוח ב–Fmri – תהודה מגנטית תפקודית, בזמן שצפו בסרטונים. בנוסף, נבדקו רמות האוקסיטוצין שלהם ובדיקות נוספות.
מוחם של ההורים בכל הקבוצות הגיב לנוכחותו של תינוק בחייהם. ההבדלים התמקדו באופיים המגדרי של המוחות. כלומר, במוח נשי מפותחים יותר המסלולים האמונים על תקשורת וקשר, בעוד שהמוח הגברי מתוגבר במסלולי תוקפנות לשם הגנה ופתרון בעיות. ואכן נמצא שבמוחן של האימהות פעלה פי 5 יותר המערכת הרגשית מאשר אצל האבות המטפלים המשניים. מערכת זו עשירה בקולטנים לאוקסיטוצין ויוצרת תגובה יותר אוטומטית, אינסטינקטיבית ודרוכה לצרכיו של הפעוט. אצל האבות המטפלים המשניים הייתה דומיננטית יותר המערכת המנטליזציה – המאפשרת הבנה חברתית ואמפתיה. בשהות עם הפעוט היא פעלה אצלם באופן מוגבר ואיפשרה לאבות להגיב לילדים בהתאם ואף לצפות את צרכיהם מראש.
הממצא המרתק מכולם נמצא אצל האבות המטפלים העיקריים. אצלם פעלו שתי המערכות בעוצמה גבוהה. פעילות המערכת הרגשית שלהם פעלה בדומה לאימהות והפעילות המנטלית פעלה באופן זהה לאבות המטפלים המשניים. כלומר, המערכת הרגשית של האבות הגייז פעלה פי 5 יותר מאשר האבות המטפלים המשניים ובו בעת המערכת שמחשבת מראש את צרכיו של ילדם פעלה ברמה גבוהה אף היא.
נשאלת אם כן השאלה כיצד ניתן להסביר את העובדה שאבות אשר לא חוו הריון ולידה - מערכת ההיקשרות הרגשית שלהם עם ילדם פועלת בדומה לאימהות? נמצא שככל שהאב בילה לבדו יותר שעות בטיפול בילדו, כך גדל אותו מעגל קסמים בקשר ביניהם. המחקרים הללו מעידים על כך שבמוח האנושי, במוח של כולנו, "קיימים מנגנונים אבולוציוניים קדומים המאפשרים טיפול הורי מיטיב ומושקע שאיננו קשור בהכרח להריון, לידה והנקה, אלא בהתנסות טיפולית יומיומית יציבה". הישרדות והמשך המין הוא שם המשחק. לכן מוחם של הגברים, לפחות ההומוסקסואלים, מתגמש כך שיכול להעניק לילד תגובות רגשיות ברמה של אימהות מסורות.
האם ממצאים אלה מהווים חדשות טובות לאמיר? נראה לי שהוא יודע אותן בתוך תוכו.
מקורות המחקרים נמצאים כאן וכאן .
- - - - - - - - - - - - - - - - - - -
חגית בן שחר, מטפלת בתנועה ומומחית לטיפול ממוקד גוף בטראומה.
