בכניסה לסטודיו של מאיה רייק בת ה-19 בנמל יפו נפרש לנגד העיניים הים התיכון עד קו האופק בתמונה מרהיבה, אבל כמי שגדלה בסמוך לקו החוף ביישוב בית ינאי היא לא נראית כמתרגשת מהספוט הלוהט שלה. "כשהייתי ילדה הים היה המקום שמרגיע אותי. היום אני כבר רגילה אליו", היא אומרת בראיון ל-Xnet בקול נרגש, מעט ילדותי, שמאחוריו עומדת מעצבת מפתיעה, עם כתב יד מובחן ובגדים שפונים לנשים המבוגרות ממנה בעשורים שלמים. לפני שנה וחצי בלבד הקימה את המותג Marei 1998, ראשי תיבות של שמה ושנת הלידה שלה. "שואלים תמיד אם זו השנה שהקמתי את המותג", היא אומרת בחיוך מבויש, צוחקת, "ואני עונה שמילדות ידעתי שאני רוצה מותג אופנה".
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- קנאביס? זה טוב לעור הפנים שלך
- ביקור טראמפ בישראל: כל השמלות וכמה הן עלו
- הטי שאיתי: החולצות הכי יפות לעונה החמה
רייק היא לא עוד סיפור על מעצבת אופנה ישראלית צעירה שחולמת על פריצה בחו"ל, ומדברת על קשיי הייצור מול המתפרות המקומיות. זה גם לא סיפור סינדרלה על מעצבת שהצליחה כנגד כל הסיכויים. רייק היא בתו של אבי רייק, איש עסקים שעשה את הונו לאחר שבשנת 2007 מכר יחד עם אחיו, דני רייק, את פעילות חברת הלוגיסטיקה בבעלותם פליינג קרגו ל-DHL הגרמנית, על פי שווי של 100 מיליון דולר. אביה הוא גם הגב העסקי והמנוע הכלכלי מאחורי Marei 1998, והוא מעורב בהחלטות המתקבלות במותג. "עד לא מזמן הרגשתי צורך להתנצל על כך שיש לי גב עסקי וכלכלי חזק, בזמן שהרבה מעצבים מתחילים מתמודדים עם קשיים", היא אומרת. "אבל היום אני מרגישה בת מזל שניתנה לי הזכות לעשות את מה שאני אוהבת באופן הכי פשוט".
לצדה במותג כאחראית על הפן העסקי, ולאחרונה גם כשותפה, המעצבת גילי בהט אשכול, לשעבר בעלת מותג אופנת המועדונים קמרון, המנהלת המסחרית בתחום האופנה של רשת גולף ומרצה בכירה בשנקר. מיום הקמתו כיוון המותג אל הזירה הבינלאומית, והוא מציג בתערוכות בחו"ל ונמכר בבוטיקים באיטליה ובאתר האונליין היוקרתי Moda Operandi, ובחודש שעבר פרסם אתר האופנה של מגזין Vogue ראיון מפרגן עם רייק תחת הכותרת "הכירו את המעצבת הישראלית בת ה-19 שיוצרת בגדים יפהפיים ובוגרים", שהוביל לדבריה להזמנות של בגדים ולחשיפה גדולה ברשתות החברתיות. בכתבה בווג תיארו את רייק כמעצבת "עם הישגים מרשימים אפילו עבור מישהו בגיל כפול משלה", וציינו כי סגנון העיצוב שלה שואב השראה מהצניעות היהודית, ביחס לאקלים המקומי ולסגנון הלא פורמלי שנהוג בישראל. כל זאת כשבימים אלו סיימו לעבוד במותג על קולקציית קרוז 2018, שהיא בעצם הקולקציה השלישית במותג בסך הכול ותיכנס לחנויות לאחר קולקציית החורף הבא.
"אובחנתי כהיפר אקטיבית ורצו לדחוף לי ריטלין"
התשוקה לאופנה נולדה אצל רייק כבר בגיל שש. היא היתה בטיול משפחתי ברומא ונלקחה על ידי אביה לראות "מוזיאון", כהגדרתה. "נכנסנו לחנויות שרק מסתכלים בהן ולא קונים, כמו ולנטינו וגוצ'י", היא מספרת. "והרגשתי שאני מגיעה הביתה. זאת היתה הפעם הראשונה שנחשפתי לאופנה גבוהה ויוקרתית, וכבר אז, אבא שלי מספר, ידעתי להעריך את האיכות הזו. בטיסה חזרה הוא רכש לי מחברת וציירתי עליה דוגמאות ולוגואים של המותג העתידי שלי. עד היום אני שומרת אותה". כראיה לדבריה, על קיר בסטודיו שלה תלוי הלוגו הראשון שציירה: האותיות M R מנוקדות בשפה העברית: קמץ ל-M, שווא ל-R.
בגיל 16 לקחה את התשוקה לאופנה צעד אחד קדימה, זאת לאחר שעזבה את ספסל הלימודים כבר בגיל 14, ובהמשך שוחררה גם מהשירות הצבאי על אי התאמה. "זאת היתה החלטה רדיקלית לעזוב את בית הספר, וחוץ מהמחנכת שלי, לא המשפחה ולא הנהלת בית הספר תמכו בי", היא מספרת. "אני מאובחנת כהיפר אקטיבית, ורצו לדחוף לי ריטלין, אבל ההורים שלי התנגדו. היה לי קשה ללמוד והציונים שלי היו אפס, אפס, אפס. גם הייתי ביישנית ואאוטסיידרית במובנים מסוימים. משם הגיעה ההחלטה שלי לעזוב. אני לא רואה בזה פספוס, אלא הזדמנות".
לא חששת שההחלטה תפגע בעתיד שלך?
"אמא שלי עד היום לא מעכלת, אבל היא מקבלת אותי. יותר מהכול - היה חשוב לי להיות שמחה. אני בטיפול פסיכולוגי עכשיו, ונזכרת בהרבה דברים מהעבר שהיו קשורים לזה. למשל, בגיל צעיר הייתי נוסעת עם המשפחה לחופשה, ואז היו לי חרדות לחזור לבית הספר. ממש בכי. היום אני מבינה שהמסגרת הזאת פשוט לא התאימה לי. לכן גם ויתרתי על לימודי אופנה בצורה מסודרת במסלול של ארבע שנים, ופניתי לקורסי חוץ בשנקר וסטודיו 6b. הייתי מאוד ממוקדת מטרה: לא תהיה לי תעודת בגרות, אבל אני אהיה מעצבת אופנה. זה מקום שתמיד הרגשתי בו בטוחה".
גדלת בבית שעודד יצירתיות?
"ההורים שלי לא מגיעים מהתחום, וגם לא נחשפתי ליותר מדי יצירה או אמנות מהבית. אבא שלי יודע להעריך ארכיטקטורה מעניינת או בגד טוב, ואמא שלי התחילה רק עכשיו לצייר. אחותי הגדולה לורן היא מעצבת פנים ומעצבת תכשיטים, אבל אחי, למשל, הלך ללמוד ממשל, כך שזה לא בהכרח משהו שעובר בגנים".
במקביל ללימודיה החלה רייק לעבוד בצמוד למעצב עידן לרוס, ואף הוכתרה בתקשורת כמוזה שלו. לשניים היו מחשבות על הקמת שותפות מסוימת, אך לאחר שנה בלבד היחסים בין השניים נקטעו באחת. לתצוגת המעצב בשבוע האופנה האחרון היא כבר לא הגיעה.
"מאיה הגיעה אליי לסטודיו בגיל 16 וחצי כלקוחה, והתחלתי לצלם אותה הרבה בסטודיו. היתה לנו קולקציה משותפת של פריטי עור", אומר לרוס על הקשר ביניהם, "הפכו אותה באופן אוטומטי למוזה שלי, אבל לא אני הכתרתי אותה ככזו. היא בעיניי עדיין אחת הנשים המהממות שיש. מאוד כיף להלביש אותה, והיא יודעת להחזיק בגד מדהים. אנחנו פחות בקשר היום אבל הכול טוב". "היה בינינו קליק מיידי, אבל אנחנו לא בקשר כבר שנה וקצת", מוסיפה רייק, "אין לנו גם חברים משותפים כך שאין לי איתו שום אינטרקציה". על השאלה האם היחסים ביניהם הסתיימו בפיצוץ, עונה רייק: "לא, אבל הם נותקו ביום אחד. אין לי כלפיו כעס או אכזבה. אני לוקחת מהתקופה עם עידן דברים מאוד חיוביים".
ילדה עם גינונים של סבתא
על אף שמהצד זה עלול להיראות כאילו היא משחקת בברביות, רייק מגלה רצינות ושגרת עבודה שלא היו מביישות מותג אופנה ותיק. קולקציית הביכורים בעיצובה לאביב-קיץ 2017, היחידה שכבר ראתה אור, מגלמת את האלגנטיות עליה חלמה למרות גילה הצעיר. בקטלוג שצולם בדירה פריזאית בסגנון אר-דקו בולטים הקווים הנקיים של הבגדים המיוצרים כולם באיטליה: חצאית שחורה עם קו מותן גבוה שנלבשת עם גופיית משי צחורה המונחת על הגוף ברפיון, שמלת משי בגזרת מעטפת עם שרוולים ארוכים ומעיל קימונו רקום באורך מקסי. הקו הזה גם ממשיך בקולקציית סתיו-חורף 2017-18 שצולמה בדירה במילאנו על דוגמנית בעלת מראה אניגמטי, לבושה מערכות לבוש חלקות בצבעוניות של פודרה, אבן, שחור, אפור ולבנדר, בצלליות רכות הנופלות על הגוף. לצד השפה המינימליסטית של הבגדים, ניתן לזהות קריצה לזוהר ההוליוודי של שנות ה-40 ולדמיין את ג'ואן קרופורד יוצאת מהבית בשמלת חלוק של המותג.
שתי הקולקציות האלו מעידות על בגרות אישית וחשיבה עיצובית בוגרת, אבל גם מטרידות משהו, כשמבינים שמדובר במעצבת שעוד לא מלאו לה 20, כזו שהייתם מצפים שתכלה את זמנה במועדונים ותרצה לעצב במקרה הטוב לבנות גילה. אבל רייק מעידה על עצמה שהיא טיפוס חנוני ובוגר לגילו ("אני הולכת לישון ב-22:30, מתעוררת ב-06:00 בבוקר, ועושה מסיבות תה לחברות שלי. בטח לא יוצאת למועדונים"), ואומרת כי הלקוחות שמגיעות לסטודיו מבוגרות ממנה, החל מבנות 30 ועד נשים בנות 70. "זה נכון שבגיל 19 הנשיות שלי רק מתעצבת", היא אומרת, "אבל כשאני מעצבת אני מדמיינת בראש לקוחה ספציפית: אישה בת 32, אמא לשתיים, עובדת במגזין בתחום האופנה, מטיילת המון ומנהלת חיי חברה עשירים. יש בה הרבה דברים שהייתי רוצה שיקרו לי בעתיד".
ואיך הפכה ארץ הקודש למותג אופנה צעיר ולוהט?
