בפברואר 2013 צייצה מיילי סיירוס ל-31 מיליון עוקביה ומעריציה בטוויטר את המסר הבא: "כסו את כל שערי המגזינים האחרים בדוכני העיתונים הקרובים אליכם בשער החדש שלי לקוסמופוליטן, צלמו את זה ושלחו אלי!!!"
"ההיענות היתה מדהימה והדגישה את כוחן של הרשתות החברתיות", מספרת עורכת קוסמופוליטן היוצאת ג'ואנה קולס, שבספטמבר אשתקד קודמה לתפקיד עורכת התוכן הראשית בקבוצת Hearst, המוציאה לאור של המגזינים קוסמופליטן, הרפר'ס בזאר, Elle, מארי קלייר, O של אופרה ווינפרי, ולאחרונה גם הרוח הגבית מאחורי מגזין האופנה של קארין רויטפלד. "זה היה השער הראשון שלי בקוסמופוליטן, והתגייסות המעריצים של סיירוס היתה מרגשת. אני חושבת שזה גם המסר שלי כעורכת. תמיד העדפתי להציב על השערים שלנו נשים אמיצות עם אישיות רבגונית".
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- שבוע האופנה פריז שייך לדוגמניות הישראליות
- אבהות והצלחה בחו"ל: הד מיינר מציג סדרת מהפכים
- טרלול עדלאידע: מה התחפושת שלכם אומרת עליכם?
קולס, 54, היא הכוכבת של סדרת הדוקו-אופנה החדשה "כזה קוסמו" (המשודרת מהשבוע בערוץ E! מדי שישי בשעה 16:45), העוקבת אחר המתרחש במסדרונות המגזין האמריקאי המצליח ביותר, שראה אור לראשונה בשנת 1886. תפוצתו כיום בארצות הברית בלבד עומדת על 3.3 מיליון גיליונות בחודש, שני מיליון יותר ממגזין Vogue, שנחשב לתנ"ך של עולם האופנה. ממרומי מגדל המעוינים של הרסט בכיכר קולומבוס במנהטן, "כזה קוסמו" הוא דוקו המשקף את הנושאים המופיעים בין עמודי המגזין: אופנה, טיפוח, יחסים, ספורט וסקס. כל אלה עולים לא רק כנושאים לדיון בין העורכים, אלא גם במערכות היחסים בין העובדים, כמו הרומן הנרקם בין דיאנדרה בארנוול הוויטאלית והאסרטיבית, שעובדת כמתאמת מותג במגזין, לבין הכתב החדש לענייני כושר אוון בטס, שמסעיר בשריריו את בנות המערכת.
במילים אחרות, מי שמחפש ב"כזה קוסמו" רגעים מ"השטן לובשת פראדה" ואת פרצוף הפוקר של אנה ווינטור, יגלה במקומם את קולס החייכנית, שנמצאת בתפקיד מקביל לזה של ווינטור כעורכת-על בקבוצה המתחרה קונדה נאסט. בין השתיים, מתברר, יש לא מעט נקודות השקה: שתיהן בריטיות שהיגרו לארצות הברית, ועשו כברת דרך ארוכה עד שהעפילו לתפקידיהן הבכירים. קולס שימשה כעיתונאית בגרדיאן והטיימס הבריטיים, ובשנים 2012-2006 היתה העורכת הראשית של מארי קלייר. ב-2012 קודמה לעורכת קוסמופוליטן ובחצי השנה האחרונה היא עורכת התוכן האחראית על כל מגזיני הקבוצה בעולם (המהדורה הישראלית נסגרה טרם כניסתה לתפקיד). במקביל יושבת קולס בדירקטוריון של אפליקציית סנפצ'ט.
"אנחנו בפני תקופה חדשה בעולם"
בהופעותיה בסדרה ובשורה הראשונה בשבוע האופנה של ניו יורק, קל לזהות את קולס בזכות שיער פלטינה קצר, חליפות מכנסיים נינוחות וטון דיבור רך, שגם כשהוא נשמע אסרטיבי, ניכר כי היא מבקשת לנהל דיאלוג עם עובדיה ולא להנחית עליהם הוראות. "אני חושבת שאני עורכת מאוד ברורה", היא אומרת בראיון טלפוני בלעדי ל-Xnet המתקיים במהלך שבוע האופנה בניו יורק. "אני מקווה שאני מצחיקה, אבל מאוד חשוב לי להעצים את האנשים שעובדים איתי. הלחץ שאני מפעילה עליהם הוא תמיד כדי להוציא מהם את המיטב ואת הרעיונות הגדולים שיש להם. אני רוצה לשמר את הכותבים והעורכים שלי מפתיעים וחדשניים. חשוב לי בדרך זו גם להפתיע את הקוראות, להביא להן מדי חודש משהו שלא האמנתי שיכול היה להשתלב קודם בקוסמו".
כשנכנסת לתפקיד, אמרת שאת רוצה מגזין לנשים שמצד אחד רוצות לקרוא על אופנה וטיפוח, ומצד שני ללמוד על הסכסוך במזרח התיכון. את חושבת שהצלחת?
"היה לי חשוב מאוד ליצור מגזין שיקלע לנושאים שמעניינים נשים רבות בעולם. לצמצם נשים ולומר שהן מתעניינות רק באופנה וטיפוח זה פטרוני ולא נכון. תראה מה קורה היום בעולם. אנו רואים הפגנות של נשים בפולין, ארצות הברית ואנגליה. אנשים, ונשים בפרט, מאוד מעורבים מבחינה פוליטית, במיוחד בבחירות האחרונות באמריקה. זה משהו שלא ראינו כאן כבר 30 שנה, המבשר על עידן חדש. אני מאמינה שכשאמרתי את זה אי אז ב-2013, הבנתי שאנחנו בפני תקופה חדשה בעולם, ושהקוראות שלנו, נשים מדור המילניום, הן קוראות מעורבות יותר".
"הקוראות שלנו הן נשים צעירות שמתעניינות בנושאים כמו שכר שוויוני, שוויון הזדמנויות, גישה לאמצעי מניעה, שמירה על הגוף שלהן, ביטוח לאומי – נושאים שהקמפיין של דונלד טראמפ ניסה לחבל בהם טיפה אחר טיפה, וחיוניים למיליוני הקוראות שלנו בארצות הברית"
את מרגישה שדור המילניום פוליטי יותר מדור ה-X או מבני הדור שלך?
"הדור הצעיר מאוד מעורב בפוליטיקה, יוצא להפגנות ומפרסם פוסטים ברשתות החברתיות. אני חושבת שאת הפערים בין הדורות ראינו בברקזיט: 86 אחוז מבני 65 ומעלה בבריטניה הצביעו על התנתקות מהאיחוד. רק 35 אחוז מבני דור המילניום יכלו להצביע, ואני מניחה שבעלי ההצבעה היו מצביעים כדי להישאר. הברקזיט היה קריאת השכמה לכולנו. גם כאן בארצות הברית, הרבה צעירים דמוקרטיים לא אהבו את הילרי קלינטון ורצו במקומה את ברני סנדרס, שלבסוף לא נבחר".
"משבוע האופנה בניו יורק עולה תחושה אפלה"
כעורכת בעלת השפעה על תעשיית האופנה האמריקאית, לקולס דעות מוצקות על פוליטיקה, אופנה, נשים ומה שביניהם. שבוע האופנה שהתקיים בניו יורק בחודש שעבר היה אחד הפוליטיים ביותר שידעה העיר, כשמעצבים רבים הציגו על המסלול קריאות לאחדות, רבגוניות וחוסן נשי, כמחאה על אמירותיו של הנשיא הנכנס דונלד טראמפ. "מהתצוגות עולה תחושה אפלה", אומרת קולס בטון דרמטי, "עד כה ראינו הרבה בגדים אפלים, כמו גם ייצוג של רבגוניות על המסלול".
כיצד קוסמו ומגזינים נוספים של קבוצת הרסט יסקרו את שבוע האופנה?
"אני חושבת שכעיתונאים ועורכים, מעניין אותנו לראות כיצד אמריקה מיוצגת על המסלול. אצל ראף סימונס בקלווין קליין ראינו ייצוג מבריק וסימבולי של אמריקה: מגפי קאובוי בצבעים בהירים, מעילי פארקה צבאיים, וצבעי הדגל על חצאיות ושמלות. אני חושבת גם על אלטוזארה, שהקולקציה שלו מתאימה להילבש בברלין של סוף שנות ה-30, שנת 1939 אם להיות ספציפית, מלחמת העולם השנייה, עם נשים בכפפות עור, חליפות כהות בגוון בורגונדי ושמלות ערב אלגנטיות. האופנה השתנתה והיא משקפת את מה שקורה כעת בעולם שבו אנו חיים".
מה חשבת על הכובעים האדומים של המותג פבליק סקול עם הסלוגן Make America New York?
"לא ראיתי את התצוגה, אבל זאת דרך מאוד מחוכמת להביע ביקורת. פבליק סקול עזבו לאחרונה את המותג DKNY, שמזוהה עם ניו יורק. הדרך שלהם מאוד מעניינת ואני אוהבת את זה מאוד".
את מזהה רבגוניות גם בבחירת הדוגמניות על המסלול?
"בהחלט. יש הרבה יותר ייצוג של דוגמניות זרות ושחורות על המסלולים, שמבטאות איך אמריקה באמת נראית, ולא את מה שהנשיא מנסה לצייר".
זה תואם את האג'נדה שלך כעורכת?
"האג'נדה שלי כעורכת היא להציג נושאים שמעניינים את הקוראות, והקוראות שלנו הן נשים צעירות שמתעניינות בנושאים כמו שכר שוויוני, שוויון הזדמנויות, גישה לאמצעי מניעה, שמירה על הגוף שלהן, ביטוח לאומי – נושאים שהקמפיין של דונלד טראמפ ניסה לחבל בהם טיפה אחר טיפה, וחיוניים למיליוני הקוראות שלנו בארצות הברית".
על אף דעתה הנחרצת בכל נושא, קולס נמנעת מלהגיב על הרמיזות שפיזרה אנה ווינטור לאחרונה על כך שהגברת הראשונה של ארצות הברית, מלניה טראמפ, צפויה להופיע בקרוב על שער מגזין ווג. על הגברת הראשונה, לעומת זאת, יש לה לא מעט מה לומר.
"השאלה האם הגברת הראשונה תהיה בוושינגטון ותעשה את החובות המוטלות עליה כגברת ראשונה או לא, היא הסוגיה המעניינת ביותר", אומרת קולס. "אני מוצאת את זה מעניין שהיא בוחרת להישאר בניו יורק ולא מצטרפת לבעלה בוושינגטון. אני מבינה שהיא עושה את זה בשביל החינוך של בנם, אבל זה שהיא לא מצאה מקום חינוך הולם בוושינגטון אומר המון, כמו גם הבחירה של הגברת הראשונה לא לתמוך בנשיא ארצות הברית ולבלות איתו באופן צמוד בוושינגטון. הרבה גברות ראשונות היו נרגשות שבעלן נבחר לנשיאות ארצות הברית והיו רוצות להיות לצדו, ולא להיות נגדו".
"אנחנו רוצות שהקוראות שלנו ייהנו מסקס"
הסדרה החדשה מספקת הצצה נוספת לתוך המסדרונות של מגזיני האופנה, אל עולם זוהר מדומיין שבו מתלכדים בגדי מעצבים וסלבריטאיות לכדי ישות אחת. "כזה קוסמו" מגיע לאחר "גיליון ספטמבר", שתיאר את העבודה על הגיליון החשוב בשנה של הווג האמריקאי; "מדמוזאל סי" שעקב אחר קארין רויטפלד; ו"אופנה טוטאלית: בתוך ווג הבריטי", שתיאר באפרוריות משמימה את הנעשה במשרדי המגזין הבריטי.
"אני חושבת שהעניין בסרטים שציינת הוא פחות נושא האופנה – אלא סביבת העבודה של אנשים. זה לראות כיצד אנשים אחרים מתמודדים עם אתגרים שאתה, הצופה, מתמודד איתם בחיי היומיום שלך. יכול להיות שאתה עובד בחברת מכוניות, אבל גם לך יש דד ליין, עבודה תחת לחץ, ואתה מנהל יחסים עם עובדים אחרים. בסופו של דבר, זאת סדרה על אנשים שהולכים מדי בוקר לעבוד במשרד ורואים את ההומור, הדרמה, והאינטריגות. אתה מזהה 'דמויות' שקיימות בכל משרד, בהבדל אחד, שהמשרד שלנו אולי זוהר יותר מכל משרד אחר".
בדיוק. לא לכל משרד קיילי ג'נר מגיעה כדי למדוד בגדים.
"נכון, סביבת העבודה שלנו מרגישה כמו המרכז של תרבות הפופ. קיילי ג'נר קפצה אלינו לביקור, ומייגן טריינור נתנה לנו ביצוע אקפלה לשיר All About That Bass. אבל אני חושבת שמה שאנחנו עושים ב'כזה קוסמו' בניגוד לסדרות אחרות, זה לעשות כיף ולהציג את האבסורד שבתעשיית האופנה".
האם הצבת מגבלות לצוות הצילום?
"לא ממש. היו לי הערות ב'פיינל קאט', כמו דברים שהעובדים הצעירים אמרו ואולי היו מתחרטים עליהם מאוחר יותר. חוץ מזה לא היו לי תנאים מקדימים או הגבלות לצוות הצילום".
קוסמופוליטן כפי שאנו מכירים אותו כיום, לא היה יכול להתקיים אלמלא המהפכה של העורכת האגדית הלן גרלי בראון, שערכה אותו משנת 1965 במשך 32 שנה. בראון הלכה לעולמה בשנת 2012 בגיל 90, כשהיא מותירה אחריה מורשת מגזינית מפוארת, המורכבת מעצות בנושאי טיפוח ומערכות יחסים מחד, והעצמת נשים מאידך. "הלן היתה השראה, סיפור הצלחה אמיתי. האנרגיה שלה, ההתלהבות והתשוקה האמיתית שהיתה לה לענייני שחרור האישה, קיבלו במה ברחבי העולם", ספד לה אז דיוויד קארי, נשיא הרסט, "היא הפיחה חיים בנושא שכל אישה רוצה לדעת עליו אבל אף אחד לא דיבר עליו, פשוטו כמשמעו, בתוך הדפים של קוסמו".
רוחה של בראון לא נעדרת גם מאופי המגזין שהנהיגה קולס. "סוד הקסם של קוסמו הוא ההבנה שנשים רוצת שיפנו אליהן בצורה סקסית ואינטליגנטית", היא אומרת, "ושהן רוצות להיות מועצמות על ידי המיניות שלהן".
ואיך זה בא לידי ביטוי בצילומי השער של המגזין?
"אנחנו תמיד מחפשים כוכבת שער רלוונטית למה שקורה עכשיו בתרבות הפופולארית. אחד השערים האהובים עליי היה עם ג'סיקה אלבה, שחקנית טלוויזיה שהיא גם אשת עסקים שמריצה חברה ששווה מיליארד דולר. הפייבוריטית שלי בכל הזמנים היא שרה ג'סיקה פרקר, שהיא בדיוק מה שאתה מצפה לקבל: מבריקה, נעימה, מצחיקה, וגם אשת עסקים מצוינת, מעצבת נעליים מוכשרת ואדם שמביא איתו אנרגיה טובה".
קוסמו הוא מגזין שלא חושש להעלות סוגיות בנושאי סקס, ואף מציב עירום בין עמודיו, לפעמים עירום פרונטלי. עד כמה זה עומד בקנה אחד עם אמריקה השמרנית?
"ארצות הברית היא מדינה עם 300 מיליון אזרחים, והקוראות שלנו הן נשים צעירות שפתוחות למיניות שלהן. אבל מה שמעניין בקוסמו זו הפרספקטיבה הנשית של שיח על סקס. חשוב לנו שנשים ייהנו מסקס בריא וייהנו מיחסי המין שהן רוצות שיהיו להן, שהם חלק מהחיים שלהן, ולא ירגישו שהן צריכות, מוכרחות או חייבות לעשות משהו. בסופו של דבר, אנחנו רוצות שהקוראות שלנו ייהנו מסקס".
______________________________________________________
ולמה נבחרה ג'יג'י חדיד לשער הגיליון הראשון של "ווג ערבייה"?
