''מקצוע האדריכלות נעלם. צריכים אותנו רק כשיש בעיה דמוגרפית''

אין לישראל אומץ לבנות עוד ניסוי כמו ב''ש, האדריכלות העכשווית בת''א משעממת, ושיתוף ציבור הוא דבר מוגזם. האדריכל הספרדי אדוארד ארויו לא פוחד להביע דעה

הילה שמר

|

28.05.16 | 22:36

מגרש הניסויים של באר שבע (מימין: השיכון לדוגמה בתכנון נחום זולוטוב, מעונות הסטודנטים בתכנון רם כרמי, בניין רבע הקילומטר בתכנון אברהם יסקי). ''זה לא במקרה שבאר שבע קיימת'', אומר ארויו, ומסביר למה זה לא יכול לקרות שנית (צילום: רועי אבנטוב)
מגרש הניסויים של באר שבע (מימין: השיכון לדוגמה בתכנון נחום זולוטוב, מעונות הסטודנטים בתכנון רם כרמי, בניין רבע הקילומטר בתכנון אברהם יסקי). ''זה לא במקרה שבאר שבע קיימת'', אומר ארויו, ומסביר למה זה לא יכול לקרות שנית (צילום: רועי אבנטוב)
בסניף הבנק שהוא תכנן בבילבאו, עיר הולדתו, הוא התנער מהאדריכלות המסוגרת של הבנקים וחשף את המתרחש באמצעות מחיצות שקופות למחצה (צילום: Miguel de Guzmán)
בסניף הבנק שהוא תכנן בבילבאו, עיר הולדתו, הוא התנער מהאדריכלות המסוגרת של הבנקים וחשף את המתרחש באמצעות מחיצות שקופות למחצה (צילום: Miguel de Guzmán)
אצטדיון Lasesarre (2003) מאיר את העיר ויזקאיה הספרדית כמו פנס בלילה. הוא עשוי קיפולים וחיתוכים, מחופה בשרוולים של פלדת אלחלד, והתוצאה הקלילה מחמיאה למבנה הענק. 20 היציעים מוארים ב-150 זרקורים רבי-עוצמה, המאירים את הדשא מתוך ארבעה מגדלוני תאורה פינתיים (צילום: Roland Halbe)
אצטדיון Lasesarre (2003) מאיר את העיר ויזקאיה הספרדית כמו פנס בלילה. הוא עשוי קיפולים וחיתוכים, מחופה בשרוולים של פלדת אלחלד, והתוצאה הקלילה מחמיאה למבנה הענק. 20 היציעים מוארים ב-150 זרקורים רבי-עוצמה, המאירים את הדשא מתוך ארבעה מגדלוני תאורה פינתיים (צילום: Roland Halbe)
הגיאומטריה המשונה של וילת  Levene, בתכנון ארויו, היא תוצר של היער שבו נבנתה מבלי לכרות אף עץ. יחד עם הגגות המשופעים והטופוגרפיה התלולה, נוצר נפח דמוי אצבעות שכל אחת מהן מוקדשת לשימוש אחר, תוך שהיער נוכח בתוך הבית. הבניין מחופה בחומר כהה, וטרסת עץ מרחפת מעל שיפולי הקרקע (צילום: Roland Halbe)
הגיאומטריה המשונה של וילת Levene, בתכנון ארויו, היא תוצר של היער שבו נבנתה מבלי לכרות אף עץ. יחד עם הגגות המשופעים והטופוגרפיה התלולה, נוצר נפח דמוי אצבעות שכל אחת מהן מוקדשת לשימוש אחר, תוך שהיער נוכח בתוך הבית. הבניין מחופה בחומר כהה, וטרסת עץ מרחפת מעל שיפולי הקרקע (צילום: Roland Halbe)

"בימים שבהם אני מתעורר במצב רוח פסימי, אני מרגיש שמקצוע האדריכלות נעלם", אומר האדריכל הספרדי אדוארדו ארויו. "החברה צריכה אדריכלים רק כשיש בעיה דמוגרפית, או כאשר קמה אומה חדשה וצריך רעיון שאפשר להזדהות איתו".

 

בביקורו השלישי בישראל, ארויו ממהר לשלוף דוגמה מקומית שתסביר את דבריו: באר שבע. "זה לא במקרה שבאר שבע קיימת", הוא אומר בראיון לערוץ האדריכלות של Xnet. "יש ציונות חדשה, מדינה צעירה, והיא רוצה וצריכה לייצג רעיון חזק. באר שבע היא מקום אינטנסיבי וניסוי חשוב וגדול באדריכלות. זה עוצמתי. תקראו לזה ברוטליזם או יופיזם אחר, תקראו לזה איך שתרצו – באר שבע קיימת כי מישהו החליט שהיא צריכה להתקיים, ובחר אדריכלים ואנשי מקצוע אחרים במסגרת מערכת קבלת החלטות שלא קיימות יותר. אין יותר קשר בין מוחות יצירתיים לפעולות פוליטיות".

 

''אין יותר קשר בין מוחות יצירתיים לפעולות פוליטיות'', קובע ארויו
    ''אין יותר קשר בין מוחות יצירתיים לפעולות פוליטיות'', קובע ארויו

     

    ארויו (52), שהגיע לארץ כמרצה אורח בסדרת "חלונות" של המחלקה לאדריכלות במרכז האקדמי ויצו חיפה, העביר סדנא בת 3 ימים לסטודנטים בשנה החמישית, ששוקדים על פרויקט הגמר שלהם. הוא היה אחד מחמשת העובדים הראשונים במשרד האדריכלות OMA של רם קולהאס, משרד שהפך במרוצת השנים לאימפריה בינלאומית. אלא שהוא לא נשאר ברוטרדם, אלא עזב ב-1989 לאמסטרדם כדי לפתוח משרד עצמאי שנקרא NO.MAD. אחר כך המשרד נדד לפריז, ומשם לבילבאו עיר הולדתו, עד שהתמקם במדריד ב-1996.

     

    המשרד שלו חתום על פרויקטים ציבוריים בקנה מידה גדול, כגון כיכר העירייה של ברקאלדו, ספרד (2006), שזיכה אותו בפרס "סיכת הזהב", אצטדיון הכדורגל של ציריך (2011) שהוקם בתקציב נדיב של 115 מיליון אירו, ואצטדיון נוסף בלוזאן (2011) שהוקם בתקציב גדול אף יותר (180 מיליון אירו). לאורך שלושת העשורים לקיומו של המשרד, הוא פעל במישורים שונים – מתכנון קמפוסים אוניברסיטאיים, גני ילדים ומוזיאונים, וכלה בבתים פרטיים שעליהם זכה בפרסים ובהכרה בינלאומית.

     

    בנייןEXAC  באוניברסיטת וינה (2012) מחופה באלומיניום שחור שבו נפערו חלונות מרצדים, שחורים גם הם. את פינת הנפח מעטר קיר זכוכית ענק בגימור מראה, שמשקף את צבע השמיים והעננים. בכך שהבניין מגיב לסביבתו, הוא הופך ל''חי'' יותר (הדמיה: NO.MAD)
      בנייןEXAC באוניברסיטת וינה (2012) מחופה באלומיניום שחור שבו נפערו חלונות מרצדים, שחורים גם הם. את פינת הנפח מעטר קיר זכוכית ענק בגימור מראה, שמשקף את צבע השמיים והעננים. בכך שהבניין מגיב לסביבתו, הוא הופך ל''חי'' יותר(הדמיה: NO.MAD)

       

      "אם אדריכלות לא משנה את נוכחות האדם - היא רעה", מסביר ארויו את הגישה שלו לתכנון. "אם בנו בניין שלא מקדם התנהגויות או רגשות חדשים למשתמשים הקבועים וגם לעוברים לידו, והמקום ממשיך להיות אותו דבר והוא קיים רק כדי 'להשתמש בו' – אז זה רע. כל דבר שהוא נייטרלי לחיים הוא אדריכלות רעה".

       

      כיכר המדבר בעיר ברקאלדו, בתכנון ארויו. לאפשר לציבור את ההזדמנות איך להשתמש במרחב (צילום: R. Albe, G. Bruneel)
        כיכר המדבר בעיר ברקאלדו, בתכנון ארויו. לאפשר לציבור את ההזדמנות איך להשתמש במרחב(צילום: R. Albe, G. Bruneel)

         

        דעתו על תכנון מוצלח של מרחבים ציבוריים, היא ש"אתה לא נותן לציבור סיבות להשתמש במרחב, אלא את ההזדמנות לבחור בעצמו איך להשתקף בו ואיך להשתמש בו. איך הוא יכול לשרת אותו". דוגמה למרחב כזה היא כיכר "המדבר" בברקאלדו, שאותה תכנן ארויו אחרי זכייה בתחרות. היא מחולקת למתחמים מרובעים בעלי אופי מגוון. חלקם נמצאים בשיפוע ומאפשרים תצפית על הכיכר, אחרים שתולים בצמחייה ירוקה נמוכה, ויש גם פינות ישיבה מעץ ועצים. שלל החומרים והריצופים קורצים למגוון פעילויות שהציבור יכול ליזום בעצמו.

         

        הווילה Zafrada-uceda אינה מוסתרת בסבך יער אלא חשופה לחלוטין, ולכן החליט ארויו לאטום אותה ולהותיר קשר מינימלי והכרחי בלבד אל החוץ. בקומת הקרקע, סלון שקוף ניבט מהקובייה בת הקומתיים. בקומת המגורים העליונה, מבטים בודדים משקיפים על העיר הסמוכה. קירות הזכוכית שנוגסות בקומה העליונה חופו במעטפת "סקין" בגימור זכוכית, כדי לשמר את הצורה האבסולוטית של הבית וכדי לחזק את פרטיות דייריו  (צילום: Miguel de Guzmán)
          הווילה Zafrada-uceda אינה מוסתרת בסבך יער אלא חשופה לחלוטין, ולכן החליט ארויו לאטום אותה ולהותיר קשר מינימלי והכרחי בלבד אל החוץ. בקומת הקרקע, סלון שקוף ניבט מהקובייה בת הקומתיים. בקומת המגורים העליונה, מבטים בודדים משקיפים על העיר הסמוכה. קירות הזכוכית שנוגסות בקומה העליונה חופו במעטפת "סקין" בגימור זכוכית, כדי לשמר את הצורה האבסולוטית של הבית וכדי לחזק את פרטיות דייריו (צילום: Miguel de Guzmán)

           

          ארויו פעל רבות בתחום של תכנון ובינוי ערים, הן בספרד (בילבאו, ואלנסיה, פמפלונה) והן ביפן ובבוסניה, אבל לפני כעשור החליט להתנער מהתחום, לאחר שנכווה בו לא פעם. "העניין המרכזי שלי היה בעיר", הוא אומר. "אני מאוד מסתקרן ממסות, מזרמים גדולים של אוכלוסייה ואיך לגרום לאנשים לחיות ביחד. אבל הפסקנו במשרד להתעסק בזה, כי הכל נתון בידי הפוליטיקאים והיזמים. הבנו שלדחוף רעיונות של שימוש, זמן שימוש לאורך היממה, המשכיות העיר וצמיחה – כולם רעיונות מורכבים ומתוחכמים על העיר - זה לא רלוונטי. מה שקורה עכשיו ברוב המדינות, זה שהחברה לא רוצה להשתנות. היא שמחה להישאר כפי שהיא, כי היא מפחדת מהעתיד".

           

          אז אדריכלות מונעת כיום פחות מאידיאלים ויותר מפחד?

           

          "אדריכלות מונעת רק מפחד. אם את מייצגת את הפחד של המשווק, והוא יודע שאת מבינה אותו ואת הפחדים שלו, אז תקבלי את הפרויקט".

           

          הוא שוב מביא דוגמה מקומית, והפעם "העיר הלבנה" של תל אביב. מהלך המיפוי והמיתוג המוצלח הזה הכניס את העיר לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו והעלה אותה על מפת האדריכלות והנדל"ן העולמית, אבל ארויו מבהיר שמדובר בהיסטוריה מתרחקת. "תסתכלי על האדריכלות שנבנית היום בתל אביב", הוא אומר, "היא זהה לכל מקום אחר בעולם. זה קורה משום שהאדריכלים מייצגים את אותו פחד ומנסים לא להיות רדיקליים, אחרת לא יקבלו את הפרויקט".

           

          ועדיין, הוא לא מיואש מהמצב ורואה סיכוי לשינוי. "בימים שבהם אני קם במצב רוח אופטימי אני מבין שזה דווקא זמן טוב לאדריכלות, כי החברה כל כך תקועה", הוא סבור. "אנחנו חייבים לנצל את זה ולהשתלט על העולם. זה הזמן שלנו וההזדמנות שלנו כאדריכלים לקדם דברים ולהיכשל, לקדם רעיונות ולהיכשל - עד שנצליח".

           

          כדאי בכלל לעשות עדיין ניסויים אדריכליים?

           

          "הפוליטיקאים יגידו לך לעשות את הניסויים שלך בבית, אבל אנחנו האדריכלים עושים את הניסויים שלנו בעיר. אני רוצה שהאנשים יהיו מעורבים בניסוי, ושהם יבחינו באדריכלים שמתנסים. עוד 20 שנה נתבייש במה שעשינו ב-2016, ונצטרך לארגן ועדות הריסה לכל האסונות האלה".

           

          למה לא לחסוך את הכישלון הזה, ולתת לעיר להתפתח באופן ספונטני?

           

          "חשבתי שהעיר יכולה גם להתפתח בדרך הזו, אבל העיר נשלטת פוליטית באופן כל כך אלים, שכל פעולה בקנה מידה גדול יוצאת מיידית מידי האדריכל. כשהיא מגיעה אליו בסוף, הכל כבר הוחלט. אם יהיו לנו פוליטיקאים שמעוניינים בטובת העיר ולא ברווח, תהיה הזדמנות להתחיל פרויקטים חברתיים שבהם אנשים יחיו באופן שונה. למשל, איך לעבוד ולחיות יחד מבלי להשתמש ברכב. אבל זה לא יקרה, כי אין כזה רצון".

            

          הבנק יחלק כסף בחינם

           

          ב-2008 השלים משרד NO.MAD בניין לסניף בנק Arquia בבילבאו. בשטח קטן של 280 מ"ר במרכז העיר, הצליח המשרד לערער על האדריכלות המסתגרת של הבנקים, כשתכנן את הבניין ממחיצות גליות שקופות-למחצה החושפות את המתרחש בחדרים. את הדעה שלו על אטימות הבנקים הוא לא שומר רק לאדריכלות שלו: "אם כולם בעולם יחליטו שמחר בשעה 2 לא קונים יותר", הוא אומר, "הבנק יחלק כסף בחינם".

           

          בישראל מחירי הדירות בלתי אפשריים. לחכות שהבנק יחלק כסף בחינם?

           

          "הקפיטליזם, כדי לשרוד, צריך שלאנשים יהיה רכוש. קחי לדוגמא את שירות המוניות Uber או שירות הלינה AirBNB. לחברות האלה אין אף מונית ואף בית; אין להן רכוש ממשי. ברגע שאין לאדם רכוש, הוא לא צריך חברות שהרכוש ברשותן, ואז זה מאיים עליהן".

           

          שיתוף ציבור? יש גבול

           

          ובכל זאת, הוא מותח גבול ברור שאותו הציבור לא צריך לעבור לעבור, ודווקא כאשר מדובר בשיתוף ציבור בתהליכים תכנוניים. בעיר כמו תל אביב-יפו, שבה הציבור מודר מתהליכי התכנון וכשדעתו כבר נשאלת לא מצייתים לה (כמו בהורדת כיכר דיזנגוף), גם תחרות חשובה כמו תכנון מחודש של כיכר רבין מתנהלת בסודיות ועם רשימת מוזמנים קטנה, הרחק מעיני הציבור.

           

          אלא שארויו בכלל לא בטוח שהציבור צריך להחליט על עתיד הכיכר. להיפך. "מי יזכה בתחרות כשהציבור יחליט? מי שיציג בהדמיה יותר עצים, בחורות וילדים. יש לנו בספרד פוליטיקאים שרוצים להחליט הכל בסקרים ציבוריים, אבל יש רק דברים מסוימים שאפשר לערב בהם את הציבור, כי על החלטות חשובות שמצריכות ידע תרבותי לא כדאי לשאול את הציבור. אחרת התכנון הופך לתעמולה פוליטית. ככה הופכים לחברה שאין לה יחס תרבותי לאדריכלות. זה מזויף".

           

          אז איך יכול הציבור לבטא את מבוקשו מול האדריכלים?

           

          "אני חושב שכיום הפסדנו במאבק על התקשורת עם הציבור. בשנות ה-80 וה-90 האדריכלים איבדו את השליטה בתפקידם בחברה. אנחנו צריכים להחזיר לעצמנו את הכוח והשליטה".

           

          ההדמיה של משרד אדריכלות הנוף ת.מ.א, המתמודד בתחרות על תכנון מחודש של כיכר רבין. אנחנו ב-Xnet התלוננו על היעדר שיתוף ציבור. ארויו חושב שעדיף לא לשאול את הציבור (הדמיה: משרד ת.מ.א)
            ההדמיה של משרד אדריכלות הנוף ת.מ.א, המתמודד בתחרות על תכנון מחודש של כיכר רבין. אנחנו ב-Xnet התלוננו על היעדר שיתוף ציבור. ארויו חושב שעדיף לא לשאול את הציבור(הדמיה: משרד ת.מ.א)

             

            יש לך עצות לאדריכלים בתחילת דרכם, כיצד להחזיר לעצמם את השליטה הזו?

             

            "אני אומר לסטודנטים שהאופן שבו אתה מסתכל על דברים, במורכבות או בריקנות, הוא הדרך שבה האינפורמציה חוזרת אליך".

             

            מה זה אומר?

             

            "תביאו לי עננים, לא שעונים".

             

            כן, ומה זה אומר?

             

            "ענן, אם תזיז אותו או תשחק בו, ישמור על התכונות שלו. הוא יסתגל וישתלב. הרבה מהאדריכלות שנעשית ב-15 שנה האחרונות מתנהגת ככה, ואנחנו במשרד מנסים שגם האדריכלות שלנו תתנהג ככה. לא להרכיב חלקים כדי ליצור שעון, שאם מזיזים או מאבדים את החלקים שלו, יאבד מהרוח שלו או מהתכונות ויפסיק להיות שעון".

             

            איזה בניין הוא ענן? ארויו מציין לשבח את "הפילהרמוני", אולם הקונצרטים של הפילהרמונית של ברלין, שתכנן האנס שרון ב-1963. ואיזה בניין הוא שעון? זה שניצב מול הפילהרמוני – הגלריה החדשה בתכנונו של לודוויג מיס ואן דר רוהה, חמש שנים מאוחר יותר. "מאוד קל לזהות מה בהיסטוריה של האדריכלות הוא שעון או ענן", הוא אומר "פשוט תנסו לעשות בהם שינוי. מיד תגלו. רוב האדריכלות הפרגמטית שנעשית היום היא 'אדריכלות גמישה', כשהכל מתאים להכל. זה מה שהקפיטליזם רוצה: אדריכלות יעילה כלכלית, מתאימה להכל ולכלום".

             

            ברור שזה שעון ולא ענן. הגלריה החדשה בתכנון מיס ואן דר רוהה, ברלין (צילום: andersphoto/shutterstock)
              ברור שזה שעון ולא ענן. הגלריה החדשה בתכנון מיס ואן דר רוהה, ברלין(צילום: andersphoto/shutterstock)

               

              "כל אדריכל בוחר בשלב מאוד מוקדם איזה אדריכל הוא רוצה להיות", מסכם ארויו ומפנה את דבריו לאדריכלים צעירים. "זה לא נכון שהוא נדחף לזה. אז תקבל איזו החלטה שתרצה, אבל תקבל אותה במודע. אל תאשים אחרים, ואל תעמיד פנים שאתה משהו אחר".

               

              ומה אומרים בבאר שבע על הניסוי האדריכלי שנערך בעיר? לחצו על התצלום לתשובה 

              מה אומרים בבאר שבע על הניסוי האדריכלי בעיר? לחצו על התצלום לתשובה (צילום: רועי אבנטוב)
              מה אומרים בבאר שבע על הניסוי האדריכלי בעיר? לחצו על התצלום לתשובה (צילום: רועי אבנטוב)

               

               

               

               
              הצג:
              אזהרה:
              פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד