בסוף השבוע הבא יתקיימו בתל אביב-יפו אירועי "בתים מבפנים", ובמהלכם ייחשפו לפני הציבור החלופות שהציגו המתמודדים בתחרות לתכנון מחודש של כיכר רבין. על פניו, זהו הישג קטן במאבק המתמשך של הציבור על שקיפות תכנונית; מבט מעמיק יותר מגלה תמונה אחרת: התנהלות בלתי שקופה, שאינה מזמנת באמת את הציבור להבין, להתערב, להתווכח ולשפר את הכיכר המרכזית של ישראל.
האופן שבו מתנהלת העירייה בסיפור הזה אינו דמוקרטי כבר מלכתחילה, משום שמדובר בתחרות מוזמנים סגורה. לפני כארבעה חודשים הוזמנו שבעה משרדים להגיש הצעה תכנונית לחידוש כיכר רבין, כך שייחפר מתחתיה חניון בן שתי קומות לעובדי העירייה (חניון שיאכלס גם תחנת חשמל עירונית), כולל חידוש פני הכיכר, עיצוב "מרפסת רבין" (עליה עמד ראש הממשלה רגעים ספורים לפני הירצחו ב-4.11.95), הסדרת התנועה וחיבור לתחנה העתידית של הרכבת הקלה במפגש עם שדרות דוד המלך. חלק מההצעות התייחסו לחנויות סביב הכיכר, ביטול הכביש המערבי, נטיעת צמחייה ומתן פתרונות הצללה שאינם קיימים בכיכר החשופה.
שבעת המשרדים שהוזמנו להשתתף בתחרות הם: אפרת קובלסקי, אביטל גורארי ונתנאל אלפסי, חיוטין אדריכלים, תמא, מייזליץ כסיף, בתיה סבירסקי-מלול, וברוך ברוך. לפני כחודשיים באו שבעת המתחרים והציגו את ההצעות לפני ועדה, שבה משתתפים אדריכל העיר יואב דוד, מהנדס העיר עודד גבולי, נציגי מחלקת הרישוי ובכירים בחברת הפיתוח "אחוזות החוף", שנמצאת בבעלות עירונית מלאה. מהפגישה נעדרו חברי המועצה, ובראשם ראש העירייה רון חולדאי.
עברו חודשיים, ובעוד שהאדריכלים עדיין לא יודעים מי זכה בתחרות, החליטה העירייה לחשוף את החלופות לפני הציבור. לכאורה, שוב, החלטה דמוקרטית ושקופה שמאפשרת לציבור להיות מעורב יותר בתהליכי התכנון ולא לקבל את התוצאה הסופית כאשר אינו יכול לערער עליה.
אלא שהמציאות מעט מורכבת יותר. ראשית, מדובר בשיתוף ציבור זעיר במיוחד: העירייה, שמחזיקה בשלל נכסים עתירי מושבים לכינוס של קהלים גדולים, החליטה לקיים את הדיון בהצעות בחלל שמאכלס 35 איש – "בית ליבלינג" ברחוב אידלסון פינת ביאליק. חשיפה פומבית וחגיגית שמצדיקה את גודל השעה אין כאן, כי אם הצצה דרך חור המנעול כדי לגלות את מערומיה המבוישים של התחרות.
שנית, גם כבוד לאדריכלים לא יהיה כאן. המתמודדים לא הוזמנו להציג ולהסביר לציבור הקט את ההצעות שלהן, ולמעשה הם כלל לא הוזמנו לאירוע. מי שיעשה זאת במקומם הוא אדריכל העיר. כמה אדריכלים המתמודדים בתחרות אמרו לערוץ האדריכלות של Xnet, כי הם חוששים שיואב דוד עלול לחטוא לרעיונות שלהם – אם משום שלא הכין את ההצעות, ואם משום שיציג אותם דרך מערכת השיקולים שהעירייה רואה לנגד עיניה, ולא הציבור או המתכננים.
בו בזמן, אותם משתתפים מספרים כי כלל לא התבשרו על התוצאות, ואף לא על לוחות הזמנים הצפויים לפרסומן. בינתיים קיבלו על ההשקעה הגדולה שלהם שכר זעום של כמה אלפי שקלים, במסגרת הסכם ההקמה שנחתם במפגש "שאלות ותשובות" עם גורמים בעירייה ועם מנהלי הפרויקט מטעם "אחוזת החוף".
בכיכר דיזנגוף כבר התעלמו מדעת הציבור
לעיריית תל אביב-יפו יש היסטוריה לא מלבבת של שיתוף ציבור. אם בתוכנית הענק לפינוי הדולפינריום לטובת מגדלים, ואם בדיון הציבורי הממושך על העתיד של כיכר דיזנגוף – שם לפחות יזמה העירייה משאל טלפוני, אך לא כיבדה את דעת הרוב שביקש להקים חניון מתחת לכיכר וקיבלה החלטה אחרת.
כל דמוקרטיה זקוקה לכיכר. מהאגורה ביוון העתיקה ועד כיכר א-תחריר בקהיר, הכיכר היא המרכיב האדריכלי שמבטא את המרחב הדמוקרטי בעיר. שם מתרחשות המהפכות החברתיות והפוליטיות, שם האזרח מממש את זכותו להביע מחאה פומבית מול מקור הכוח, ובמקרה של כיכר רבין – קרה בה גם הרצח המטלטל ביותר שהתרחש במדינת ישראל. מדוע דווקא בכיכר שעליה משקיפים בכירי העירייה יום יום מחלונותיהם, הם בוחרים להתנהל בצורה אטומה?
באופן פרדוקסלי, האירוע "כיכר רבין - בין כיכר אזרחית למרחב יום יומי" מתארח בבית "תוכנית ליבלינג" המאגד יוצרי תרבות לטובת שימור עירוני איכותי. הקהל שיצליח להידחק לחדר מוזמן להגיע, לצפות בהצגה קצרצרה של ההצעות ולהתרשם. העירייה אמורה לפרסם הדמיות של ההצעות בכלי התקשורת בימים הקרובים.
- יום שישי הקרוב, 10:00 בבוקר, אידלסון 29
ולמה דווקא בניין העירייה הושמט מתוכנית השימור? לחצו על התמונה לסיפור המלא
