לא הרבה ישראלים מכירים את פלאי האדריכלות שנעשו בבאר שבע, אותה עיר מושמצת שצריך לעקוף בדרך לאילת. כמו כל דבר שקשור לאזור הנגב, מדובר בסוד שמור ליודעי דבר. אבל כאן לא מדובר במוזיאונים, ממש לא: אנשים חיים בהם וסופגים את הערכים שניסו להטביע בהם, ירצו או לא ירצו. איך נראים החיים בבתים ובמבני הציבור הללו, שהפכו את באר שבע למושג באדריכלות הישראלית? יכול להיות שהאדריכלים שאלו את עצמם אי-פעם את השאלה הזו?

רם כרמי, אברהם יסקי, נחום זולוטוב, זאב רכטר, גיורא גמרמן - הם היו הכישרונות הצעירים של האדריכלות הישראלית בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה.

מרכז הנגב, הקונסרבטוריון, השיכון לדוגמה, הרבע-קילומטר, מעונות הסטודנטים, בית המגירות, בית הפירמידה - אלה האייקונים האדריכליים שהחבורה הזו השאירה אחריה.

אף אחד מהם לא בא להתגורר בבאר שבע, כמובן. הם באו מתל אביב כדי להשפיע על העיר החדשה, זאת שניסתה להתרחק מבאר שבע העתיקה ולהמציא הוויה ישראלית מתחדשת בהשראה אירופית בלב המדבר. הם ניסו לחנך דור של מתיישבים לחיות אחרת: בשכונות שלא נראו בשום מקום אחר בארץ, במבני בטון שהיו שיא האופנה אך לא בהכרח התאימו לאקלים, ובמודלים פורצי דרך שלא עמדו במבחן הזמן. ייתכן שזה היה הניסוי האדריכלי הכי מרתק בתולדות המדינה.

מעונות הסטודנטים. בטון, בטון, בטון (צילום: רועי אבנטוב)
מעונות הסטודנטים. בטון, בטון, בטון (צילום: רועי אבנטוב)

מה קרה לאנשים בתוך הבניינים? הרבה באר-שבעים לא הבינו אז, וגם לא היום, על מה ולמה הוענקו פרסי אדריכלות למבנים המוזרים האלה. לא תמיד היה טוב לגור בהם, ומדכדך עוד יותר היה להביט בהם: הם תרמו צבע אפור ואסוציאציות של מקלטים ומלחמה, בעיר שיש בה ממילא יותר סופות חול מימי גשם, והרבה יותר שמש מעצים שיודעים לתת צל.

מצד שני, אלה היו ועודם מבנים שנולדו מתוך יצירתיות ומקוריות, שכל כך חסרות היום בארכיטקטורה הישראלית. איך אפשר לעמוד בפני הבונקרים האדירים של כרמי, להישאר אדישים לאינטימיות של המשעולים בשכונה ה', או להתעלם מהבית הכי ארוך בארץ (כשמתברר שיש בו הכנה לדופלקסים לא רעים בכלל?)

וילת 3 מפלסים בשיכון לדוגמה (צילום: רועי אבנטוב)
וילת 3 מפלסים בשיכון לדוגמה (צילום: רועי אבנטוב)

ביום גשום וקר יצאנו, שני יוצאי באר שבע - אחד מאיתנו גדל בה עד הצבא והשני עזב אותה כשהיה ילד - לברר את השאלות האלה. שמחנו לגלות בניינים מופתיים שלא ידענו להעריך אז, הצטערנו לראות עד כמה מזניחים את רובם, וקיווינו שיום אחד יהיה פה שינוי. אם העירייה תבין אילו נכסים יש לה ביד, במקום להשקיע רק במעגלי תנועה, בקניונים, בשכונות משוכפלות ובמבנים סתמיים שלא משתווים לדינוזאורים שבאנו לבקר, יש עדיין סיכוי שבאר שבע תחזור להיות עיר אמיתית. עד אז, אפשר לבוא כדי להתגעגע.

  • צפו בסרטון בראש העמוד - והשתתפו בסקר הבניינים כאן למטה:

סטודנט במעונות. אופטימי זה לא (צילום: רועי אבנטוב)
סטודנט במעונות. אופטימי זה לא (צילום: רועי אבנטוב)