באחת מפעילותי הציבוריות נתקלתי באיש צעיר אשר השתתף באופן פעיל בדיון שניהלתי.
הדבר לא אופייני כל כך, בדרך כלל כי שכבת הגיל הממוצעת שמשתתפת באירועים שלי עוברת את גבול הפנסיה, ותופעת השתתפותו של עלם צעיר שכמותו עוררה אצלי את הרצון להכירו יותר מקרוב.
בגמר הישיבה ניגשתי אליו. להפתעתי הרבה הוא חייך אלי, לחץ את ידי בחום ואמר כי הוא מכיר אותי מכיוון שקרא את ספרי האוטוביוגרפי בעניין רב והוא שמח מאוד לפגוש אותי באופן אישי, כי היו דברים שהוא לא יכול היה להסכים איתם וברצונו לשוחח איתי על כך. כמובן שהסכמתי מיד לשוחח איתו והזמנתיו לשבת איתי בבית הקפה הצמוד ולברר מה הבעיות שהטרידו את מנוחתו.
"תרשה לי לשאול אותך שאלה אישית מאוד, שסקרנה אותי ובו בזמן גרמה לי לחוסר נוחות", הוא שאל תוך כדי ערבוב הסוכר בכוסו. "תאמר לי בטובך, כיצד תיתכך זוגיות כזו ארוכה כמו שאתה מתאר בספרך? חמישים וחמש שנה? באמת? אני אינני מסוגל לעכל חיים משותפים עם אותה בת זוג לאורך כל כך הרבה שנים".
רוצים עוד מיוסף?
"לומר לך את האמת?", הוא המשיך במונולוג, "בעיני זאת סתגלנות איומה המוותרת על חופש הבחירה, על התחדשות מתמדת, על האושר בהכרת דמות חדשה בחייך, על החופש האישי שכל אדם בימינו זכאי לו. אני כבר גרוש פעמיים, ואינני יודע אם לא תהיה גם פעם שלישית. מוסד הנשואים במתכונתו הנוכחית הוא פאסה, עבר זמנו, איבד את תפקידיו המסורתיים אשר אינם תואמים את המציאות העכשווית ומשרתים את האידיאלים של המאות הקודמות".
לפני שעניתי לו - ואף תיקנתי אותו שמאז הספר עברו שנתיים, ועכשיו אני ורעייתי כבר חמישים ושבע שנה יחד - ביקשתי לדעת אם יש לו ילדים. זוהר עיניו הועם לרגע והוא ענה בקול שקט: "שניים. שני בנים, כל אחד מאישה אחרת".
"אינני יכול לסתור את הטענות שלך על חיי הנישואין במחי יד", השבתי לו אחרי שסיפר על הסטטוס שלך. "יש בטיעונים שלך הרבה מן הצדק ואני מכבד אותם. זוגיות היא אחת מצורות ההישרדות שבטבע. זאת לא המצאה אנושית, אלא תופעה שאפשרה לעולם החי, כולל האדם, להתקיים. ברגע שהוא הפך ליצור בעל תובנה עצמית, בעל אחריות על הסובבים אותו הוא הבין כי זוגיות יציבה היא ערובה להקמת משפחה אשר מהווה את הבסיס האיתן של החברה האנושית. כלומר, הזוגיות היא למעשה האמצעי שבעזרתו האדם יוצר את משפחתו".
"אבל אם האמצעי איננו מתאים", קטע אותי ידידי החדש בלהט, "צריך להחליפו".
"ודאי שאפשר להחליף אמצעי אם בחירתך לא צלחה לך", עניתי לו, "אך הדבר אינו מקרב אותך להקמת משפחתך ואפילו מרחיקה אותה וגורמת נזק. הזוגיות איננה חסרה פגמים ואתה היטבת להצביע על כמה מהם. אני, כבעל ניסיון, יכול להוסיף עליהם. אבל הזוגיות היציבה לאורך זמן היא בעלת יתרונות שאין להם תחליף. אפשר להשוות אותה למשטר הדמוקרטי, שאיננו המשטר האידיאלי, אך הוא טוב יותר מהאחרים".
"אבל", הזדעק הצעיר, "איך אתה מצליח להחזיק מעמד?".
"במילה אחת", חייכתי, "פשרה. היא מגלמת בתוכה את כל הטוב שבאדם, ורק הוא מסוגל להוציא אותה לפועל. היכולת לתת, הרצון להבין, המסוגלות להתחשב, הנכונות לגרום אושר, כל אלה מגלמים את הפשרה. ואולי, כשחושבים על זה, הגדרתי בעצם מהי אהבת אמת".
