"אז את באה?".
"לאן?".
"לקבוצה".
"איזו קבוצה?".
"זאת שאמרת שתחשבי עליה כשהצעתי לך לבוא".
"אתה יודע, כשאמרתי שאני אחשוב על זה לא באמת התכוונתי שאני אחשוב על זה. זה היה יותר בכיוון של תעזובאותיבאמאש'ך מכל השטויות הרוחניקיות שלך"
חדש תחת השמש
שרגא (שם בדוי. אני בשוונג של שמות בדויים, וחוץ מזה הוא עצבן אותי היום אז הוא מקבל גם שם מעפן. סליחה מכל השרגאים שנעלבו) עשה פרצוף נעלב. כאילו, אני יכולה לקרוא לו "אומו מ**יין בת*ת" וזה לא מזיז לגיי המחמד שלי, אבל לדבר סרה בקבוצה שלו? לא, עד כאן.
"רק שתדעי לך שהציניות שלך היא בסך הכול מחסום שנועד למנוע מהאור שבחוץ להיכנס לתוכך".
"תשמע, שרגא, אתה יודע שדעתי חיובית עד חיובית מאד על דברים שנכנסים לתוכי, אבל גם לי יש גבול. יש לי מספיק איברים בגוף שאפשר לזיין אותם, המוח הוא לא אחד מהם".
"את רואה, שוב את משתמשת בציניות אפורה וגוזלת אנרגיה. כל ההתנהגות שלך כולה היא יצר הרס עצמי אחד גדול".
"שמע, הדבר היחיד שנהרס אצלי בזמן האחרון זה פי הטבעת שלי, וגם בזה הרופא אמר שאפשר לטפל".
"ציניות, ציניות, ציני...רגע...מה קרה לך שם?".
"מה קרה, מדברים על דברים שקרובים ללבך, אז פתאום אתה משתתק? גם אותך באה לבקר גברת פיסורה?".
"גברת פיסורה?".
"כן, נו, יש לזה שם מוזר כזה שאני אף פעם לא מצליחה לזכור, אבל תמיד אני מדמיינת אותה כמו איזו גברת פולניה זקנה שבאה להגיד לי 'נו נו נו קרן, לא יפה, ילדות טובות לא עושות כאלו דברים. עכשיו בתור עונש שבועיים שאת לא עושה שם כלום וצריכה למרוח משחה פעמיים ביום'".
"משחה? איזו משחה בדיוק?".
ואז נפל לי האסימון. שרגא, הומו המחמד שלי, מתבייש ללכת לרופא ולהסביר לו איזה שימוש נוסף הוא מצא לאחוריים שלו, ועכשיו הוא מסתובב עם, איך נאמר באלגנטיות, עצירות פתע מסויימת. בקיצור, רוחניות בתחת שלי. תרתי משמע.
לזניה, מישהו?
שתיקה רועמת הדהדה בינינו.
"תגיד", שאלתי בסוף, "הקבוצה הרוחניקית הזאת שלך לא אמורה לתת לך ביטחון וכל מיני דברים כאלו?".
"ממש לא", הוא הדף את המשפט שלי. "אין שום קשר"
"אז מה כן?" שאלתי ומיד התחרטתי . הרי לא באמת רציתי תשובה.
"התחברות לרוח", הוא התחיל ונראה היה כמו משהו בלתי ניתן לעצירה. "לאני הפנימי שבך, לאותם חלקים באישיות שלך שאת מנסה להקטין, לדחוק, להתעלם מקיומם. בשבילך זה יהיה מקום להבין שההתנהגות המופקרת שלך מטרתה לדכא את אותם חלקים של אור שבאישיות שלך, והדיכוי מאפשר לך להמשיך את ההתנהגות מופקרת. זה מעגל קסמים רשע".
"דארלינג", עניתי לו כשאני מנסה להיות נוטפת נופת צופים ככל האפשר מבלי להכות אותו ממש חזק, "הסקס שלי, ביום טוב, הוא קסם, אבל הוא אף פעם לא רשע".
" שוב הציניות והבדיחה כמגן", הוא החזיר. "חידודי לשון הופכים חידודי ברזל ודוקרים כל יצור של אור שבא לעזור לך. תדעי לך שהעולם מורכב מאנרגיות..."
השיחה הזו המשיכה, אבל אני הפסקתי להקשיב. בזמן האחרון הז'רגון של שרגא הפך ליותר ויותר ניו אייג'י. ביטויים כמו תקשורת עם היקום, הארה, שלמות הנפש וכל מיני כאלה נזרקו לאוויר המשותף שלנו בקצב של מכונת ירייה בשבועות האחרונים. אני? כל מה שיכולתי לחשוב עליו במהלך ההרצאה המאולתרת שלו היה על לזניה.
איך בא לי לזניה.
לזניה כזאת עם מלא בשר וגבינה מותכת (כדי למנוע פגיעה באוכלי הכשר, תדמינו שהגבינה פרווה, כמו זאת הצבא שהינו עושים ממנה טוסטים. אה, לא ידעתם שזה פרווה? באמת? לא שמתם לב שהיא חסרת טעם?).
שרגא ממשיך בשלו. עכשיו הוא מדבר על אור מהיקום, או משהו. אני חושבת על מלא שכבות. עם פסטו.
"...במקום לבזבז את האנרגיה שלך על דברים שמדכאים את הנפש..."
שרגא, עם כל חיבתי אליו, מפריע לי במחשבות על הלזניה, ואם יש משהו שאני שונאת זה כשמפריעים לי בדברים שקשורים לפחמימות פשוטות. לכן, כמו שאני רואה את זה, יש כמה אפשרויות לפתור את הסיטואציה המורכבת הזאת: א. שימוש בכוח פיזי. ב. התעלמות ג. אופצייה שאני אפילו לא מעיזה להעלות על בדל שפתי
בסוף אמרתי את זה. תבינו אותי, הייתי חלשה, עייפה, מבולבלת. גם רציתי לזניה בנוסף לכל הצרות. אז אמרתי: "טוב, טוב טוב אני אלך איתך, רק תעזוב אותי בשקט ".
"יופי", הוא חייך, "אני שמח שעשית את הצעת הראשון לניקוי הנפש לך מכל הרעל שאת מכניסה לגוף שלך".
"ממתי זיונים הפכו להיות רעילים?", השתוממתי. עד עכשיו לא קיבלתי תשובה.
יומיים עברו מאז השיחה שלנו ניסיתי להכחיש שהסכמתי, לחזור בי, לנסות לטעון שזה היה תחת לחץ נפשי. כלום לא עזר.
בשעה 18:00 נצפו ברחובות העיר אחד שרגא, לבוש כולו לבן, ואחת קרן, נגררת בעל כורחה לדירה (מפוצלת!!) שבה במקום רהיטים היו מזרנים ובמקום אנשים היו שעתוקים של שרגא.
"נמסטה", אומרת בחורה שבאופן ניכר היתה מבוגרת יותר מיתר הסובבים. "ברוכים הבאים לבית".
"בית משוגעים", אני מסננת מתחת לשפה, אבל כנראה שהלא מספיק בשקט, כי מיד נחת עלי מרפק בצלעות משרגא, ואילו גברת נמסטה חייכה ואמרה: "הציניות שלך היא בסך הכול מחסום שנועד למנוע מהאור שבחוץ להיכנס לתוכך".
"אה-הה", אמרתי לשרגא. "ידעתי שהמשפט הזה מתוחכם מדי בשביל שתמציא אותו לבד".
>> לטור הקודם של קרן שגיא
