מאז ומעולם, חגים מחזירים אותי אחורה בזמן. אני בת להורים ילידי מצרים, אבי הוא הצעיר מבין אחיו ולפי המסורת, ההורים נותרים לגור עם הבן הצעיר. כך היה שבבית הוריי גרו שבע נפשות בדירת שני חדרים, מטבחון פצפון, מקלחון ושירותים - ואהבתי את הבית הזה מאוד ואת ריחותיו.
זיכרונות טעימים
במשך שנים אוכל סימל עבורי החיבור אל בית ילדותי, אוכל שהתבשל במטבח קטן. סבתי היתה אחראית על הבישולים ואמי על האפייה. סבתי, נונה מרסל, בישלה מאכלים קבועים לכל יום בשבוע: ביום ראשון ספגטי עם קציצות ברוטב, ביום שני עוף עם שעועית ירוקה ואורז, ביום חמישי אורז ועדשים ואפשר להוסיף לזה אשל או לבן, ובשישי בצהריים פיתות חמות עם חומוס, טחינה וסלט טורקי. ארוחה קלה קראנו לזה, כי בערב שבת אוכלים ארוחה בשרית מלאה: רולדת בצק עלים ממולאת בבשר, בצל וצנוברים, קובה בורגול מטוגנת, ואל התבשילים מצטרפות כמובן העוגות הנפלאות שאמי אפתה.
ולשבת בבוקר - הבורקס עם הגבינות. נהגתי להתעורר בבוקר בשבת והבית מדיף ריחות בורקס שנאפה בתנור. אמי היתה מכינה הכל בעצמה – את הבצק ואת תערובת הגבינות הקשות והמלוחות, וחברותיי היו מחכות למשלוח הבורקס שהבאתי עמי לפעולות בצופים.
וכך גם החגים. היו מאכלים וטעמים האופייניים לכל חג, ושבועות עבורי הוא "רוז בלבן" – אוכל בחלב. ומכאן אתם מבינים שאוכל עבורי היה בית ומשפחה ולוותר על כל המאכלים השמנים מתקשר לפרידה מטפורית מבית ילדותי ומכל אותם זיכרונות נעימים טעימים.
אוכל כבית? לצאת מהקונספציה
ואז, לאט לאט, הבנתי שהאוכל היה חלק מבית ילדותי ולא העיקר. כלומר, שבועות היה אמנם פודינג אורז אך הרבה יותר מזה, הוא היה שלושה דורות: סבתא, אמא, אחותי ואני מבשלות יחד במטבח ומכינות את דייסת האורז המתוקה. היינו מוזגות אותה לקערות קטנות השמורות לחג השבועות, מוסיפות קינמון, קצת אגוזים או קוקוס ומכניסות למקרר, לאחר שפינינו שני מדפים לפחות. הדייסה היתה מתקשה ובחג כל אחד היה אוכל מצלחת אישית את המעדן.
ושישי בצהריים, מתברר, היה יותר מטעם הפיתה הטריה. היה זה הרגע שלי ושל אחי: אני מפנקת אותו בפיתה ואז יושבים בסלון, אוכלים מעל המגש כדי לא לעשות פירורים על הרצפה הנקיה ומדברים. הוא מספר לי על החברה החדשה שלו ועל זו שעוד תהיה ואני, שצעירה ממנו בשבע שנים, גומעת את הסיפורים בשקיקה.
ובשבת אפיתי עוגות עם אמא. הייתי עוזרת לה בערבוב החומרים ואחר כך אחיי ואני היינו רבים מי ילקק את הקערה ומי את שאריות הקצפת שנשארו על המערבל. ובבוקר שבת היו אמנם בורקסים, ביצים קשות, חצילים ופול מצרי - אך גם כל המשפחה היתה שם, יושבת ליד הרדיו ומקשיבה למערכון של הגשש החיוור, או רוקדת לצלילי מוסיקה של חוליו איגלסיאס או ברברה סטרייסנד שאבא משמיע מתוך הפטיפון. בקיצור, היתה אווירה והיתה משפחתיות ולזה התלווה גם האוכל.
ברגע שהבנתי שהאוכל התלווה לרגעים נעימים, יצרתי זכרונות משל עצמי במשפחתי הגרעינית. שחררתי את הבורקס והפיתות ופיניתי מקום ליצירתיות ולמאכלים בריאים יותר, אותם אני מכינה במטבח עם בנותיי. השקעתי מחשבה ביצירת זמן איכות משפחתי. והיום, כשחג השבועות כבר כאן, יש לנו את המסורת שלנו ובה סלטים בריאים, ובלינצ'ס אפוי ולא מטוגן ועוגת גבינה נהדרת אך לא עתירת סוכר ושומן.
לפניכם מתכון נהדר, באדיבותה של אביטל סבג, שפית למזון בריא. אין בה קמח, ביצים או חלב, והיא לא דורשת אפיה.
עוגת גבינת קשיו
מרכיבים ומצרכים
• 2 תבניות אישיות בקוטר 10 או משפחתית בקוטר 26
• 2 כוסות אגוזים שונים: מקדמיה, ברזיל, מלך, פקאן, שקדים
• 15 תמרים ללא גלעין
• רבע כוס שמן קוקוס אורגני כבישה קרה
• 3 כפות סירופ מייפל או לתת אורז
• שתי כוסות קאשיו מושרה
• 20 תותים
• כוס מים
• מיץ מלימון
• כפית וניל אורגני
• כף קוקוס טחון
הוראות הכנה
1. טוחנים גס במעבד מזון את האגוזים יחד עם התמרים ושמן הקוקוס.
2. מרפדים את תחתית התבנית לשכבה אחידה בעובי של ס"מ.
3. סוחטים את הלימון ומגרדים את הקליפה שלו.
4. מכניסים את הקשיו יחד עם מים, לימון, וניל, סירופ מייפל או לתת אורז ואבקת קקאו לבלנדר, רצוי ויטאמיקס או תואם שטוחן לקרם חלק.
5. מצפים עם הקרם מעל תחתית האגוזים ומפזרים שבבי קוקוס ופירות עונה.
6. מכניסים למקרר למשך 5 שעות לפני ההגשה.
