דודי בן סימון (38) הוא הוכחה חיה לכך שהביטוי הידוע "המדיום הוא המסר" לא תמיד מדויק. בן סימון הוא יוצר מוכשר, שמשלב מחשבה יצירתית עם צילום ומשתמש באתר שיתוף התמונות אינסטגרם על תקן גלריה בינלאומית מקוונת להצגת ההברקות הוויזואליות שלו. אין ספק שהסלוגן שבחר לפרופיל שלו - "הרעיונות שלי פוגשים את המצלמה שלי", - בהחלט מדויק.
עוד בערוץ עשו בעצמכם
>> איך יוצרים דמויות מפורסמות מגומיות
>> איך הופכים רהיטים ישנים לצעצועים
665 העוקבים שלו מכירים אותו בכינוי המקוון dudibensimon, אבל יש לו חיים גם מחוץ לאינטרנט: "אני חיפאי שגר למעלה מעשור בתל אביב, חי בזוגיות ועובד כאיש קריאיטיב בכיר במשרד הפרסום 'גליקמן נטלר סמסונוב'". במסגרת הקריירה שלו הוא חתום על קמפיינים ידועים רבים של חברות גדולות, אולם הוא מעיד כי "ביומיום שלי כאיש פרסום הרעיונות שלי מכווני מטרה, והעבודה נעשית במסגרת פורמטים שיווקיים - וביצירה הזו אני מוצא עולם חסר גבולות". האם אתה מסתכל על חפצים ורואה בהם את מה שיוכלו להיות או שהתהליך הפוך?
"ברוב המקרים אני רואה חפץ שאני מתחבר למשהו בו (עיצוב, צורה, צבע, משמעות) ואז זה עניין של דקות עד שנולד הרעיון. אם לא עולה רעיון, אני עוזב ולמחרת יש פתרון. הצילום של הקעריות שיוצרות שרווול, למשל, התחיל מזה שהקעריות עמדו על השיש בערימה כשחזרתי מחו"ל, וכשישבתי בסלון זה נראה לי מרחוק כמו שרוול של סוודר. למחרת כמובן היה צילום. כשאני מצלם אנשים התהליך די דומה וקשור בדרך כלל לאיך שהם נראים באותו יום (מה לבשו, איך השיער וכדומה). אגב, ברוב המקרים מדובר באותם אנשים, שכבר זורמים עם השגעון שלי. אפילו האחיינית שלי כבר מבינה את הרעיון ויודעת בדיוק איך להצטלם".
"אולי הסגנון שלי שואב השראה מ-Ready Made. העיקרון הוא להסתכל על חפץ או על סיטואציה ועל ידי חיבור עם חפץ אחר, זווית צילום, תאורה או כל דבר אחר – להפוך אותו למשהו אחר לגמרי ולתת לו פרשנות חדשה. עוד בתיכון, כשלמדתי תולדות האמנות, הוקסמתי ממה שנוצר משימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים כ'אמנות' (כשהם מנותקים מן ההקשר המקורי שלהם). לדעתי זה מרחיב בצורה משמעותית את החשיבה המקובלת לגבי מה היא אמנות, בייחוד בעידן שבו המוצר ועיצובו מקבלים משנה חשיבות".
יצירה שנולדה משאריות ארוחת הצהריים
עד לפני חודש נהג בן סימון לצלם עם הסמארטפון שלו (״הוא תמיד עלי ומאפשר לצלם באופן ספונטני ודי איכותי״), אבל לאחרונה עבר לעבוד עם מצלמה מקצועית. עם זאת, לדבריו, "העשיה בדרך כלל ספונטנית: אם אני רואה משהו שאני אוהב - אני ישר מצלם, אין הרבה תכנון והפקה". למרות הספונטניות המתפרצת שעליה מעיד בן סימון, לפעמים קשה לא להתפתות ולייחס לצילומים שלו סמליות נסתרת או תובנה עמוקה, אך לשאלה האם יש משמעות לצילומים או שמדובר רק בתענוג אסתטי הוא משיב בפשטות: "ברוב הפעמים זה סתם תענוג אסתטי, תחביב, אבל לפעמים יש משמעות, חיבור לאירוע אקטואלי או מסר שבא לי להעביר". הוא אמנם מפיק את היצירות הקטנות האלה לשם ההנאה, אבל מודה ש"פה ושם רעיונות של מה לעשות עם זה, כל הזמן שואלים אותי למה אני לא עושה תערוכה, קיבלתי הצעות למכור, לשלב את העבודות באופנה, יש לי מחשבות על אתר עיצוב בקונספט מיוחד, נראה...". "ברוב המקרים אני מצלם בערך עשרה פריימים ואז בוחר אחד. אני מבין מעט בתאורה מניסיון של שנים בעבודה עם בכירי הצלמים בארץ, ולמרות ש-60% מהצילומים שלי נעשים על אותו שולחן או רצפת פרקט אצלי במשרד, לפעמים מפתיע אותי איך כל פעם זה נראה אחרת". אחד הצילומים שלו - תמונה של דוגמנית במגזין שפיה "מצויר" בקטשופ, שזכתה לכותרת After Lunch - נולד למשל במהלך ארוחת צהריים: "שאריות של קטשופ על צלחת זכוכית בסוף ארוחת הצהריים, תוך כדי דפדוף במגזין ועצירה בעמוד עם צילום פנים של דוגמנית, הולידו תמונה. אחר כך שטפתי את הצלחת ושיחזרתי את המריחה של הקטשופ כדי למקד את הרעיון", הוא מסביר.
טיפים לצלם היצירתי המתחיל
בן סימון סבור שכדי לשחזר כמה מהעבודות שלו יש צורך בעיקר בדמיון ויצירתיות ומציין ש"אנשים עושים דברים מדהימים באינסטגרם". "יש לי קבוצה של צילומים שעם קצת דמיון די פשוט לעשות אותם, למשל אלה שמורכבים מאלמנטים כמו הגולגולת מהגומיות או הכלב ממקשים של המקלדת שפירקתי", הוא אומר וחולק עם הקוראים כמה טיפים ליצירה: 1. בשלב הראשון אני לוקח דף לבן די גדול ומאייר עליו עם עיפרון בקו חלש מאד את מה שבא לי.2. אחר כך אני משבץ בתוך האיזורים התחומים את הגומיות או המקשים (פעם אפילו יצרתי גולגולת מפטריות שחתכתי לפשטידה). כשמשבצים את האלמנטים משתמשים גם בצורניות שלהם, כדי לתת תחושה של תלת מימד.
3. הגומיות הפרוסות בעיגול למשל, יכולות להיות העיניים של הגולגולת; קבוצה של גומיות שמונחות יחד ופונות לכיוון אחד נותנות תחושה של זרימה, כמו רישום בעיפרון.
4. אם חלק מהגומיות לא מתמקמות טוב אני פשוט גוזר אותן עם מספריים.
5. בסוף, כשמניחים את זה באור, חשוב לשים לב לצל שנוצר, כי לפעמים הצל יכול להיות דומיננטי מדי ועלול "לקשקש" את הקומפוזיציה.
6. לפעמים אני מתקן פה ושם בפוטושופ, לא תמיד. כשאני מצלם אנשים נניח, אין לי מאפר או ספר ואז צריך לתקן.
