ג׳ניפר מוריס, הבלוגרית שמאחורי A Thousand Words
, משתפת את הקוראים שלה במגוון עניינים שמתרחשים בחייה: מה היא קוראת, מה היא לובשת, כיצד היא ובני משפחתה מבלים את ימיהם, מה הם אוכלים וכיצד נראה ביתם. מזה כמעט עשור שמוריס, אישה יצירתית ומלאת דמיון, מייעצת ומדגימה כיצד לארגן את הבית בחוכמה,
איך לרענן רהיטים או בגדים ישנים באופן מקורי, איך לגרום לבני הבית לאכול בריא ואיך לצלם תמונות איכותיות. את כל אלה היא עושה בעיקר באמצעות צילומים, שגורמים להכל להיראות כמו משימה אפשרית לחלוטין.
עוד בערוץ עשו בעצמכם
>> 10 אתרים ובלוגים יצירתיים שכדאי להכיר
התמונות מספרות את הסיפור
היא פתחה את הבלוג בדצמבר 2005. ״בהתחלה זה היה מקום שבו פירסמתי את התמונות שצילמתי וחלקתי אותן עם אחרים תוך כדי פיתוח היכולות שלי. שיחקתי עם זה קצת ואז התחלנו לשפץ את הבית שלנו. זו היתה הזדמנות מצוינת לשתף חברים ובני משפחה מתעניינים בהתקדמות של הפרויקט. משם זה הפך למקום שבו אני מפרסמת כל מיני דברים: אופנה, צילום, בישול ואפיה, מלאכת יד, עיצוב, ארגון וחיי משפחה״, היא מספרת בראיון.
את השם ״אלף מילים״ בחרה משום שבתחילה זה היה בלוג שהוקדש לשיתוף תמונות, ״אבל בסופו של דבר״, היא מסבירה, ״אני באמת חושבת שהתמונות מספרות את הסיפור ואני לא נוהגת לכתוב הרבה טקסט שילווה אותן. צילום הוא עדיין מרכיב מאוד חשוב מכל פוסט שאני מפרסמת״. ואמנם, התרגולים בצילום השתלמו; הבלוג הוא אולי יותר תחביב מאשר פרנסה, אבל מוריס ובעלה פתחו לאחרונה עסק לצילום בתים, צילום אווירי ויצירת תוכניות אדריכליות לבתים. מה התחום שהכי מעניין או מלהיב אותך מכל אלה?״הכל! אני זקוקה למנה קבועה של יצירתיות בחיי והיא מגיעה בכל מיני צורות, לא רק בהכנת דברים יפים. פתרון חכם לבעיה כלשהי הוא דרך להביע יצירתיות וזה בא לידי ביטוי בארגון, אופנה, בישול וכמובן מלאכת יד ועיצוב. אני זקוקה לכל אלה והם מלהיבים אותי, למרות שבדרך כלל אני לא עוסקת בכל התחומים האלה במקביל; יש תקופות שבהן אני ממש מתעניינת במשהו (תפירה למשל), ואז אני מניחה את זה בצד למשך יובלות וכל תשומת הלב שלי מופנית למשהו אחר לאיזה זמן״.
ואכן, גם כשאנחנו מבקשים ממנה לבחור את שלושת הפרויקטים האהובים עליה, היא מגוונת: ״חדר האמבטיה באחד הבתים שגרנו בהם בעבר, כי זה היה כזה מהפך ובגלל שבעלי ואני עשינו הכל: הרסנו את מה שהיה, החלפנו את החלון, בנינו קירות, צבענו, התקנו את הצנרת, הנחנו אריחים, תלינו וילונות, עשינו את הריצוף - הכל״. את הפרויקט השני החביב עליה עשתה לאחרונה: היא הפכה שמיכה ישנה לטוניקה אופנתית. ״מצאתי שמיכה בחנות עודפים והחלטתי לקנות אותה, למרות שלא היה לי מה לעשות איתה, כי אהבתי את הצבע ואת הסריגה. אני מאוד מרוצה שזה יצא ממש כמו שדמיינתי״. הפרויקט השלישי נשאר בתחום הטקסטיל, אבל גם הוא שונה לגמרי: ציפה לשמיכה של בנה, דניאל. מוריס ביקשה ממנו לבחור את הציורים שלו שהוא הכי אוהב, והעתיקה מאות מהם לציפה לבנה במו ידיה. בתום התהליך, שגם אותו תיעדה כמובן בבלוג, הוציאה תחת ידיה ציפה אישית במיוחד. למרות ההשקעה יוצאת הדופן שלה בבית, נדמה שמבחינתה, הפתגם המעט בנאלי ״הבית הוא איפה שהלב נמצא״ לגמרי תקף. באופן מפתיע, מוריס, בעלה גרנט ושני בניה - דניאל ונוח - מנהלים חיי נוודות משפחתיים. ״עברנו המון ממקום למקום (היא ילידת דרום אפריקה, שגרה 11 שנים באנגליה וכיום חיה בניו זילנד - ר.ש). הזמן הכי ארוך שבו גרנו בכתובת אחת היה שלוש שנים וארבעה חודשים״, סיפרה בפוסט המוקדש לכך בבלוג. ״אני סופרת כל פעם שבה היינו צריכים לארוז, לעבור דירה ולפרוק את החפצים שלנו - לזמן קצר ככל שיהיה - כמעבר (...) אני די מחבבת את זה; אני משתעממת בקלות, כך שזה מתאים לי״, הודתה ומנתה את 15 הפעמים בהן עברו דירה (ומדינה) מאז נישאו, ב-1995.מהיכן נובעים הרעיונות שלך?
״לפעמים אני חושבת עליהם, לפעמים ההשראה מגיעה מדברים שראיתי ברשת, פעמים אחרות אלה פשוט פתרונות לבעיות שהתמודדתי איתן במשך זמן מה. יש לי רשימה של פוסטים שאני רוצה לכתוב ואני מקפידה לרשום הערות מפורטות בנוגע אליהם, כך שכשאני מגיעה לשלב הכתיבה והצילום כבר יש לי שלד שאני יכולה לעבוד איתו. אני מוצאת שזה מאוד מועיל לכתוב כמה שיותר הערות כשיש לי השראה, מכיוון שאז הרעיונות זורמים״.
יש לך טיפים לחובבי DIY מתחילים?״קחו נשימה עמוקה וצללו פנימה. מה הדבר הכי נורא שיקרה? אם אתם חוששים, התחילו עם פרויקט זול, כמו בניית חפץ כלשהו מדיקט או צביעת רהיט ישן. התכוננו לכך שלא הכל ייצא נהדר, אבל אל תשכחו שגם הדברים שלא הצליחו הם בעלי ערך: אתם לומדים מהם. מצד שני, אתם בטוח תופתעו עד כמה דברים דווקא יוצאים טוב!״.
לפניכם שתי הדרכות מעולות שסיפקה לנו מוריס. הן מהנות והתוצאה חד-פעמית.ציפה עם ציור
דניאל הוא אמן פורה, ורציתי להציג כמה מהאיורים שלו. ביקשתי ממנו לבחור כמה ציורים שהוא עשה והחלטתי להנציח אותם על ציפה של שמיכה. העבודה כולה, כולל שלבי הכנת הציורים להדפסה, ארכה כעשר שעות.
טיפ: כדאי לבחור בציפה מבד סינתטי, כדי שהציורים יחזיקו מעמד אחרי כביסה.איך עשיתי זאת
1. צילמתי כל אחד מהציורים שהוא בחר, ואז נעזרתי בפוטושופ כדי לחתוך אותם ולנקות את הרקע מסביב.
2. השתמשתי בפוטושופ כדי להפוך את הציורים לשחור-לבן ולהגביר את הניגודיות, כדי שיהיה לי קל לצייר אותם על הבד.
3. הגדלתי את הדמויות לגודל המתאים והדפסתי כל אחת על עמוד נפרד.
4. גיהצתי את הציפה, הנחתי את ההדפסה על קרטון ואותו הנחתי בתוך הציפה - בחלק השמאלי העליון. התחקיתי אחרי הקווים של הדמות באמצעות טושים שמיועדים לציור על בד והשלמתי את כל הדמויות.
.
חידוש שידה
1. ראשית, גירדתי את הצבע מהחלק העליון. בתחילה עבדתי ביד, אבל תוך זמן קצר עברתי למלטשת חשמלית.
2. פירקתי את התומכות של המגירות מהחלק הפנימי.
3. צבעתי את החלק העליון - ממנו גירדתי את הצבע - עם לכה מט על בסיס מים.
4. צבעתי את השאר בצבע בסיס.
5. מרחתי שלוש-ארבע שכבות של צבע, התקנתי כמה מדפים עשויים MDF וכמה לוחיות נחושת שהיו לי, וזהו.
