ועדיין, גם לתשבי היה ברור שהחיים בין שתי יבשות יהפכו להרבה יותר מורכבים ביום שבו תחליט להקים משפחה. "בחיים לא הייתי נכנסת לזוגיות או מביאה ילד עם מישהו שלא מחובר לישראל ושלא היה מוכן לחיות גם בארץ", אומרת תשבי (44), שמ־2013 נמצאת בזוגיות עם איש הפיננסים האמריקאי רוס הינקל (40), שעמו הביאה לעולם לפני ארבע שנים את בנה ארי. "מבחינת רוס, אם יימצא הפרויקט המתאים, אנחנו יכולים בשקט לעבור לגור בישראל גם לחצי שנה. העבודה של רוס מאפשרת לו לעבוד מכל מקום בעולם, והוא אוהב מאוד את ישראל. מהרגע הראשון שהבאתי אותו לארץ הוא הרגיש כאן בבית. הוא מחובר לישראל בצורה קיצונית".
"נכון, הוא לא יהודי. מצד שני, הוא גם לא מגדיר את עצמו כשייך לאף דת. מבחינתי לא היה מצב שאביא ילד עם מישהו שהוא לא יהודי ומחובר לדת אחרת. מישהו שהיה מבקש, למשל, שהילד שלנו יגדיר את עצמו כיהודי־נוצרי. רוס, מאז שהוא הכיר אותי, התחבר מאוד למסורת היהודית. הנה, בדיוק עכשיו כשהייתי בארץ לצורך צילומים, הוא שלח לי סרטון וידיאו שבו הוא וארי מדליקים נרות שבת. כששואלים את רוס 'אתה יהודי?' הוא עונה בגאווה: 'לא, אבל עשיתי יהודי'".
הוא שקל להתגייר?
"אין לזה סיבה. ארי הוא יהודי לכל דבר, כי אצלנו הדת נקבעת על פי האמא. בכלל, אחד הדברים היפים ביהדות הוא שזה לא עניין של אמונה. זה עניין של מעשים. אתה לא יכול להיות אתאיסט נוצרי, אבל אתה כן יכול להיות אתאיסט יהודי".
אז רוס יהיה מוכן לגור איתך בארץ במידה שתרצי. אבל מה יקרה אם ארי יגדל ויסרב?
"זה בהחלט יכול להיות. אני מכירה מקרים כאלה. יש לי זוג חברים טובים שגרים בלוס־אנג'לס, ועכשיו רוצים מאוד לחזור לישראל. שלושת הילדים שלהם, שנמצאים בגיל ההתבגרות, לא מסכימים בשום אופן והם מרגישים תקועים. אבל אני חושבת שיש גבול עד כמה אפשר לתכנן את החיים קדימה. יש דברים שכבר אין לנו עליהם שליטה".
"אתה לא יכול להוציא את ישראל מהבן אדם"
תשבי, שעשתה את הפריצה שלה בעולם המשחק כבר בגיל 19 כששיחקה ב"רמת אביב ג'", עזבה כאמור את הארץ חמש שנים אחרי כדי לשחק אותה בהוליווד. בשנים האחרונות היא ידועה בהוליווד בעיקר כמפיקה, אחרי שב־2006 מכרה בהצלחה רבה את הסדרה "בטיפול". במקביל היא משמשת כשגרירה בלתי רשמית של ישראל, ולא מפסיקה לפעול למען ההסברה ושיפור התדמית של המדינה.
"לדעתי משרד התפוצות התחיל להבין את מה שהישראלים שחיים בחו"ל הבינו כבר מזמן: שהם לא בעיה שצריך לפתור", היא אומרת. "לא חייבים להחזיר את כל הישראלים שחיים בחו"ל הביתה. להפך. זה משאב אדיר של המדינה, כי הם משמשים כשגרירים בכל העולם. אין לי ספק שהתרומה שלי לישראל מארצות־הברית הרבה יותר משמעותית מאשר אם הייתי גרה בארץ. לא הייתי יכולה לעשות את כל מה שעשיתי למען ישראל אם הייתי חיה בה. החל מפתיחת תעשיית הבידור האמריקאית לישראל, דרך הבאת אנשים לישראל ושינוי התודעה כלפי המדינה שלנו. בסופו של דבר, אתה יכול להוציא בן אדם מישראל, אבל אתה לא יכול להוציא את ישראל מהבן אדם".
עדיין שואלים אותך מתי את חוזרת לישראל?
"כן, ואני תמיד עונה 'מתי עזבתי?'. גם בגלל שאני מעורבת בהמון פרויקטים שקשורים לישראל, וגם בגלל שאני נמצאת הרבה בארץ - בין אם זה לצורך ביקורים משפחתיים או עבודה".
ואכן, בקיץ האחרון נחתה כאן תשבי עם בעלה ובנה לחופשה בת כחודש וחצי. החודש הגיעה לבדה לשבוע, לצורך צילומי העונה השנייה של תוכנית הלייף־סטייל בהנחייתה "על הסט עם נועה תשבי", שמשודרת בערוץ החיים הטובים ב־yes ובהוט (ימי ג' ב־22:50). "בממוצע יוצא לי להגיע לישראל בין שלוש לארבע פעמים בשנה", היא אומרת. "כשאני באה עם ארי אז זה תמיד לתקופה ממושכת יותר, של חודש לפחות. לא הייתי רוצה לקחת אותו איתי רק לשבוע, בגלל הג'ט־לג".
באיזו שפה הוא מדבר בבית?
"בעיקר עברית. זו שפת האם שלו, השפה שבה הוא התחיל לדבר. עוד לפני שהוא נולד רוס הלך לאולפן כדי ללמוד עברית, למרות שהוא לא שולט בה כמו ארי. לפעמים, כשארי מתחיל לדבר בבית באנגלית, שנינו מתקנים אותו ואומרים לו 'עברית'. אנחנו חיים בארצות־הברית, אבל אני רואה בארי ישראלי וחשוב לי שהוא יידע מי הוא".
הוא אוהב לבקר בארץ?
"מאוד. לא היינו בארץ מאז ספטמבר, והוא כל הזמן שואל אותי 'אמא, מתי נבוא לישראל?'. מבחינתו ישראל זו חגיגה. זה מקום שבו הוא הולך כל בוקר לנגב חומוס עם אבא שלו, הולך לים, מבלה עם כל בני הדודים שלו. לרוס יש רק אחות קטנה שחיה בפלורידה ואין לה ילדים. לי יש ארבע אחיות, תשעה אחיינים ועוד אחד בדרך, ככה שמבחינת ארי להגיע לארץ ולבלות עם כל המשפחה זה כיף לא נורמלי".
עד כמה קשה לך שהמשפחה שלך לא גרה לצדך?
"קשה מאוד. זה הדבר העיקרי שחסר לי: הקרבה למשפחה. בגלל זה, תודה לאל, הנדסתי את החיים שלי ככה שאני יכולה לראות אותם לא מעט, ואני כמובן מודה גם על פלאי הטכנולוגיה ועל זה שאפשר היום לעשות פייס־טיים. אבל אני לא יוצאת דופן - להרבה אמריקאים בלוס־אנג'לס אין בני משפחה שחיים קרוב, ובגלל זה נוטים לייצר כאן קהילות, חברים שהופכים למשפחה. לא מזמן חזרנו מחופשת סקי שכללה כמה זוגות חברים, כשכל הילדים ישנו ביחד על מזרנים, עשו מסיבת פיג'מות והיו בעננים".
היית רוצה שבבוא העת הוא יתגייס לצבא?
"מבחינתי, אם הוא ירצה, אז ברור. גם רוס מאוד רוצה. הלוואי שלא היינו צריכים צבא, כן? אבל אנחנו כן צריכים, ואני חושבת שהצבא הוא באמת כור היתוך. הוא מלמד אותך המון דברים. אני מאוד נהניתי מהשירות הצבאי שלי (תשבי שירתה בלהקת חיל חינוך, י"מ) ויש משהו מאוד חשוב ומחזק בזה שבגיל 18 אתה עושה משהו שהוא לא בשבילך, שנועד למטרה הרבה יותר גדולה ממך. כשאת פוגשת ישראלי בן 19 ואמריקאי בן 19, את רואה שני צעירים שונים לחלוטין. הישראלי הרבה יותר בוגר ואחראי".
- הראיון המלא עם נועה תשבי מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
