השנה הייתה 1988. הזמרת הצעירה ריטה, אז בת 26, שבעקבות ההצלחה האדירה של אלבומה הראשון היה שמה למותג, הוציאה אלבום שני, "ימי התום", שזכה גם הוא להצלחה ענקית: שלושה שירים מתוכו העפילו לראש מצעד הפזמונים, וגם רוב השירים האחרים הושמעו ברדיו לעיתים תכופות.
גם המופע שנלווה לאלבום הצליח מאוד. בדצמבר 1988 נכתב עליו ב"מעריב": "רק ריטה יכולה, כנראה. רק ריטה יכולה להגיע לשיאים כאלה, ואנחנו נכנענו לה עם כל ה'הצגות', ההתרפסויות, ההתרגשויות, עם כל ה'שואו האקסהיביציוניסטי' הזה. האמנו לכל מניירה, כי ריטה פשוט גדולה, ובמופע של אמש היא התעלתה על עצמה בביצועים שעלו ביופיים ובעוצמתם על אלה שבתקליטיה... היא 'אוכלת' את הקהל, היא ממלאת את הבמה בגופה הקטן, בטווחי קול גבוהים, משחקת את שיריה... איזה כוח ואיזו אנרגיה... היא עוד תפוצץ אצטדיונים. זמרת בדורה".
אכן, מי שהיה שם זוכר היטב את הקסם שהילכה ריטה על הקהל, איך שבתה אותו בעוצמתה הדרמטית, איך נסחפה וסחפה.
אחד השירים באלבום ובמופע היה "הנסיכה והרוח", שאת מילותיו כתב עלי מוהר והלחין יהודה פוליקר:
חמישה גמלים כפולי דבשת
בדממה פוסעים, נושאים על גביהם
עשרה תורכים כבדי ארשת
וחרבות שלופות בורקות בידיהם
אורחה פוסעת את מי מביאה
עכשיו אל ביתו של הסולטן
חולות, ירח, מדבר משתרע
ורק במרחק בוכה התן
כל פרחי שירז קמלו בעצב
ואבל גם היריד באיספהן
כי איש לא ראה עד רדת ערב
את הנסיכה את שושנת שושן
בדים עטפוה תורכים חטפוה
לאן נעלמה? איש לא יידע
אורחה פוסעת אֶת מי מביאה אַתְּ
תדע רק הרוח לבדה
בואי יא רוח, בואי יא רוח,
כי שירז קוראת לך
אל הרוח אל הרוח שרה איספהן
בואי בואי
מי אשר ישווה לך
אנא צאי ותמצאי
את שושנת שושן
אנא צאי ותשמעי את בכייה שיתחנן
אז מן המזרח אני הופעתי
ויצאתי במעוף ובמחול
על דבשות גמלים אני טופפתי
וסחררתי עמודים גבוהים של חול
אורחה פוסעת
עולה ושוקעת
עולה ושוקעת עד צוואר
כי אין מפלט עוד
כי איש לא נמלט עוד
ממני – מרוח המדבר
הנה הרוח, הנה הרוח,
כל שירז מוארת
אל הרוח אל הרוח שרה איספהן
בואי בואי, הנה היא חוזרת
על כנף רוח
הן תנוח שושנת שושן
על כנף רוח
הן תנוח שושנת שושן
פספוס באירוויזיון
עלילת השיר, המתרחשת באיראן, שזורה בביוגרפיה של ריטה – ילידת טהרן, שעלתה לישראל כשהייתה בת שמונה. בשנים האחרונות היא החלה לשוב אל שורשיה האיראניים והקליטה שירים פרסיים ישנים שהנחילו לה פופולריות רבה לא רק בישראל, אלא גם באיראן עצמה. לפני כשלוש שנים סיפרה בתוכנית "אלבומי המופת" ברדיו 103FM על תהליך היצירה של "הנסיכה והרוח". "פוליקר היה אצלנו בסלון עם בוזוקי או גיטרה והשמיע לנו לחן, שר לנו אותו", אמרה. "זה היה קסום, אחר כל כך מכל מה שהתעסקנו איתו עד אז".
הלחן, אם כן, קדם למילים, והוא הועבר לעלי מוהר, שהיטיב להתאים מילים לניחוח האוריינטלי של המנגינה. מוהר צייר נופי מדבר, אורחת גמלים, שודדי דרכים שחוטפים נסיכה וזוממים לקחת אותה אל חצרו של הסולטן. לריטה אמר: "מצפים שאת תהיי הנסיכה, אבל את תהיי הרוח". המשבים המדבריים העדים לחטיפה, המקוננים על מר גורלה של הנסיכה, נחלצים לעזרתה: רק הרוח שומעת את בכייה ואת תחנוניה, והיא נעה, מניעה את החולות ומטביעה בהם את החוטפים, עד ש"היא חוזרת/ על כנף הרוח", לקול המצהלות העולות בשושן ובאיספהן.
שנתיים אחרי שיצא האלבום "ימי התום", ייצגה ריטה את ישראל בתחרות האירוויזיון שנערכה ביוגוסלביה, והיו מי שסברו שהשיר "שרה ברחובות", שאיתו הופיעה (והגיעה למקום ה-18), לא היה הבחירה האפשרית הטובה ביותר, ושמוטב היה אילו שרה את "הנסיכה והרוח". גברי מזור, למשל, שהיה המנהל האמנותי של ירדנה ארזי, נציגת ישראל לאירוויזיון שנתיים קודם לכן, אמר כי ריטה הייתה צריכה "ללכת על שיר בכיוון 'הנסיכה והרוח', שהוא גם איכותי וגם מדבר לקהל הרחב". אין לדעת אם "הנסיכה והרוח" היה מצליח באירוויזיון, והשאלה גם אינה חשובה במיוחד. העיקר שהשיר ממשיך להתקיים, ושעד היום הוא משמח את הלב ביופיו המכושף.
מה הסיפור שמאחורי להיט האירוויזיון של אבבא? הקליקו על התמונה:
