גנן בגן: "לגננת מתעללת אין זיקה לילדים. צריכה להגיע לאברבנאל"

מהדורות החדשות חשפו בשבועות האחרונים שורה של מקרי התעללות בילדים על ידי גננות, סייעות ומטפלות, והחשיפות לוו בסרטונים שהצפייה בהם מכווצת את הלב והופכת את הבטן. על הרקע הזה, יובל גטרויר הוא משב רוח מרענן: גטרויר הוא גנן, עובד בצהרון בשכונת בבלי בתל אביב; הוא נהנה מכל רגע, וכל הסימנים מעידים שגם הילדים והוריהם נהנים ממנו באותה מידה.

עוד בערוץ אנשים:

• נודדת בין ארצות ומקצועות: "אני נאמנה לעצמי והולכת אחרי הלב"
• עושה סקי בשווייץ ומטייל בהרי הרוקי עם כיסא גלגלים ושמחת חיים
• האחים שהגיעו מאתיופיה: מקבץ ראיונות, בעקבות הפגנות המחאה
  

"יש המון שיח סביב ההתעללויות המזעזעות האלה, ובצדק", אומר גטרויר. "לגננת מתעללת אין שום זיקה לילדים, וללא ספק היא צריכה להגיע לאברבנאל".

כגנן, איזה תובנות יש לך כשאתה נחשף לדיווחים האלה?

"לאחרונה מישהי שאלה אותי למה עדיף שלילד שלה יהיה גנן ולא גננת. אמרתי לה שאם גבר עובד בגן ילדים, זה קורה כי הוא רוצה להיות שם; הוא בוחר בזה. הרי יש המון סטיגמות חברתיות שצריך לעבור כדי לעבוד בגן. גננת יכולה לעבוד בגן כהשלמת הכנסה, ואילו הגנן שם כי הוא באמת אוהב את זה. יותר מזה: מכיוון שגנן הוא מאוד בולט, תמיד יהיו עליך עשר עיניים עם 1,000 זכוכיות מגדלת".

הכירו אותו:

וואו, זה כל כך מתוק

גטרויר (28), כיום תושב יפו, גדל בראשון לציון, שירת בצה"ל כחובש, ושום דבר בביוגרפיה שלו לא העיד על המסלול המפתיע שעליו עלה. אחרי השחרור הוא למד משחק בבית הספר של ניסן נתיב בירושלים וחלם לעמוד על במות ולשחק "תפקידים בעלי עומק תודעתי", כלשונו. עם סיום הלימודים החל להופיע בהצגות ילדים; כך עושים שחקנים רבים בתחילת דרכם אם אין להם דרך אחרת להתפרנס, אבל לגטרויר קרה שם משהו שגרם לו להבין שזו לא רק חלטורה. "כשירדתי מהבמה בסוף אחת ההצגות, הילדים רצו אליי, וראיתי אצלם את ההתרגשות, כאילו פגשו שחקן מהוליווד. הם לא ידעו ששחקן בהצגת ילדים נמצא בתחתית שרשרת המזון. הם הסתכלו עליי ועל אמא שלהם, וראיתי במבט שלהם שהם אומרים: 'אמא, אני רוצה להיות שחקן'. חשבתי, וואו, זה כל כך מתוק".

גטרויר זיהה שיש בו יכולת לתקשר עם פעוטות, אבל לא ניצל אותה. הוא הפסיק עם הצגות הילדים, הקים עם עמית קהילה בינלאומית של אמנים רב-תחומיים ועבר לתל אביב. ומה עושה שחקן מתחיל בתל אביב? עובד כברמן. "זה היה נחמד בהתחלה, אבל עם הזמן התחלתי להשתעמם. יום אחד באה אליי ידידה ואמרה לי שהיא ראתה בפייסבוק שעבדתי בהצגות ילדים, ושמחפשים עובד לגן הילדים שבו היא עובדת כסייעת. באתי לראיון עבודה, והילדים קפצו עליי בטירוף: 'מה, אתה גננת בן?' גם הם לא הבינו את הקונספט".

גם הציבור לא מבין. לכן אני פה.

"כן, זה מטורף, גננת בזכר. וזהו, אני עובד בזה כבר שלוש שנים".

אבל זה לא היה כל כך פשוט: במסגרת תהליך קבלתו לעבודה הוא נדרש להביא מסמך מהמשטרה שמאשר שאין לו רישום פלילי, דבר שגננות לא נדרשות לעשות. "אז הלכתי למשטרה והבאתי. לא עשיתי מזה סרט. זה קצת אירוני היום, עם כל ההתעללויות. אחר כך המנהלת שלחה מייל לכל ההורים ושאלה אם מקובל עליהם שיעבוד גנן בגן. זה התקבל באהבה".

בלי שום התנגדויות?

"בגן הראשון שבו עבדתי, לא ידוע לי אם הייתה התנגדות, אבל בגן השני המנהלת אמרה לי שיש כמה הורים שמאוד לחוצים מזה שיש גבר גנן".

מה עבר לך בראש כששמעת את זה?

"לא אמרתי לה כלום, אבל כעסתי ממש, קריזה רצינית. אחר כך הייתי עצוב, ואחרי שעבר עוד קצת זמן, הייתי שמח".

שמח?

"כן. תראה איזה מטורף זה: אני גבר לבן, סטרייט – וחווה אפליה. שמחתי שיש לי הזדמנות לחוות הדרה. על כמה כמוני שמעת? הבנתי שאני עובר משהו שישנה משהו. זה מעולם לא נאמר במפורש, אבל יש לי תחושה שהיו הורים שניסו לברר אם אני גיי כדי להרגיע את עצמם: כי מה הקטע של המוזר הזה, הרווק, שעובד בגן ילדים? ניסו להדביק עלי תווית. כשעלו קולות נוספים, המנהלת אמרה לי: 'תדע שאתה תחת זכוכיות מגדלת מצד ההורים עכשיו, ובחודשיים הקרובים אתה צריך להיות יותר ממושלם'. כשנרגעתי מהכל, הבנתי שהזמן יוכיח את שלו. מאז קודמתי, הבנתי שיש לי גב מההנהלה וקיבלתי גן משלי". 

גטרויר בין הצעצועים. "כן, זה מטורף"(תומי הרפז)

הלב שלי בער

בחודשים הראשונים הוא אכן הלך על ביצים, שכן כל התרחשות חריגה בגן הייתה עלולה להמיט אסון על חייו. התרחשות כזו הגיעה כבר בשבוע השלישי לעבודתו. "שני ילדים הלכו מכות. אחד הילדים בא להרים יד על הילד השני, אז תפסתי לו את היד, והוא התחיל לבכות. לא נתתי לו להכות, אז הוא נפל על הרצפה וחטף מכה מכיסא. נהיה לו שטף דם קטן ברגל, והוא הלך לאבא שלו וסיפר שהרבצתי לו. למחרת האבא מגיע לגן ושואל אותי מה קרה. הגננות אמרו לי שאם הורה שואל אותי שאלות, שאפנה אותו אליהן, אז הפניתי אותו לגננת. הוא הרגיש שלא קיבל תשובה מספקת ממנה וחזר אליי. באותו רגע הלב שלי בער: התפוצצתי, נהייתי אדום, נראיתי כאילו באמת הרבצתי לילד, הכי אשם בעולם. ואז אספתי את עצמי וסיפרתי לו בדיוק מה קרה, והוא אמר: 'או-קיי, בסדר'. מזלי שזה היה אבא חברה'מן. אני לא יודע מה היה קורה אם הייתי נופל על אחד ההורים החרדתיים יותר".

לאחר המקרה ביקש גטרויר שיותקנו מצלמות בגן. "לא הרגשתי בטוח אחרי הסיפור הזה. הרי יכולות להיות עלילות הרבה יותר נוראיות, שיחסלו את החיים שלי ברגע, ולא רק בעולם החינוך". ויש לו שאיפות גם מחוץ לעולם החינוך. בעיקר חסרה לו הבמה. "משחק הוא אמנות שאי אפשר לעשות לבד – צריך בשבילה פרטנרים וקהל – אבל אני גיליתי שבפייסבוק אפשר לעשות את זה לבד: הרי כולנו קהל שם. אז לקחתי סיפורים מצחיקים מהגן, לקחתי מצלמה, העליתי את זה – וזה פשוט התפוצץ ברשת. הבנתי שעשיתי משהו טוב, והיום אני כותב מופע יחיד על גנן בגן".

היום, בעקבות הסרטונים, הוא זוכה לאהדה בקרב ההורים: ההתנגדות שבה נתקל בראשית דרכו בתחום, התחלפה בחיבוק חם. "הייתה אמא שאמרה לי שהתהפכה לה הבטן כשהיא שמעה שמגיע גנן לגן, אבל אחרי שהיא ראתה סרטון שהעליתי, היא שלחה אותו לכל החברות שלה, וכולן עפות עליי. מאז נהיינו חברים".

צפו בסרטון לדוגמה:

זו ילדותי השנייה

שלוש שנים אחרי שנכנס לגן לראשונה, יש לו כבר מסקנות בנושא. "גננת פעם שאלה אותי בציניות: 'למה אתה חושב שאתה יותר טוב ממני?' עניתי שקודם כל, אני לא יכול לקבל כינים. זאת הדוגמה הכי קלה. אבל ברצינות, אני חושב שיש יותר פלוסים בגנן, ולו מהסיבה שחסרים גברים בתחום הזה. יש לגברים מה להציע בתחום הזה שאין לנשים. כמו שהעולם כולו סובל מעודף גבריות, וחסרות נשים בשלטון, אז בגני הילדים זה הפוך. אני גם רואה שיש בנים בגן שמנסים לחקות אותי. הם רואים בי מודל לחיקוי".

יש רגעים שאתה תופס את הראש ושואל: "איך הגעתי לכאן?"

"כשההורים באים לקחת את הילדים, קורה שאני אומר לעצמי: 'איזה מוזר זה שאני גנן'. באים אבות שכל אחד עובד במקצוע גברי כלשהו, ואני גנן, וזה דווקא מגניב אותם שיש לילד גנן. רוב ההתנגדויות שנתקלתי בהן עד היום היו דווקא מאמהות".

גם נשים מחוץ לגן לא תמיד פרגנו לו. זוגתו הנוכחית אמנם אוהבת את תחום עיסוקו, אבל היו לו בעבר דייטים שנגמרו רע בדיוק בגלל זה. "באחד הדייטים אמרתי לבחורה שאני גנן, ובלי לחשוב פעמיים היא ירתה עליי: 'מה, אתה הומו?' אמרתי לה שלא, ואז היא שאלה אם אני גנן של גינות או של ילדים, וכשאמרתי לה שאני בגן ילדים, היא עיקמה את המבט. זה הביא אותי לאכול סרט שאולי זה לא סבבה שאני גנן. להגיב ככה זה שיא השוביניזם: כאילו עדיף שאהיה כורה פחם או פועל בניין".

יש מצב שתגיע גם לשם?

"לא, אבל העבודה בגן מבחינתי היא רק תחנה בדרך. אני לא רואה את זה כמקצוע לחיים, למרות שאני מאוד נהנה. אני לומד מהילדים המון ומנסה לתת להם את החינוך הכי טוב שהם יכולים לקבל. יש רגעים שאני רואה את עצמי בגיל הזה דרך הילדים. זוכר שהיינו בונים מבצר מהכריות בסלון? זוכר את התחושה שיצרת עולם קטן משלך? זה קורה לי בעבודה בכל רגע".

הילדה הזו גדלה ונעשתה כוכבת ילדים. הקליקו על התמונה:

"כשזכיתי להיות איתה הייתי ילדה מאוד שמחה". הקליקו על התמונה (צילום: אלבום פרטי)