המותג "ענבלי בא-לי" כבש בשנים האחרונות את שוק הילדים, ורבים מילדי ישראל כבר מכירים את השחקנית שעומדת מאחוריו: יש לה מופע שנושא את שמה; יש לה גם סדרה יומית בערוץ ניק ג'וניור; והיא מתגאה בשלל הצגות ילדים בכיכובה. מעטים מכירים את הקשיים שהיו מנת חלקה של ענבל לוי-אזואלוס בדרך להצלחה הגדולה. מעטים עוד יותר מודעים לכך שכאשר היא עומדת על הבמה מול מאות זוגות עיניים, היא חושבת בעיקר על זוג עיניים אחד, שאותו היא לא יכולה לראות מהבמה – עיניה של אמה, הדסה (דסי) לוי, שנפטרה ממחלת הסרטן לפני קרוב ל-30 שנה.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
"אני חושבת שאמא שלי צופה בהצגות שלי מלמעלה", אומרת לוי-אזואלוס. "אחרי הרבה שנים, עכשיו אני מרגישה שאני לא לבד. אמי נפטרה כשהייתה בת 35, וזה בדיוק הגיל שבו אני יצרתי את הדמות של ענבלי, ככה שאני מרגישה שאני עושה את זה בשבילה".
כנראה שעברתי טראומה
ענבל לוי-אזואלוס (37) נולדה בירושלים לבונדי לוי, שחקן ואיש רדיו, ולהדסה, שעבדה במשטרה כחוקרת טביעות אצבעות. כשהייתה בת שלוש גילו אצל אמה סרטן, והזיכרונות הראשונים שלה קשורים בהתמודדות עם המחלה. "מבחינתי זה היה מאוד ברור וטבעי שלאמא יש סרטן", היא אומרת. "אלה החיים שהכרתי. זה לא עשה אותי ילדה פחות מאושרת. להפך, אני זוכרת שבתקופה שזכיתי להיות עם אמא הייתי ילדה מאוד שמחה".
אחרי מות האם, כשהייתה בת שמונה, הפכה "לילדה אחרת", לדבריה. היא נשארה עם אביה ואחיה בן ה-13 והרגישה בודדה. "מיד אחרי שאמא נפטרה עברנו דירה, כי אבא לא היה מסוגל להישאר באותו בית", היא מספרת. "נשארנו בירושלים, אבל לא הצלחתי לרכוש לעצמי חברים חדשים בתקופה הזו. אבא עבד המון, ואני הייתי צריכה לדאוג לעצמי. בין השאר, הכנתי לעצמי את האוכל - מלאווחים ופיתות בעיקר, מה שגרם לי להשמין מאוד".
כשאביה ניסה להכניס הביתה מנהלות משק בית, היא התנגדה לכך והערימה עליהן קשיים, "כי לא קיבלתי את העובדה שאישה אחרת, שהיא לא אמא שלי, נכנסת אלינו". במקביל להתמודדות עם הקושי והעצב פיתחה עולם פנימי עשיר, שברבות השנים נעשה בסיס לדמותה הבימתית. "הייתי ילדה מאוד סקרנית ויצירתית. לא אשכח שפעם קטפתי פרח של פסיפלורה והפכתי אותו ל'איש', וכשהוא נבל, הנחתי אותו בקופסת גפרורים וקברתי אותו בגינה לפי הטקס שעשו לאמא".
השינוי החל אחרי שהתגייסה לצבא. היא אמנם הוצבה בבסיס חיל אוויר ומילאה תפקיד שלא היה לו שום קשר לאמנויות הבמה, אבל במהלך השירות מצאה עצמה לא פעם על במות. היא הייתה אז מלאה למדי, אבל המשקל לא היווה מחסום, והיא מתארת את עצמה כתיאטרלית ומשעשעת. אחרי השחרור החליטה להפוך את התחביב למקצוע והחלה לעבוד כמלצרית מזמרת במלון באילת. "מאז שאמי נפטרה, חיפשתי סיבות לצחוק, ובמשך כל שנות ילדותי לא מצאתי אותן. כשהבנתי שאני יכולה להצחיק אנשים בעצמי, זה פתאום גרם לי להרגיש כל כך טוב, שהתאהבתי בזה".
אבל לא לזמן רב. הבעיות נוצרו בגלל הקילוגרמים העודפים. "הרגשתי מאד שונה. היו צריכים לתפור לי תלבושות מיוחדות, והרבה פעמים שמעתי משפטים כמו 'אם היית רזה, היית אוכלת פה את כולם', או 'חבל שאת לא רזה'. בעקבות זאת החלטתי לעזוב את הבמה ועברתי לעבוד בצוות יחסי הציבור של המלון. כנראה שעברתי איזו טראומה".
בעבודתה החדשה הכירה את מי שהפך לבעלה ולאבי שני ילדיה, סהר (15) ושחף (12). אחרי החתונה עברה לגור ברחובות, ולאחר שילדה את בנה הבכור החלה לעבוד כפקידה במרכז שמאות רכב, "וקברתי עמוק בפנים את חיידק הבמה". בהמשך הידרדר המצב הכלכלי בבית. "חיינו ממשכורת מינימום ולא הצלחנו להתרומם. הבנק החזיר צ'קים. היו לי שלוש עבודות: מזכירה, שוטפת חדרי מדרגות ומנהלת בגן אירועים. מחמש בבוקר עד הלילה הייתי עובדת, ובין לבין תפקדתי כאמא".
יותר מכל היה קשה לה עם תחושת הפספוס. "בכל שנה בחנוכה, כשהייתי לוקחת את ילדיי לפסטיגל, הייתי עוצמת את העיניים ומדמיינת שאני על הבמה. הייתי אכולת קנאה. מה שהיה הכי עצוב בכל הסיפור הזה הוא שהילדים שלי קיבלו אמא לא מאושרת. ידעתי שמשהו כאן חייב להשתנות".
מהלומה על מהלומה
המטרה הראשונה שהציבה לעצמה הייתה לשנות את המראה ולרדת במשקל. התוצאה: תוך חצי שנה הגיעה לתת-משקל. "שקלתי 46 ק"ג. לא חשבתי שמשהו לא בסדר, אבל פיזית הייתי חלשה מאוד. האסימון ירד בשיחת טלפון עם אחי, שאמר לי: 'את רוצה שלילדים שלך לא תהיה אמא?' הבנתי שאני צריכה לעלות והצלחתי להגיע למשקל תקין".
מטרתה השנייה הייתה לחזור לבמה. היא התפטרה מעבודתה במשרד השמאות וכתבה הצגת יחיד לילדים בשם "לקבל את השונה". כאן נכנס לתמונה אביה, שהפעיל את קשריו בתחום הבידור וקישר אותה לאסי סתיו, הבעלים של חברת ההפקות בים בם בום, שהחל להריץ את הצגתה. "הצגות ילדים הן הדבר האמיתי, בית הספר הכי טוב. אתה בגובה העיניים מול הילד, רואה מה מצחיק אותו, מה מרגש אותו. המשמעות של הצגת יחיד היא לעשות הכל לבד: להקים תפאורה, להחליף תלבושות, לשחק – הכל לבד. חמש שנים הייתי נוסעת כל יום בכל רחבי הארץ, מקימה במה ומעלה הצגות".
בתוך כל המסע הזה היא גם התגרשה. "רק כשהתחלתי להגשים את עצמי מבחינת קריירה, היה לי אומץ לפרק את התא המשפחתי. שבועיים אחרי שנפרדנו עשיתי טעות נוראית: עברתי עם ילדיי למושב. ניתקתי אותם מכל מה שהם הכירו והנחתתי עליהם מהלומה על מהלומה – גם גירושים וגם מעבר דירה. מהר מאוד הם נעשו ילדים מאוד עצובים. אחרי שלושה חודשים חזרנו לרחובות".
גירושים ושני מעברי דירה בשלושה חודשים עם שני ילדים קטנים הם לא עניין של מה בכך. כשהיא התאוששה מהמשבר, הרגישה מספיק בטוחה כדי להתייצב מול המנהל של משרד ההפקות ולומר שהיא רוצה מופע משלה עם דמות משלה. את ההשראה לדמות שאבה מזיכרונות ילדותה. "כשישבנו לבנות את 'ענבלי בא-לי', התחלתי לענות על שאלות באופן אסוציאטיבי, כאילו אני מדברת את הדמות, ואז הבנתי שענבלי בא-לי היא מי שאני הייתי כשאמי עדיין הייתה בחיים: ילדה שמחה, שובבה וסקרנית".
בימים אלה היא מופיעה בכל רחבי הארץ וכן כותבת ומביימת מופעים עבור משרד ההפקות שמייצג אותה. במקביל היא גם עובדת כדולה, כך שאפשר לומר שהיא מיילדת במו ידיה את קהל העתיד שלה. לפני מספר שנים עזרה ליילד תינוק שנעשה מעריץ מושבע ולא מפספס אף הצגה שלה.
את רואה את עצמך כיורשת של כוכבות ילדים קודמות כמו מיכל הקטנה ומיכל ינאי?
"כל אחד מעמיתיי הוא שונה ומיוחד, אבל המשותף לכולנו הוא הצורך לראות ילדים שמחים ומאושרים. כולנו כאן להגשמת המטרה הזאת".
______________________________________________________
המצולמת הייתה גם היא כוכבת ילדים, והיום עוסקת בתחום אחר לגמרי. הקליקו על תמונתה:
