הבית של ענת וזהר חורש הוא בעיני הבית הכי מסקרן ברגבה. ענת היא סטייליסטית, זהר נגר. הוא הנדימן, לה יש טאצ'. אחרי 30 שנים של עבודה עם קסטרו (עד לפני חודשיים הייתה זכיינית החברה בקניון בנהריה), ואחרי שבנו יחד, בארבע ידיים, את "בית מלאכה – סטודיו ליצירה ישראלית", המקום ששם אותם על המפה הצפונית כמביני עניין בעיצוב, ענת עדיין מאמינה שמה שמגדיר אותה זאת הטריטוריה הביתית שלה. "הבית הוא כרטיס הביקור שלי", היא אומרת.
לבית ברגבה, מושב בין עכו לנהריה, הם נכנסו לפני עשור. המתווך אמר להם בהיסוס שהוא מצא עבורם משהו, אבל "בעייתי". הבעיה היתה שהבית איננו בשכונת ההרחבה, אלא בלב הישן של המושב, אך ההיסוס היה מיותר, כי הקונים העדיפו את האזור הוותיק. הם הלכו לראות את הבית, מבנה פשוט ופינתי בן 60 מטרים רבועים, על פיסת אדמה רחבת ידיים. בשביל ענת, שהיא טיפוס אינטואיטיבי והחלטי, זה הספיק. תוך שתי דקות נפלה ההחלטה לקנות.
חודשיים לאחר שעברו לגור עם בתם היחידה יובל התפנה הבית השכן. "אני לא יודעת מאיפה באה התעוזה המטורפת לקנות שני בתים כשגם על הראשון עוד משלמים משכנתא, אבל היה לי אינסטינקט כזה, ובדיעבד זה הצליח. הצעתי לאמא שלי לבוא לגור לידי, אבל היא נפטרה ולא הספיקה. אבא שלי גר פה שנתיים, וכשיובל התחתנה היא עברה לשם''.
את המושב הוותיק הקימו ב-1946 חיילים מהבריגדה היהודית, יוצאי גרמניה, שהשתחררו משירות בצבא הוד מלכותה והחליטו לחזור לארץ ולהקים ישוב חקלאי. כשהבתים המקוריים הפכו קטנים למשפחות שהתרחבו, נוספו להם "שקוביות". גם ענת וזהר הרחיבו את הבית לכ-90 מ"ר, פשוט הביאו קבלן והסבירו לו "בנפנופי ידיים" מה נדרש לעשות.
"עלינו מטר וקצת לגובה, וכיסינו את הכל בגג אחד. רציתי שיהיה לי גג על המרפסת ושהבית יקבל צורה הומוגנית'', מסבירה ענת. התוספות הן מענה לצרכים שלא ניתן להם מקום בנכס המקורי. למשל, פינת האוכל: בני הזוג מדדו את השולחן שלהם, חישבו תוספת קטנה למעבר, ובנו תוספת שעוטפת את הפינה, באמצעות בנייה קלה.
גם עיצוב הפנים הוא מלאכת מחשבת של מענה לצרכיהם של בני הבית. "לא נמצא מקום לספרים, אז הרמנו את הקיר של המקרר לגובה התקרה, ויצרנו נישה שתתפקד כספרייה. נשאלה השאלה איך נגיע כל כך גבוה, והתשובה היתה – כמו שמגיעים בחנות אל מדפי הג'ינסים הגבוהים. טלפון קצר לספק הסולמות, והבעיה נפתרה".
ענת מעידה שיש משהו אקסטרימי באישיות שלה, כמו ההחלטה לעשות בבת אחת חמישה קעקועים בגיל 50, הלבוש המעט מוחצן וגם הבחירות לא שגרתיות לסביבת המגורים. כך החליטה לרצף באבן ביר-זית גולמית, למרות כל האזהרות שהאבן מתפוררת וקשה לניקוי ("כשאבא שלי ראה את הרצפה הוא שאל מתי הרצף מגיע"); להתקין דלת שקופה, המאפשרת לכל עובר אורח לראות את בני הבית בשעות הערב; לוותר על תריסים ולבחור בפנלים מברזל.
הקבלן הזהיר שיחלידו, וענת דווקא שמחה: "אני רוצה את זה ככה. אני אוהבת חספוס וחוסר דיוק, ומתה על חיבורים מוזרים ולא הגיוניים של חומרים יחד. הבתים המעוצבים מתוקתקים מדי. בבית חייבת להיות נשמה'', היא מוסיפה. ''זה בא לידי ביטוי בקרמיקה שלי, בנברשת שזהר הכין. הכי חשוב שהעיצוב לא סטרילי".
הבית קטן, אך שורה בו שלווה, בין היתר בזכות הצבעוניות ההומוגנית. "יש בעיצוב שקט, אני צריכה את זה כניגוד לרעש מסביב, המוחשי והפנימי'', מסבירה ענת.
יחד עם זאת, החדרים אינם ריקים. בכל פינה, היא אומרת, יש חפץ אהוב. למשל, הצילום בסלון, שהיה פעם חלק מחלון הראווה של החנות שניהלה. "ביקשתי רשות לקחת אותה, כי היא נכנסה לנשמתי. אפור בעיני זה צבע נפלא, אינסופי. יש בתמונה את לב לבה של תל אביב, גרתי מאוד קרוב. יש מעוף אינסופי של ציפורים, יש שחרור ותנועה. אני אגרנית, יש פה דברים שהם אתי 20 שנה".
"בית מלאכה – סטודיו ליצירה ישראלית" הוא פרויקט שהקימה במקביל לעבודתה, בלול שעמד ריק. "יום אחד, בערך כשיובל התגייסה, זהר חזר מטיול עם הכלבים ואמר לי שבסוף המושב יש האנגר שתפור עלי. הלכתי לשם, פתחתי דלת ענקית מברזל והתחלתי לעבוד. זה התחיל מכלום והפך להיות בדיוק מה שרציתי". היום זהו מרחב לסדנאות DIY, כנסים ואירועים קטנים, ירידים ועוד. אבל ימיו של המקום ספורים. "עפנו עם החלום ובדיעבד זאת היתה טעות עסקית פטאלית. תמימות של מתחילים. במקור זה היה לול, ולא היה סיכוי גדול ש'בית מלאכה' יקבל רישיון".
עכשיו הם חושבים על התחנה הבאה, על החלום הבא, והוא לא בהכרח יהיה כאן. "בסביבות שנות ה-30 שלנו זהר רצה לעבור לאוסטרליה. אמרתי לו, על גופתי המתה. היום אני פחות נחרצת. התחושה היא שנגמרה הגבינה. כנראה הגיל מביא אותי לצומת שגורם לחשב מסלול מחדש, איפה הייתי, לאן אני הולכת. לפי התיאוריה הפולנית שלי, נגיד שיש לי עוד 50 שנה? זו הזדמנות כמעט אחרונה לשינוי דרמטי".
-----------------------------------------------------------
לחצו על התמונה לכתבה על לול ריק בכפר עציון, שהפך למתחם משרדים הומה:
