לדותן גושן הייתה קריירה מצליחה בהייטק עם כל המנעמים הנלווים - רכב, משכורת מכובדת, הטבות – אבל הוא לא היה מרוצה. עד כדי כך חש אי-שביעות רצון, שבשלב מסוים החליט לעזוב את המשרד הממוזג, ובמקום לעבוד עבור המשקיעים, הלך לעבוד את האדמה. "יום אחד קיבלתי טלפון מהבוס שלי בשבע בערב", מספר גושן. "הוא אמר שהוא מבין שאני כבר בבית, עם הבת שלי, ואחרי השיחה שלח לי מייל ובו כתב שהוא מצפה ממני לעבוד 14 שעות ביממה לטובת החברה. למחרת הודעתי שאני עוזב".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- מה נשאר מהמלך המצרי הכוחני, ולמה המשורר האנגלי כתב עליו שיר
מכל התחומים בחר גושן (39) דווקא את זה שכולם מספידים – החקלאות. הוא קיבל אזהרות מכל עבר, אבל לא ויתר, וכיום יש לו משק של 40 דונמים בקיבוץ המעפיל, שבו הוא מגדל מגוון ירקות אורגניים. אחרי שבע שנים שבהן גושן עובד בענף וגם מעסיק אחרים, הוא טוען: גם היום אפשר להתפרנס מגידול ירקות. "מי שטוב וחדשני בתחומו, יכול להתקיים בכל מקצוע", קובע גושן. "צריך להיות חדשניים, אמינים ואמיתיים, וזה מוביל לתוצאות. יש לי שיטות לטיפול בקרקע, ליצירת בסיס לקוחות קבועים, והכי חשוב – יש בי אמונה במה שאני עושה. היום אני אדם אחר. אני יכול להיות יותר עם הילדים, להיות בבית בלי הטלפון, ואני אפילו מרשה לעצמי להגיד ללקוחות שמתקשרים בערב: 'נדבר מחר'".
הכירו את המשק שלו:
אשתי אמרה לי: "תפנטז"
אם הסטריאוטיפ הקלאסי של החקלאי הישראלי כולל ידיים מיובלות, קול רועם וחספוס כללי, גושן (39) עדין המראה והדיבור הוא בדיוק הפוך ממנו. הוא נולד וגדל בבאר שבע, והקשר היחיד שהיה לו לטבע נרקם בזכות טיולים בארץ וסבא וסבתא חקלאים מהיישוב צופית: שם ראה הילד מהעיר המדברית שדות ופרדסים וקטף פירות מהעץ. אחרי שירות בחיל האוויר למד הנדסה, תעשייה וניהול, ובמקביל עבד בסטארט-אפ. הוא התחתן עם ענת, פסיכולוגית קלינית, התגורר בנוף ים, התקדם בחברה, ובתפקידו האחרון כיהן כסמנכ"ל מכירות. דרכו לצמרת הייתה סלולה, אבל הלחצים היו רבים. "בהייטק אנשים מאוד בלחץ", הוא אומר, "ואני הייתי כל כולי בעבודה: כל הזמן טלפונים, בודק כל צפצוף או מייל, לוקח הכל ללב. עבדתי קשה, עמדתי ביעדים והייתי טוב, אבל הפריע לי שלפעמים נאלצתי למכור מוצרים שלא האמנתי בהם, או מוצרים עם תקלות או כאלה שלא היו בהכרח הפתרון הכי נכון ללקוח. לא יכולתי לשבת עם הילדים לארוחת ערב משפחתית, כי גם בבית הראש היה תמיד בעבודה".
ואז יום אחד פשוט עזבת?
"לא, כי שכנעו אותי להישאר. הבטיחו לי יותר חופש ואפשרות לנהל את עצמי בלי שעות מוגדרות. הסידור הזה החזיק מעמד שלוש שנים שבמהלכן בישלתי את מה שאני באמת רוצה לעשות. בימים עבדתי בחברה, ובלילות תכננתי מה אעשה".
איך הגעת למשק אורגני?
"אשתי הכניסה אותי לעולם התזונה הבריאה, מה שכיוון אותי לחקלאות אורגנית. אין אוניברסיטה שתלמד אותך איך לגדל ירקות, אז קראתי חומר באינטרנט ודיברתי עם חקלאים אחרים. נחשפתי למודל של חקלאות בשיתוף הקהילה, התנדבתי בגני ירק קהילתיים, ראיינתי חקלאים ברחבי הארץ, דיברתי עם שכנים וחברים וחקרתי מה יעניין אותם. עברנו לגור בקיבוץ המעפיל, שם קיבלתי שטח חקלאי של ארבעה דונמים שהייתה עליו ערימת זבל, ואותו יכולתי לעבד".
איזה תגובות קיבלת?
"רוב הסביבה חשבה שאני משוגע. מי עובר מהייטק לחקלאות? הרבה חקלאים שדיברתי איתם הזהירו אותי שאי אפשר לחיות מהתחום הזה, אבל אני עקשן, וזה דווקא דרבן אותי לעשות ולהצליח. למזלי, אשתי מאוד תומכת ומאמינה בי, והיא אמרה לי: 'תפנטז'".
והסיכון?
"זה היה סיכון, אבל מאוד מחושב, עם תכנון מוקפד מאוד. עוד לפני ששתלתי, בפברואר, כבר ידעתי איזה לקוחות עומדים לקנות ממני במאי-יוני. השתמשתי בידע שלי בשיווק ובמכירות שרכשתי בהייטק, אבל אם שם קודם חושבים על הרווח ואחר כך בונים מוצר, פה קודם בא המוצר, ואותו הלכתי למכור. עם הזמן התייעלנו. המשק מקיים את עצמו כבר שבע שנים ומשלם משכורות בזמן לעובדים ולשליחים".
הרבה חקלאים מתלוננים שהמדינה לא מסייעת לענף.
"ממני לא תשמעי תלונות, לא על המדינה, לא על המועצה ולא על הרשויות. זה לא יעיל, ואני מעדיף להתרכז במה שאני עושה טוב, בשיתוף הפעולה שלי עם המגדלים האחרים והלקוחות. יש הרבה חקלאים ותיקים שהם בדרך כלל מקובעים במה שהם עושים, ולא פתוחים לשינויים ולחדשנות. אלה שחושבים טיפה אחרת ומתנהלים במודלים אחרים, הם אלה שמצליחים".
יש הרבה חקלאים שמוכרים מהשדה בסופי שבוע. למה אתה לא?
"אני מפונק. אוהב את הקפה ביום שישי עם אשתי. בנוסף, מכירה ישירה מחייבת שיהיו לך מוצרים נוספים וגם חנות קטנה ליד המשק, והתוצאה היא שלאט-לאט החקלאים נעשים סוחרים. זה פחות באופי שלי. אני גם לא רוצה משק ענקי; אני רוצה למכור רק את הירקות שלי ולהתרכז בגידול שלהם".
חקלאי פיקח
כמהנדס וכאיש הייטק לשעבר פיתח גושן שיטות עבודה, שיווק וטיפול ייחודיות, שלדעתו מאפשרות לו להצליח בתחום. "אני עובד במודל של חקלאות בשיתוף הקהילה: יש לי לקוחות שעושים מנוי לסלי ירקות שמחירם קבוע לאורך כל השנה ושמגיעים אליהם ישר הביתה. לפעמים הם גם מתנדבים במשק בימי עבודה תמורת סל ירקות שבועי. זה לא משתלם כלכלית, אבל מחבר אנשים לשדה ומראה להם עד כמה זה לא טריוויאלי שמגיע אליהם סל ירקות לארוחת ערב כל שבוע. אני שומר על הסביבה, לא מרסס בכלל ולא נותן לעובדים שלי לעבוד בשרב. בנוסף, אני משתדל למצוא רעיונות חדשים לטיפול באדמה. אני יוצר מאזן ביולוגי נכון בשטח ומשמר את האורגניזמים בקרקע, מה שמזמן את הציפורים והדבורים ושומר על בעלי החיים שעוזרים לי בהדברה".
לדבריו, יש בארץ קהילה שלמה של אנשים העוסקים בחקלאות אורגנית, והם מאוד שונים מדור החקלאים הוותיקים. "בדרך כלל החקלאים האורגנים הם אנשים יותר צעירים, עם משקים דומים לשלי מהצפון ועד הדרום. יש בינינו שיתופי פעולה, אנחנו מחליפים ידע, מזמינים שתילים וזרעים יחד, מוכרים ומשלימים ירקות זה מזה. אני מאמין שזה עתיד החקלאות בישראל".
לו ולאשתו יש שלושה ילדים (בת 12 ובני עשר ושש), ובני המשפחה חברים שווי זכויות בקיבוץ. "יש פה הווי מאוד ישראלי – חיי קהילה, חגים משותפים וביטחון. יש לי כבוד גדול לסביבה ולאדמה, ואני לא חושב שזה יכול היה להיות על אדמה של ארץ אחרת".
צור סופר רוצה שתעזרו לו "להקים את גן העדן". הקליקו על התמונה:
