פעם בשבוע מתכנסת בבית לייוויק שבתל אביב, המשמש מרכז לתרבות יידיש, קבוצה קטנה של תלמידים, מרביתם צעירים; הם פותחים מחברות, מוציאים כלי כתיבה ומביטים במורה שלהם, רוני כהן, שמלמד אותם יידיש. מי שלא פגש אותו קודם, יכול לחשוב שהמורה ליידיש הוא אדם קשיש, שעלה לארץ ממזרח אירופה, גדל על השפה בילדותו ורוצה לשמר אותה. אבל כהן הוא ההפך הגמור מכל הסטיגמות שנהוג להדביק לשפה ההולכת ונעלמת: הוא צעיר (בן 31), חילוני, מעודכן, דוקטורנט בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב וגם חובב מוזיקה מושבע – לא רק של חוה אלברשטיין - שעבד כעשר שנים כמוכר בחנויות דיסקים.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- דבורה אדר יצאה בשאלה, התגרשה והרגישה שהיא נולדה מחדש
"אני הולך רק על עסקים משגשגים: דיסקים, מדעי הרוח ויידיש", אומר כהן בחיוך. "יש לי חוש לדברים החמים". כהן מכיר את הפתגם היידי "אם תדבר יותר מדי, תאמר דברים שאינך רוצה לומר", ובכל זאת, הוא הסכים להתראיין ודיבר לא מעט.
אין מבחנים, אין תעודה
נתחיל בהפתעה: הוא לא אשכנזי. כלומר, לא לגמרי. "המשפחה של אבא שלי הגיעה מאזור כורדיסטאן", הוא אומר. המשפחה של אמו אמנם באה מפולין, אבל איש מבני המשפחה אינו דובר יידיש, כך שהשפה לא נכנסה לבית הוריו ברמת גן (וגם לא לביתו הנוכחי בגבעתיים, שבו הוא גר עם אשתו זלטה והכלב סלק). למרות זאת, בגיל 16 הוא הלך לבית שלום עליכם בתל אביב וביקש להצטרף לאחד הקורסים ביידיש שמועברים שם. "אני לא יכול להגיד בדיוק למה זה עניין אותי", הוא אומר, "אבל אני מניח שהתרבות משכה אותי".
אחרי הצבא התחיל ללמוד מקרא והיסטוריה של עם ישראל במקביל לעבודתו בחנויות דיסקים שונות. במהלך התואר השני הכיר חבר שלמד יידיש. "הלכתי איתו לטקס יום השואה של תיאטרון יידישפיל, ובזמן שעמדנו בתור בכניסה, שמעתי אותו מדבר יידיש עם המבוגרים שעמדו שם. באותו רגע חשבתי לעצמי שגם אני רוצה להיות מסוגל לעשות את זה. שכנעתי את המנחים שלי באוניברסיטה שאעסוק בחקר התנ"ך מזווית של טקסט ביידיש, וחקרתי גרסה מחורזת ביידיש לטקסט מקראי בשם 'מדרש ויושע'. במסגרת המחקר למדתי יידיש באוניברסיטה. כשהתחלתי את התואר השלישי, חיפשתי מסגרת שבה אוכל ללמד את השפה, וסיפרו לי שבבית לייוויק יש קבוצה של אנשים שמתעניינים בזה. כרגע אנחנו שמונה אנשים, שכבר קרוב לשנה נפגשים פעם בשבוע למשך שעתיים. אף אחד לא מקבל קרדיט: אין תעודה, אין מבחנים ואין מגבלה של זמן".
מה מביא אנשים, חלקם צעירים, ללמוד שפה הנחשבת למתה?
"אנשים רוצים ללמוד שפה מכל מיני סיבות. זה קצת כמו הפאנק, שקיבץ אליו אנשים מכל מיני רקעים, והיה מקום לכולם. יש אנשים מבוגרים שמגיעים ללמוד יידיש כי הם שמעו את השפה בבית ורוצים לחזור אליה. יש צעירים שמגיעים מהאוניברסיטה או מרקע של מוזיקה, כי יש מין קאמבק של מוזיקת כליזמרים עם להקות כמו אוי דיוויז'ן וקרוזנשטרן ופארוחוד (ראו סרטונים בהמשך – ב"ע). יש גם יידישיסטים מבוגרים, שהיו קשורים למפלגת הבונד הסוציאליסטית בפולין, שהאמינה שהלאומיות היהודית צריכה לבוא לידי ביטוי לא כמדינה, אלא כהכרה באוטונומיות ובזכויות יהודיות במדינות שבהן יש יהודים. אבל לפני שקובעים שהיידיש מתה, צריך להבין שקברו אותה עוד לפני שהיא הוכרה כשפה: היו מכנים אותה, קצת בזלזול, 'ז'רגון'. עד היום היא קיימת באזורים שונים בעולם, אלא שרוב דובריה הם חרדים, שיש להם קהילה משלהם עם יצירה משלהם. ההערכה היא שיש כמה מאות אלפים של דוברי יידיש, ומי שמחליט לדבר יידיש, לרוב דובר גם שפות נוספות, כך שיש בשימוש בשפה הצהרה מסוימת וגם מרכיב של ייצור קהילה".
איך הגיבו החברים ובני המשפחה שלך כשהתחלת לעסוק ביידיש?
"היו מי שחשבו שזה קצת מוזר, אבל גם כשאמרתי שאני עושה תואר ראשון במקרא ובהיסטוריה של עם ישראל, היו הרמות גבה, אז התרגלתי".
פורנו ביידיש, יש דבר כזה
כהן טוען שהיידיש נוכחת בחיינו הרבה יותר מכפי שנדמה לנו. "יש המון ביטויים בעברית שמקורם ביידיש", הוא אומר ומדגים: "'לפרגן', מקורה ב'פארגעניגן', שמשמעה 'עונג'. 'ברוגז' זה 'כעס' ביידיש. קיימת כמובן המילה 'שולם', שביידיש מרבים להשתמש בה גם כחלק מהביטוי 'שולם עלייכם'. גם לשפה האנגלית נכנסו ביטויים שמקורם ביידיש, כמו 'Schmooze', מהמילה 'שמועס', שמשמעה 'לשוחח', וגם 'Shlep' - 'להיסחב'. היידיש נוכחת היום גם בתרבות העכשווית: על טי-שירטים עם כיתובים; בעיתונים כמו המגזין האמריקאי 'פארווערטס', שקיים מאז 1897 ויוצא עכשיו בגרסה אינטרנטית; קראתי שיש אפילו פורנו ביידיש; ולא מזמן נחשפתי לקלטת כושר ביידיש".
צפו:
יצא לך להשתמש בשפה ביום-יום?
"יצא לי לשבת באוטובוס לצד חרדים שריכלו על כולם ביידיש, ושאלתי אותם ביידיש אם הם רוצים שאעבור מקום. הם שאלו אם אני דתי, או דתי לשעבר, או אשכנזי, וכשעניתי לכל השאלות בשלילה, הם לא ממש ידעו מה לעשות עם הבן אדם הזה שמולם. אבל אני מדבר יידיש כמו גוי: יש לי מבטא ישראלי כבד".
לסיום, שכנע את קוראינו: למה אנחנו צריכים להשקיע בשימור היידיש?
"אני חושב ששפות כמו יידיש ולדינו קשורות לזהות של כולנו. הן משפיעות על האופן שבו אנחנו מדברים וחושבים, ויש להן הרבה מה להציע לנו, כמו לכל דבר שקרה בעבר ושאנשים חיו ונשמו אותו. הרי כמות המשאבים הנדרשת בתמיכה בתרבות לשונית היא לא כל כך גבוהה ביחס לדברים אחרים; לא על זה יקום וייפול תקציב המדינה, כך שהרווח הרבה יותר גבוה מההפסד - אנחנו רק נחיה בתרבות מגוונת יותר, פלורליסטית יותר, עשירה יותר, שיכולה להעמיק את הזהויות שלנו".
מי הייתה "אחותי חיה", גיבורת השיר העצוב (ביידיש) ששרה חוה אלברשטיין? הקליקו על התמונה:
