לגננת הכי לא שגרתית בארץ קוראים קטיה דוידזון, והיא בכלל סייפת מקצועית, שזכתה מספר פעמים באליפות ישראל, ועד לפני שנתיים דורגה בין ארבע המצטיינות בארץ. בבוקר היא עובדת עם פעוטות, שרה להם שירים ומשחקת איתם - ובצהריים מחליפה בגדים, ועד שעות הערב המאוחרות מאמנת סיף ומתאמנת בעצמה. מדי פעם היא יוצאת לתחרויות בחו"ל וזוכה לתמיכה רחבה: ההורים של הילדים, מנהלת הגן, מערכת החינוך – כולם בעדה. "הפעם הראשונה שהמפקחת על הגנים התבקשה לאשר לגננת יציאה לתחרות ספורט בחו"ל, הייתה כשאני הגשתי בקשה", מחייכת דוידזון. "היא אפילו לא ידעה לאן להעביר אותה, אבל אפשרה לי לצאת לתחרות".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- בתו של המוזיקאי המפורסם קיבלה אישור מפסיכיאטר: "את משוררת"
דוידזון מתאמנת בסיף מגיל שמונה וזכתה במדליות כחברת נבחרות ישראל לגילאים השונים. לו הייתה מגיעה להישגים דומים בג'ודו או בשחייה, סביר להניח שהציבור הרחב היה מכיר אותה, אבל ממש כמו העבודה בגן, גם הסיף הישראלי סובל מחוסר הערכה. "לנבחרת ישראל בסיף יש הישגים גבוהים שאף אחד לא שומע עליהם", אומרת דוידזון. "יש לנו סייפות במקומות הראשונים באליפות אירופה ובגביע העולם, אבל בדרך כלל ההישגים האלה לא זוכים לחשיפה גדולה. למעשה, זה לא ממש מפריע לנו, כי מה שמניע אותנו זה לא הפרסום, אלא הדרייב הפנימי. למזלנו, למרות שאין הרבה תקציבים, תמיד יש מי שעוזר ומאפשר".
ומה הקשר בין כל זה לטיפול בפעוטות בגן? מתברר שדוידזון מוצאת לא מעט נקודות השקה בין שני העולמות. "גם לגננת וגם למאמנת סיף יש תפקיד חינוכי שכולל כמה תחומים – פסיכולוגיה, פיזיולוגיה, עזרה ראשונה. בלימודי החינוך הכרתי נושאים כמו בעיות קשב וריכוז, שרלוונטיים גם לסיף, ומעולם הספורט אני מביאה דגש על התמדה ורצינות, שחשובות גם בחינוך ילדים".
קצת סובייטית
דוידזון (27) עלתה לארץ עם משפחתה מאוקראינה כשהייתה בת שבע. במולדת עסקו הוריה ואחיה בהתעמלות מכשירים בתור תחביב, אבל בבית החדש בעפולה ניתן דגש יותר על לימודים, ופחות על ספורט. ההורים אף העבירו את בתם לבית ספר דתי, בהנחה שרמת הלימודים בו גבוהה יותר. לסיף היא הגיעה בזכות מאמן בשם יוזף קרופובינצקי, יליד קזחסטן שהעביר חוג בבית הספר שבו למדה. "הוא זיהה את היכולות האתלטיות שלי והמליץ להורים שבנוסף לחוג, אתאמן אצלו בבית, בתענכים", מספרת דוידזון. "בשלב מסוים הוא הקים מועדון סיף כשלוחה של הפועל כפר סבא, ואני הצטרפתי יחד עם עוד תשעה חבר'ה מעפולה. התאמנתי כל יום ולפעמים גם פעמיים ביום. בגיל 13 הצטרפתי לנבחרת הילדים והתחלתי להתחרות".
הוריה, שהתגרשו כשהייתה בת 12, השתדלו לעזור כמיטב יכולתם. "סיף הוא ספורט מאוד יקר, וצריך לשלם כמעט על הכל. ההורים שלי מימנו מכיסם הרבה טיסות, אבל קיבלנו עזרה בכל מיני צורות. לדוגמה, להורים שלי לא היה רכב, אז שכן התנדב להסיע אותי לאימונים. גם המפעל שבו אמא שלי עבדה, עזר קצת. קיבלנו עזרה גם מיוסי גושן, מנהל התיכון בעפולה, שנתן לנו אולם לאימונים".
איך נראה סיף נשי? צפו:
בנעוריה שקלה לנסוע לארצות הברית עם מלגת ספורט, אבל בסוף העדיפה להישאר בארץ ולהתגייס לצבא. היא שירתה כפקידה טכנית בחיל חימוש, אבל קיבלה מעמד של ספורטאית מצטיינת, מה שאיפשר לה לנסוע ארבע-חמש פעמים בשבוע לאימונים בכפר סבא. "דווקא משום שהייתי ספורטאית מצטיינת, היה לי חשוב לתת לצבא את המקסימום", היא אומרת. "הייתי מורעלת. התנדבתי לשמירות כשיכולתי, ועד היום אני עושה מילואים. אנשים אחרים תורמים, אז למה שאני לא אתרום?"
אחרי השחרור עברה לגור בהוד השרון, קרוב למועדון הסיף של הפועל כפר סבא ולמאמן שלה, אוהד בלוה, ולמדה אימון במכון וינגייט. ב-2013 החלה לעבוד כסייעת בגן הילדים גיגלס בעיר מגוריה; היא עשתה את זה כדי להתפרנס, אבל התאהבה בתחום ובחרה ללמוד חינוך לגיל הרך בבית ברל. היום היא גננת מובילה בגן ועובדת עם פעוטות בני שנתיים עד שלוש וחצי. "הם מקסימים ומצחיקים", אומרת דוידזון. "כשאנחנו מנהלים שיחות, אני ממש רואה בעיניים שלהם איך הם חושבים. זאת עבודה מאתגרת, מעניינת וכיפית, ומעבר לתוכנית הלימודים הרגילה, אני מעבירה לילדים פעילות ספורטיבית והפעלות".
איך מגיבים ההורים שלהם לפעילות הספורטיבית הזו?
"הם אוהבים את זה שאני קצת סובייטית: הם רואים שאני מלמדת את הילדים להתמודד עם נפילות, ומקפידה איתם על אוכל ועמידה בזמנים. בתחילת השנה סיפרתי להם שאני עוסקת גם בסיף, והתנצלתי מראש שאצא לחו"ל".
סדר היום שלה מטורף: שעה וחצי אחרי שהגן נסגר, היא כבר במועדון הסיף, מאמנת ילדים, צעירים ומבוגרים מעל גיל 40. אחר כך מתפנה לה שעה וחצי להתאמן בעצמה כחלק מנבחרת הבוגרות של ישראל.
מה לגבי זוגיות, חיי חברה?
"אני לא מוותרת על חיי חברה: רוקדת סלסה פעם בשבוע ויוצאת עם חברים מהעבודה או מהנבחרת. עד לפני שנה הייתי בזוגיות ארוכה".
ומה יהיה כשיהיו לך ילדים?
"יש לי שעתיים הפסקה בין העיסוקים. מבחינתי, ילדים הם לא מכשול, ויש מספיק הורים עם שתי עבודות. החלום שלי הוא להגיע עם ילד שלי לאולם הסיף".
לא נראים כמו ספורטאים
דוידזון מעריכה שלאולימפיאדה הקרובה בטוקיו 2020 נבחרת הסייפות של ישראל לא תגיע, אבל מקווה שתהיה נציגות ב-2024. אחרי הכל, סייפות ישראליות מגיעות באופן קבוע למקומות גבוהים באליפויות בחו"ל, והרמה רק משתפרת, לדעתה.
אתן נתקלות בגילויי גזענות או שנאת ישראל?
"יש מקרים של סייפות ממדינות ערב שלא עולות איתנו לקרב בגלל הוראות מלמעלה. חלקן לא רעות בכלל, אבל מוציאים אותן לגמרי מהתחרות. לפני כל תחרות בחו"ל אנחנו עוברים תדריכים לקראת מקרים כאלה, אבל בדרך כלל זה לא קורה, כי לרוב הסייפים בכלל לא אכפת מהפוליטיקה".
מה הכי מייחד את הסיף בעינייך?
"רק בסיף אפשר לראות אלופי עולם שבכלל לא נראים כמו ספורטאים. בכל שאר התחומים התכונות הפיזיות הן קריטיות: בהתעמלות מכשירים חייבים להיות גמישים, ואם אתה כדורסלן נמוך, יהיה לך מאוד קשה. בסיף, אם אין לך תכונה פיזית מסוימת, אתה יכול לכפר על זה באמצעות זריזות, עוצמה או חוכמה".
שני גלוסקה אוהבת לרקוד על עמוד, ולא תאמינו מה המקצוע שלה. הקליקו על התמונה:
