מאיר אריאל, מהזמרים-יוצרים המקוריים ביותר שפעלו כאן, נפטר לפני קרוב ל-20 שנה, אבל שיריו עדיין מושמעים ברדיו לעיתים תכופות וזוכים לגרסאות כיסוי רבות. מי שפרץ לתודעה הציבורית אחרי מלחמת ששת הימים בתור "הצנחן המזמר", וכונה גם "בוב דילן הישראלי", "הטרובדור הנודד" ו"הילד הרע", התבסס בחייו כאמן אנטי-ממסדי וזכה להערכה רבה מצד עמיתיו. אחרי מותו הוא קיבל הכרה ואהבה גם מהציבור הרחב, לא מעט בזכות אלמנתו תרצה, שפעלה ועדיין פועלת למען שימור יצירתו ומורשתו: כמו שהוא ביקש ממנה לפני חתונתם השנייה - היא מעניקה לו את רוחה ואת נשמתה.
צפו בכתבה עליה:
אריאל, שנולד ב-2 במרס 1942 להורים שעלו מליטא ונמנו עם מייסדי קיבוץ משמרות, נמשך מגיל צעיר למוזיקה ולאמנות. ב-1966, כשהיה בן 24, השתתף בכנס של אמנים חובבים שהתקיים במושב עין ורד, והכיר שם את תרצה הגדיש, בת 20 מכפר סאלד. הגדיש אמנם הייתה מאורסת לאחר והקפידה להבהיר זאת לאריאל, אבל היא נשבתה בקסמיו של הבחור המתולתל ובילתה במחיצתו ארבעה ימים ושלושה לילות. כששמע ארוסה שהיא בילתה עם אחר, ביטל את החתונה. ברגע הראשון היא הייתה מאוכזבת מאוד, אבל מצאה נחמה בכך שהצעיר ממשמרות שפגשה בכנס איתר אותה, חיזר אחריה וביקש את קרבתה. 12 שעות אחרי שנפגשו שוב, הציע לה אריאל נישואים; כעבור 24 שעות הוא אמר לה: "מסכן מי שיתחתן איתך"; שישה שבועות לאחר מכן השניים כבר עמדו תחת החופה כדת וכדין. "תאריך החתונה לא משתנה", בישרה הכלה להוריה לפני האירוע, "רק החתן".
רבים מבני המשפחה והחברים לא האמינו שהקשר בין השניים יחזיק מעמד: נתנו להם חודש, מקסימום שנה, עד פירוק החבילה הלא רצינית הזאת. אבל כנגד כל ההימורים, בני הזוג נשארו נשואים 33 שנה, עד שהמוות הפריד ביניהם. עם זאת, בדיוק כפי שכתיבתו של אריאל הייתה נועזת, כך גם נישואיו לא היו קונבנציונליים, והוא החזיק בדימוי "הילד הרע" גם ביחסיו עם אשתו. בראיונות שנתנה לאורך השנים העידה תרצה אריאל שתמיד ידעה שאיתו זה הכל או כלום, והיא הסכימה לקבל את הבגידות שלו ואת המשברים ביחסיה איתו. את הנחמה מצאה בהיותה עוגן עבורו והשראה לשיריו. ב"שיר כאב", למשל, הוא כתב: "טוב, אני לא יכול להקיף אישה 360 מעלות, תמיד נשאר לה סדק, דרכו היא יכולה פתאום להתגלות".
ב-1991, כשציינו 25 שנות נישואים, החליטו בני הזוג לקיים חתונה מחודשת, וזמן קצר לפני האירוע שלח מאיר לתרצה מכתב שיש בו קסם של אהבה בוגרת, מתמשכת ורבת פנים:
היי צוק!
ובהזדמנות חגיגית זו (איך אני מקנא בכולכם!), ברצוני להגיד לך כמה אני אוהב אותך וגאה בך ומתגעגע אלייך. מה אני יכול לעשות בשבילך? מסז'?
אני מבקש ממך, צוק, תשימי לב לעצמך בתוך כל המהומה. תחזירי לי את ההלוואה שנתתי לך (גופך, רוחך ונשמתך) בשביל למלא את שליחותך על הצד הטוב ביותר - בשלום ובשלמות.
אני יודע שזה נשמע יהיר ומתנשא, אך זו האמת. כולך שלי. גופך, נפשך, רוחך ונשמתך - שלי. לכן אני נתתי הלוואה ותחזירי לי אותה בשלום ובשלמות.
תשימי לב לעצמך - אל תחטפי יותר ממה שאת יכולה לקחת. תנוחי טוב. תלכי למספרה (או לא!), תלכי למכון למסז'. אף אחד לא רודף אחרייך, צוק אהובתי. קחי קצת זמן לעצמך, אל תיבהלי מעצמך. תעשי ציפורניים. תעשי טיפול לפנים. פתחי ספר... תחזרי בריאה ושלמה כדי שלחתן שלך תהיה כלה. הלא את הולכת להתחתן עוד מעט... שמרי על עצמך.
בכל הכבוד,
מאיר אריאל
במעמד החתונה חתמו השניים על כתובה מתוקנת, שהותאמה לאופי היחסים שהם ניהלו:
מוסכם על האיש כי האישה איננה מובנת מאליה.
מוסכם על האישה כי האיש איננו מובן מאליו.
מוסכם על הצדדים כי אין, בעצם, שום דבר שהוא מובן מאליו.
מוסכם על האישה ועל האיש שהחברות תשמש בסיס לאהבתם ולנאמנותם.
מוסכם על האישה כי האיש יכול לעשות בה – כטוב בעיניה.
מוסכם על האיש כי האישה יכולה לעשות בו – כטוב בעיניו.
מוסכם על הצדדים כי סידור העבודה ביניהם אינו כפוף למסורות מקובלות כלשהן לגבי תפקידי האישה ותפקידי האיש, אלא לנטיות והכישורים של כל אחד מהם.
מוסכם על שניהם כי נאמנותם לשלמות המשפחה, שמה וכבודה, קודמת לכל נאמנות אחרת.
מוסכם על האישה ועל האיש כי הם מהווים שני חלקים של שלמות אחת וכי אף אחד מהם איננו שלם בלי השני.
מוסכם על הצדדים שהם שווים זה לזה, משלימים זה את זה, נהנים זה מזה ומהווים צוות לעניין.
יחסיו של אריאל עם אשתו קיבלו ביטוי באלבומו "ברנרד ולואיז", שראה אור ב-1997 ועסק בבני זוג הנשואים שנים רבות ומכירים היטב זה את מגרעותיו של זו. שם האלבום רמז לדמויות של פייר אבלר ואלואיז, בני המאה ה-12, שהזוגיות שלהם שימשה מודל לאהבה גדולה, ושבחייהם ובמותם לא נפרדו. את האלבום הקדיש אריאל לתרצה, ועל העטיפה האחורית הופיעה תמונה משותפת שלו איתה. כנראה שרק בשלב זה של נישואיהם הוא הבין את מה שכתב בשיר הנושא: "כשהלך איתה בחוזקה, זה היה מרוב חולשה, פחד שהיא תגדל ממנו ותתחיל לרחם עליו ועל עצמה". שירים נוספים באלבום, בהם "היכנסי כבר לאוטו וניסע", "לא יכול להוריד ממך את העיניים" ו"המרגל שהתרגל", שיקפו גם הם את הדינמיקה הפתלתלה והחזקה בין השניים.
ב-18 ביולי 1999, כשהוא בן 57 בלבד, נפטר מאיר אריאל ממחלת קדחת הבהרות. מאותו רגע החלה אלמנתו בפעולות הנצחה נרחבות, בהן הפקת מופעים לזכרו והוצאת אלבום שהקליט באולפן ביתי - הכל כדי שיצירתו תמשיך להתקיים גם בלעדיו.
איך נראית כיום התינוקת שתרצה אריאל מחזיקה בידיה? הקליקו על התמונה:
