"לפני כמה שנים טיילתי עם חבר ירושלמי בעיר העתיקה", מספר גילעד סוויט, "ושוחחתי עם התושבים המקומיים בערבית שוטפת. החבר שהיה איתי הסתכל עליי ואמר: 'איזה כיף לך שאתה מבין את השפה'. פתאום חשבתי לעצמי, למה רק אני מבין את השפה? הרי השפה הערבית מדוברת על ידי 36 אחוז מאוכלוסיית ירושלים, העיר שלי, וביותר מ-20 מדינות סביבנו".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- משה דיין נכנס לכלא וכתב שם מכתבי אהבה לוהטים לאשתו
סביר להניח שסוויט הוא לא היחיד שמחשבות מסוג זה מקננות במוחו, אבל הוא לא הסתפק במחשבות, וגם לא בדיבורים, אלא פנה למעשים, וכיום הוא אחד משני הבעלים של האתר מדרסה (בערבית: בית ספר), שמאפשר לכל אדם לעבור קורס מקוון בערבית מדוברת – חינם אין כסף.
הכירו אותו:
שיעורים בסלון של ההורים
סוויט (27) רכש ידע ראשוני בשפתם של השכנים כשלמד ערבית ספרותית לבגרות בתיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים. את הידע בערבית מדוברת קנה במהלך שירותו הצבאי במודיעין. לאחר מכן רצה להעמיק עוד יותר בשפה - "לעסוק בערבית כשפה שמדברים במרחב, לא כשפה שיש לה מטרה", לדבריו - ובשלב ראשון החל להעביר שיעורים בערבית מדוברת בבית הוריו בירושלים. "התלמידים היו מביאים אוכל, ואני הייתי מלמד אותם בחינם, כך שזה השתלם לכולנו", הוא מספר. בהמשך טס לטיול בהודו, וכשחזר לארץ, טעון ברעיונות ובחלומות, הציע לו חבר לצלם את השיעורים שלו ולהעלות אותם לאינטרנט, "כדי שלא רק כמה אנשים בסלון ייהנו מהם". סוויט נענה בחיוב, וב-2014 עלתה לאוויר הגרסה הראשונה של אתר מדרסה שכללה שלושה שיעורים מצולמים, כל אחד בן חצי שעה. כעבור מספר חודשים נוצר קשר בין סוויט לדניאל דותן, שבאותה תקופה היה העוזר הפרלמנטרי של ח"כ סתיו שפיר. אחרי שהשניים זיהו שרבים לומדים ערבית באמצעות הפלטפורמה החדשה, החליטו להקים שותפות, למסד את הפעילות ולהפוך לעמותה רשומה.
"קהילת התלמידים היא המנוע שדוחף אותנו קדימה כל הזמן", אומר דותן (34), תושב רחובות. "אנשים מבינים שחשוב ללמוד ערבית, ואנחנו נותנים להם אפשרות לעשות את זה בתנאים הכי נוחים והכי זולים. מהתגובות שמגיעות אלינו, אנחנו מבינים שיש כאן כנראה משהו נכון".
לפני כשנה השיקו השניים קמפיין מימון המונים וגייסו 170 אלף שקל מכ-1,000 תומכים, מה שאפשר להם להעלות בשבוע שעבר גרסה מורחבת ומשופרת של האתר, שכוללת קורס אינטראקטיבי, תרגולים, סרטוני לימוד, משחקים וקבוצות דיון. בסך הכל, הם אומרים, ביקרו באתר כ-170 אלף גולשים, ו-25 אלף איש עוקבים אחר קבוצת הפייסבוק שלו. לצד העיסוק האינטנסיבי במיזם השלים סוויט את התוכנית הרב-תחומית במדעי הרוח של האוניברסיטה העברית, ודותן השלים את התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים על שם עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב. שניהם מכירים את מערכת החינוך היטב, ולא ברור להם למה מיזם כמו שלהם הוקם על ידי שני צעירים תפרנים ולא על ידי משרד החינוך.
"משרד החינוך הוא זה שהיה אמור להרים פרויקט כזה", אומר סוויט. "לשפה הערבית היה צריך להיות מקום יותר גדול בבתי הספר: היא הרי חלק בלתי נפרד מהמרחב הישראלי. למרות זאת, אנשים יוצאים ממערכת החינוך כשכל הידע שלהם בערבית מסתכם באותיות ובעוד מילה או שתיים. לומדים ערבית ספרותית אבל לא יודעים ערבית מדוברת; לא יודעים לתקשר באמצעות השפה. גם אין תוכניות דגל ללימודי ערבית ואין שיווק מסיבי כמו במקצועות אחרים. אבל מתברר שאפשר להסתדר גם בלי משרדי ממשלה. אנחנו באנו והוכחנו שאפשר להוביל שינוי מתוך החברה האזרחית עצמה, שיש לה צורך ללמוד לתקשר. מתברר גם שככל שהאתר שלנו צובר תאוצה, יותר אנשים מתעניינים בו ובכך יוצאים מהניתוק שבו הם חיו".
צפו בשיעור הראשון:
גם מתנחלים לומדים
סוויט ודותן מדגישים שהמיזם שלהם נקי מפוליטיקה. על חוק הלאום לא מדברים כאן. "אין לנו רצון לקדם שום אג'נדה", אומר דותן. "לא צריך להיות בצד כזה או אחר של המפה הפוליטית כדי להבין שיש פה מציאות של ניכור וחשדנות, ואנחנו מאמינים שתקשורת יכולה לרפא חלק מהבעיות האלה. שפה יכולה להיות אלמנט מחבר ומקרב, וזה לא תלוי במציאות הפוליטית. החשיבות של ידיעת השפה הערבית תישאר בין אם מחר בבוקר יהיה פתרון למצב הפוליטי, ובין אם לא".
לדבריהם, אנשים מכל הארץ ומכל הקשת הפוליטית נעזרים באתר שלהם. "יש דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, מורים בבתי ספר ומרצים בחוגים למזרח תיכון", אומר סוויט. "אין מורה לערבית שלא מכיר אותנו. עיריות פנו אלינו, וגם משרדים ממשלתיים שרצו קורס לעובדים, ואנשי מערכת הבריאות והרווחה, ואנשים מהמגזר העסקי. יש גם מתנחלים וחיילים שלומדים אצלנו. מעבר לכל הבעיות הפוליטיות, אנחנו מאמינים שהשפה הערבית יכולה לקבל מקום שונה לחלוטין בחברה הישראלית, ואנחנו יכולים לייצר את המציאות הזו".
סוויט: "אם כולם כאן יוכלו לתקשר זה עם זה גם בעברית וגם בערבית, זו תהיה הצלחה של החברה הישראלית".
ולשפה העברית אתם לא נותנים שום עדיפות? שתי השפות שוות בעיניכם?
דותן: "הגיוני שתהיה שפה מרכזית, ראשונה, שפת הרוב, שכל מי שנמצא במרחב ילמד אותה. זה טבעי. אבל לא הגיוני ש-80 אחוז מהציבור הערבי בישראל יודעים לנהל שיחה בעברית, ורק שלושה עד חמישה אחוזים מהאוכלוסייה היהודית יודעים לנהל שיחה בערבית. יש לזה השלכות חברתיות מרחיקות לכת. מי שמעוניין בתקשורת הדדית, לא יכול לקיים אותה רק בשפה אחת. בשירות הציבורי בקנדה לא מקבלים עובדים שלא דוברים את שתי השפות - אנגלית וצרפתית. ככה זה צריך להיות גם פה. שפה היא מרכיב מרכזי בחייו של אדם, ובזכותה נוצרים קשרים ורצון ללמוד להכיר את האדם ואת התרבות שממנה הוא הגיע".
גם טל דרורי מפעיל מיזם חברתי חשוב (לא קשור לכלבים). הקליקו על התמונה:
