נהג המרוצים הצעיר ביותר בישראל רוצה להיות אלוף - ופוחד מתאונות

תאוות הנהיגה מתחילה אצל האדם כמעט בגיל אפס: פעוטות עולים על בימבות ומתחילים לעשות חראקות בירידות ליד הבית. בהמשך הם נוהגים במכוניות המתנגשות בלונה פארק, והשלב הבא הוא קארטינג. בשביל רוב בני הנוער מדובר בתחביב, אבל בשביל זוהר שמשי זו הייתה תחילת דרכו כנהג המרוצים הצעיר בישראל. שמשי (19) מקיבוץ איילת השחר רוצה להיות אלוף: לפני שבועות אחדים הוא החל שנה שנייה במכינה קדם-צבאית, אבל ללא קשר לשאיפותיו הצבאיות, כבר כמה שנים הוא מתחרה במרוצים של מכוניות קארטינג, והשנה עבר בהצלחה למכוניות המרוץ הרגילות.

עוד בערוץ אנשים:

• מה קרה לילדה הקנדית שהדהימה את העולם בוועידת האו"ם
• מה גרם לחנה סנש לכתוב שיר נבואי קשה
• איך הצליחה הנערה שסבלה מאלימות, לשקם את חייה
  

במרוץ האחרון, שנערך ביוני בערד, הגיע למקום השני המכובד. מכיוון שמדובר בבחור שאפתן, זה לא מספיק לו, והוא כבר חושב על ההישגים הבאים, אבל לפני שנשמע מה מריץ אותו למרוצים, אי אפשר שלא לקבל את התייחסותו למה שקורה לאחרונה על הכבישים כאן.

לאחרונה אירעו בארץ תאונות דרכים מחרידות שבהן היו מעורבים צעירים. איך אפשר להרגיע הורים שילדיהם רוצים להתחרות בקארטינג?

לשמשי אין מסרים מרגיעים יותר מדי. "זה פחות בטיחותי ממכונית", הוא אומר. "אתה די חשוף בקארטינג. אתה אמנם יושב נמוך ומרגיש יציב, אבל לא ממש מוגן, גם אם חובשים קסדה, לובשים חליפת מרוץ, ויש כל מה שצריך כדי לשמור על הנהג".

שפטו בעצמכם:

ההבדל בין נהג לנהג

"התחלתי בקארטינג כי זו הדרך הכי זולה להתחיל", מספר שמשי, "וכבר בגיל 15 ידעתי שאני רוצה להתחרות. מכיוון שבצפון אין שום דבר שקשור למרוצי מכוניות, הייתי צריך לנסוע לחיפה או לתל אביב כדי להתחרות במרוצי קארטינג".

מכוניות הקארטינג מתחרות במסלולים קטנים יחסית, אבל מאוד מפותלים. הן מסוגלות להגיע למהירות של 90 קמ"ש, אבל שמשי אומר שהמהירות היא לא העניין פה. "מה שחשוב זה ההתנהגות של הרכב, איך אתה שולט בו ועובר את הפניות", הוא מסביר. "בישורת ממילא כולם שמים פול-גז ונוסעים בערך באותה מהירות, אז מה שקובע במרוצים זה הפיתולים, איך אתה לוקח את הסיבוב. זה ההבדל בין נהג לנהג".

לדבריו, כל אחד בכל גיל יכול לעלות על קארטינג ולהתחיל לנסוע. השגת רישיון למרוצים היא עניין יותר מורכב. "אתה עובר קורס ומקבל רישיון למרוצי קארטינג, או, לחלופין, אישור ממנהלי המרוצים. הם בודקים איך אתה נוהג, ואם הם מרוצים, תקבל אישור להתחרות. אם אתה עושה שטויות ומתנגש באחרים, הם לא ייתנו לך. לרוב הם לא מרוצים ופוסלים את הנבחנים, אבל אותי דווקא קיבלו".

שמשי מתכונן למרוץ. "צריך לדעת לתפקד בזמן אמת, לנהוג על הקצה"(צילום: רונן טופלברג)

מרוצי המכוניות הראשונים החלו כמעט במקביל לבניית המכוניות הראשונות, והמרוץ הראשון נערך בצרפת ב-1894. בשלב מסוים הוחלט להפסיק לקיים מרוצים בדרכים ציבוריות, מכיוון שהיו בהן יותר מדי תאונות, ועברו למסלולים סגורים ארוכים שאותם מקיפים המתחרים שוב ושוב. בשנות ה-30 של המאה הקודמת החלו לייצר מכוניות שנועדו במיוחד למרוצים, ונקבעו תקנות של כוח ומשקל. בישראל החלו להתקיים מרוצי מכוניות כבר בשנות ה-70, אבל רוב הפעילות הייתה בלתי חוקית. ב-2010 הסתיימו כל ההליכים הביורוקרטיים, וישראל הצטרפה סוף-סוף למדינות שמקיימות בתחומן ספורט מוטורי חוקי. ארבע שנים לאחר מכן החליט גם הנער זוהר שמשי להיכנס לזירה.

"תמיד רציתי להתקדם", הוא אומר, "כי מכוניות מרוץ הן הדבר האמיתי. כבר בגיל 15 דיברתי עם אנשים מהתחום ובדקתי עלויות. התברר לי שזה עולה שני מיליון שקל לעונה, עם הטיסות לחו"ל, האימונים, המכונית והצוות. אז עוד לא היו מסלולים בארץ, לא היה כלום, ומכיוון שהיה ברור שאני לא יכול לעשות את זה בחו"ל, הפנו אותי בהתחלה לליגה של פורמולה 4 - קטגוריה נמוכה של מכוניות מרוץ. היום כבר יש בארץ שלושה מסלולי מרוץ טובים – בערד, בשדה תימן שליד באר שבע ובפצאל שבבקעת הירדן. זה עדיין לא כמו באירופה, אבל מאוד מקצועי".

שמשי מסביר שאין שום קשר בין נהיגה רגילה לספורט מוטורי. "אלה שתי חיות שונות", הוא אומר. במרוצים הוא נוהג בפז'ו 208 שמבחוץ נראית כמו המכונית שלכם, אבל מבפנים היא משהו אחר לגמרי. "המכונית הזו ידנית ומותאמת למרוצים מבחינת מנוע, עוצמה וצמיגים. היא מגיעה ל-170 קמ"ש ויותר, אבל למעשה היא לא יותר מקופסת פח על גלגלים, עם כלוב התהפכות שמגן על הנהג. כדי שתהיה קלה יותר, אין בה שום מערכת אלקטרונית כמו מיזוג או ABS. הכל על הנהג".

בשנה האחרונה הוא כבר השתתף בשני מרוצים רשמיים מתוך השישה שמהווים עונה. "מקבלים ניקוד על כל מרוץ, וכרגע אני במקום השני", הוא מתגאה. "מי שיצבור הכי הרבה נקודות במשך השנה, יהיה אלוף הארץ".

שמשי על דוכן המנצחים, במקום השני (לצד אורי אדיב, מקום ראשון, ואור לנגר, מקום שלישי). לידו: יוסי ניסן, יו"ר הרשות לנהיגה ספורטיבית(צילום: רונן טופלברג)

60 מעלות, ואתה עם חליפה

מה לגבי הספורטיביות עצמה, אני שואל אותו. האם יש צורך ביכולת ספורטיבית מיוחדת כדי ללחוץ חזק על הגז ולהחליף הילוכים? "נהגי פורמולה 1 הם אתלטים ברמה הגבוהה ביותר", הוא משיב. "ככל שהמכונית מהירה יותר, יש צורך בכושר גופני מפותח יותר – בין השאר, כדי לעמוד בכוחות הג'י שפועלים על הגוף בסיבובים מהירים. צריך גם כוח סבל. הרי בישראל חם מאוד: במרוץ שהתקיים בערד היו 40 מעלות, אבל בתוך הרכב, שאין בו מזגן, שררו 60 מעלות, ואתה עם חליפה עבה, כך שאפילו בלי מאמץ פיזי קשה לעמוד בזה. אבל אם יש לך כוח סבל, זה מתאים לכולם, בכל גיל. אני הכי צעיר, בן 19, והמתחרה המבוגר ביותר בן 58, וגם הוא מסתדר. העיקר זה היכולת המנטלית. צריך לדעת לתפקד בזמן אמת, לנהוג על הקצה, להשתמש באסטרטגיות של התקפה והגנה, וכמובן – יש סכנה של תאונות".

הן מפחידות אותך, או שאתה פשוט לא מפחד מכלום?

"מי שיגיד לך שהוא לא מפחד, הוא כנראה קצת מסובב. תאר לך, אתה נוסע על 170 קמ"ש, ומישהו מנסה לעקוף אותך בסיבוב. אבל המכוניות האלה חזקות מאוד ובטוחות יותר מכל מכונית על הכביש".

המשפחה שלך לא חוששת שיקרה לך משהו?

"המשפחה תומכת רוב הזמן, וגם החברים, אבל אנשים לא מכירים את התחום, ולפעמים אני נתקל בהבעות זלזול: 'מה אתה בסך הכל עושה? לוחץ על הגז?' אם הייתי חי באירופה, אנשים היו מבינים אותי טוב יותר".

אבל פה זה לא אירופה, ועכשיו התחלת שנה שנייה של מכינה קדם-צבאית, ואחר כך יגיע שירות צבאי משמעותי. מה יהיה עם המרוצים?

"בתקופת הצבא כנראה שאצטרך להפסיק, ואני מניח שזה יהיה ליותר משלוש שנים, כי אני אלך לקצונה. כמו בכל ספורט, חשוב להתחיל בגיל צעיר, ואני התחלתי קצת מאוחר. יש לי עוד הרבה מה ללמוד ולשפר: קואורדינציה, קשר עין-יד, מיומנויות נהיגה. אני מקווה לחזור לזה אחר כך ולהתחיל להתאמן מחדש, וכמובן להתקדם למרוצים קשים ומאתגרים יותר".

בינתיים הוא מחפש ספונסר נדיב שיאפשר לו להמשיך להתחרות ולהתקדם (ראו סרטון בראש הכתבה). אתם מוזמנים להרים את הכפפה.

______________________________________________________

הרגליים האלה התאמצו מאוד, ולא פלא שאחת מהן חבושה. הקליקו על התמונה:

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש משועמם ומתחיל ללכת. הקליקו על התמונה (צילום: תמר אוחנה)