יהורם גאון הוא אחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית: חתן פרס ישראל לזמר עברי, מחזיק המשואה של ארץ ישראל הישנה והטובה, זמר, שחקן, קומיקאי, מגיש טלוויזיה ושדרן רדיו – סמל הסמלים לגאווה ולישראליות. גאון מזוהה כמי שמחבר בין מזרח למערב בלב הקונצנזוס הישראלי וכמי ששיריו ויצירתו מעלים את ירושלים על נס.
הוא התחיל את דרכו בלהקת הנח"ל, משם התגלגל ללהקת התרנגולים ולשלישיית גשר הירקון, אחר כך סלל את דרכו כסולן מצליח, כיכב בסרטים רבים, בהם "קזבלן" ו"מבצע יונתן", כבש גם את בימות התיאטרון, התמקם בלב שידורי הטלוויזיה בסדרות "קרובים קרובים" ו"סברי מרנן" וגם הנחה תוכנית אירוח בערוץ הראשון המנוח. כבר יותר מ-50 שנה הוא זוכה לאהבת העם, ונדמה כי מאז ומעולם שר באוזנינו "הנני כאן", אבל מתברר שאותו יהורם גאון יכול היה להתגלגל למקום אחר לגמרי אילו היה עונה לציפיות של אביו.
גאון נולד ב-28 בדצמבר 1939 בירושלים, בן זקונים לשרה מבית חכים ולהיסטוריון וחוקר יהדות המזרח משה דוד גאון, אחיהם הצעיר של יגאל, כלילה ובני, נצר למשפחת רבנים ממגורשי ספרד. הוא גדל והתחנך בשכונת בית הכרם: ילד קטן, רזה וצנוע, עם ערימת תלתלים כהה וחיוך שובב, שכבר בגיל צעיר אהב להופיע בסלון הבית בפני אורחים ובני משפחה, אבל לרגע לא חשב לעשות מזה קריירה. אביו חינך אותו למצוינות וחלם שיהיה פילוסוף ואיש אקדמיה. הוא דרש ממנו להשקיע בלימודיו ועודד אותו להצטיין. כשהיה הילד בן תשע, זיהה אביו שהוא מתרשל בלימודיו ומיהר לכתוב מכתב מודאג להנהלת בית הספר:
לכבוד הנהלת בית הספר בית הכרם, ירושלים
א.נ
בבושת פנים הנני פונה אל כבודו ואבקש שתואילו להטות אוזן קשבת לדבריי הבאים:
בני יהורם, תלמיד כיתה ג' בבית הספר, אינו מניח מכל וכל את דעתי בלימודיו, וליבי הולם פעם למראה מחברותיו האומללות ועבודותיו בכתב בכל מקצוע, מה שמוכיח על פיזור הנפש, על חיפזון ועל היעדר רצון להיות תלמיד מן המניין במוסד חינוכי מכובד אשר שמו הטוב הולך לפניו.
איני מעז לקבול, כי האשמה בחלקה הגדול נופלת עליי, אולם עם כל השגחתי עליו, קצרה ידי להטותו אל דרך המלך, ויש לי הרושם כי הוא מעתיק עבודות מרוכזות מתלמידים אחרים בשעת הדחק, ואילו הוא עצמו אינו מרגיש חובה והכרח ליצור לו משלו משהו, או שהכל נעשה ונלוש ברגע האחרון על קצה המזלג.
אין ריכוז בהגיגיו, אין ניקיון במחברותיו, ורשלנותו זו, שהיא נדירה בגיל זה, תדאיגני, ועל כולם – הוא נצוד בלי ידיעתי והסכמתי ברשת התנועה המאוחדת השוללת ממנו כמה לילות בשבוע בכינוסים ובפעילות אי שם בקריית יובל. אחר כך תפקידי הגדנ"ע והכנות להצגות, לא אדע בשם מי ובפני מי, ככה שלא נשאר לו זמן ללימודים.
כולי האי תוכל הנהלת בית הספר ברוב אדיבותה להיות לי לעזר ולקבל על עצמה לפקח בקפדנות על תלמיד זה, למען תהא אימה ציבורית על אורחותיו, והייתי שמח מאוד לו נעקר מכל פעולה אחרת בכדי שיפעל כתלמיד אחראי היודע את אשר לפניו.
בגלל היותי טרוד, נשללה ממני האפשרות להביע דבריי בעל פה, לפיכך העליתי אותם בכתב, ואיתכם הסליחה.
ברוב רגשי תודה והוקרה על התעניינותכם בדבר, הנני חותם.
בברכה,
מ.ד. גאון
מאז המכתב, הנער לקח את עצמו בידיים, או שאולי היו אלה מוריו שפיקחו "בקפדנות על תלמיד זה" וסייעו לו להיות "תלמיד אחראי היודע את אשר לפניו". כך או כך, הוא נעשה תלמיד מצוין במגמה המזרחנית וצעד בכיוון שיועד לו. אלא שלקראת סוף תקופת הבגרויות, כששמע שחברתו לכיתה עליזה רוזן עשתה את הבלתי ייאמן והתקבלה ללהקת הנח"ל הנכספת – בה היו חברים גיבורי נעוריו אורי זהר, חיים טופול ואריק איינשטיין - גאון הרשה לעצמו לחלום. הוא ניגש למבחן הקבלה בעצמו, בעיקר כדי לסמן "וי" של "ניסיתי", והופתע לגלות שהתקבל ללהקה. בתחילת הדרך קיבל רק שורות סולו אחדות ובעיקר נחשב לטיפוס "המצחיקן", אבל לאט-לאט, בעזרת נחישות, שיעורי פיתוח קול והרבה קסם אישי, הצליח לכבוש את לב סובביו ולזכות באור הזרקורים.
ברבות השנים למד יהורם גאון להעריך את החינוך הקפדני והנוקשה של אביו וציין כי בזכותו הפך להיות מי שהוא היום. המסלול האקדמי שייעד לו האב אמנם לא התממש, אבל גאון נוהג עד היום לתת במה למסרים החינוכיים שאביו דגל בהם, ולאחרונה אפילו קרא באחת מהופעותיו את אותו מכתב ישן (ראו סרטון למעלה). "היום אם איזה מורה פוגע בתלמיד", הקדים ואמר, "הולך התלמיד הביתה ומספר להוריו. למחרת האבא מגיע לבית הספר עם לבנה ביד כדי לברר עם המורים למה פגעו בילד הקטן שלו, עם השפם, שגובהו שני מטרים. פעם זה היה אחרת. פעם ההורים היו עם המורים - ולא נגדם".
במציאות של היום, שבה המורים הופכים לשק חבטות בידי תלמידים והורים ומקבלים יחס מזלזל ומשפיל, מוזר לחשוב שפעם זה היה אחרת. פעם, הורים היו פונים אל המורים מתוך כבוד והערכה ומבקשים את עזרתם בחינוך הילדים, וגם בלי שהלכו בקסבה בחצי היום עם חזה מתוח, "כולם היו יודעים אז טוב מאוד, למי למי יש יותר כבוד". כדאי שנזכור את זה.
____________________________________________________
מה היה מכתבו האחרון של הקצין, שאותו שיחק גאון בסרט מפורסם? הקליקו על התמונה:
