שבוע לפני פטירתו של דודו דותן פרץ ויכוח בינו לבין בתו הצעירה, נילי, שהייתה אז חיילת. "זה היה על משהו נורא מטומטם", היא נזכרת. "ביקשתי ממנו שיתקשר לעבוד על המפקד שלי - שיזדהה בתור אבא של אחת הבנות האחרות כדי שהיא תעשה משהו. הוא אמר: 'אני לא יכול'. שמתי אותו בפינה ואמרתי לו: 'תשקר'. הוא לא הסכים, ואני כעסתי ועשיתי פרצופים".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- ש"י עגנון זכה בפרס נובל ונשא נאום מרגש בעברית
ימים אחדים לאחר מכן טס דותן לחופשה קצרה בטורקיה, שממנה לא שב. "משהו גרם לי לבקש מהמפקד שלי לחזור הביתה לפני הזמן, דבר שמעולם לא עשיתי", אומרת בתו. "הבקשה שלי נענתה, וכך חזרתי הביתה ביום רביעי במקום בחמישי, ולמזלי, יצא לי להתחבק עם אבא, להגיד לו שאני אוהבת אותו ולגשר על הריב הטיפשי. אני לא יכולה לדמיין מה היה קורה אם לא הייתי פועלת בצורה הזו".
דודו דותן, יליד 1948 - בדרן, שחקן וסופר - נפטר ב-8 בספטמבר 2001 מדום לב. אל החופשה בטורקיה יצא עם שניים מחבריו, מיקי ויינשטיין וגדי סוקניק. בארץ נותרו אשתו מירי ושלושת ילדיו - מיכל (מנישואיו הראשונים, לעירית דותן), יוני ונילי. מירי דותן שומרת מאז על הגחלת המשפחתית, ובכל יום שישי מגיעה המשפחה בהרכב מלא לארוחת שבת בביתה שברמת השרון. "אנחנו יושבים יחד אצל מירי, ו-99 אחוז מהזמן רק צוחקים", מספרת נילי דותן, שקוראת לשני הוריה בשמותיהם הפרטיים מאז שהיא זוכרת את עצמה. "פעם בשנה אנחנו גם טסים ביחד לחו"ל. החודש היינו בקוס. הביחד - זו המורשת של דודו שמחזיקה אותנו".
אמא חזקה, אבא רגיש
חיידק השואו ביזנס של דודו דותן עבר לשניים מילדיו: מיכל (40) למדה משחק בבית צבי וכיום עובדת כמנהלת אתרים, ויוני (37) משמש כמשנה למנכ"ל של סוכנות השחקנים ופיתוח התוכן ADD. נילי (36), לעומתם, התרחקה מעולם הבידור, ובשש השנים האחרונות היא עובדת כמנהלת תפעול ומשאבי אנוש בעמותת SpaceIL, שלאחרונה הכריזה כי בדצמבר הקרוב תשגר לחלל חללית ישראלית הצפויה לנחות על הירח בפברואר 2019. לפני ארבעה חודשים התארסה לקארין, רכזת חוזים והתקשרויות בחברת אלקטרה, ויחד הן מגדלות את בתה בת ה-11 של קארין מזוגיות קודמת.
את יום מותו של אביה היא זוכרת היטב. "זה היה שבת. בבית היינו רק מירי ואני, כי יוני היה בחו"ל ומיכל גרה מחוץ לבית. בעשר בבוקר אני מתעוררת מצעקות של מירי בטלפון. אני יורדת במדרגות, שואלת מה קרה, והיא עונה: 'הנורא מכל'. באותה שנייה לא הבנתי, והיא אמרה: 'דודו מת', ומיד לאחר מכן אמרה משפט שעד היום אני זוכרת: 'דודו לא ייכנס יותר לעולם דרך הדלת הזאת'. הבית התמלא בחברים, תקשורת, שרים, נשיא, רמטכ"ל. אתה מוקף באנשים, אבל לא באמת קולט. רק ביום שקמים מהשבעה מקבלים את הכאפה, אבל הכאפות הרציניות באמת מגיעות אחר כך, ברגעים השמחים, כמו שקרה כשאחותי התחתנה, שנה אחרי. בחופה, עם כל האושר הגדול, החיסרון של דודו, שהיה דמות דומיננטית ומשמעותית, היה מאוד מורגש. אבל לומדים לחיות עם זה. 17 שנה אחרי, עוד מעט אני יותר שנים בלעדיו מאשר איתו".
מה הזיכרון הכי חזק שיש לך ממנו?
"אני זוכרת את שנת הצהריים: בין שתיים לארבע הטלפונים מנותקים, אבל לפני שהוא נכנס לנוח, היינו מגיעים ומרכלים איתו. הרגעים האלה של החצי שעה-שעה, שכולם יושבים במיטה מחובקים, מספרים חוויות - אלה הרגעים שזכורים לי ביותר. דודו נתן לנו, לילדים שלו, את כל הבמה. כששיחקתי כדורסל, למשל, הוא כל כך התגאה בי, כאילו הייתי מינימום מייקל ג'ורדן, ולא הייתי. הוא היה החבר הכי טוב שלי: תמיד הבין, הקשיב, חיבק, ניחם ועזר. מירי הייתה החזקה והוא היה הרגיש: היה שומע בבוקר ברברה סטרייסנד או מחזמר - ובוכה. הדבר היחיד שיכול היה לעצבן אותו היה ביקורת לא טובה. הוא היה נפגע ממנה, אבל עד השנ"צ. אחרי זה היה שוכח".
המשבר היחיד שלו שזכור לה אירע במהלך הטיפולים שעבר אחיה יוני, שב-1996 לקה בסרטן. "אני זוכרת שדודו ומירי הושיבו אותי לשיחה ואמרו לי שהמצב קשה", היא מספרת. "אני גם זוכרת שיוני היה ילד שמן לפני המחלה, ובעקבות הטיפולים הוא השיל המון קילוגרמים והקריח. הבית כולו נשאב לזה, ומה שהיה קשה במיוחד זה העובדה שאסור היה לנו לדבר על זה, כי הפרנסה של המשפחה תלויה בכך שדודו הולך ומספר בדיחות בערב, והקהל לא רוצה לראות ליצן עצוב. שמרנו על זה בסוד עד כמה שאפשר. זו הייתה תקופה קשה, אבל היה לה סוף טוב, כי יוני הבריא. במהלך הטיפולים, כשיוני נשאר בבית החולים ודודו חזר הביתה - ברגעים האלה דודו נשבר ובכה".
צפו בדודו דותן מחקה את שושנה דמארי:
המטפלת אמרה שיש לו שד
כחמש שנים לפני מותו הוציא דותן אוטוביוגרפיה, "שד קטן", שגם שימשה בסיס להצגת יחיד בכיכובו וגוללה בהומור ובדמע את סיפור משפחתו, שחיה במצוקה גדולה: אביו היה עבריין שנכנס ויצא בשערי הכלא, ואמו עבדה במשק בית. נילי דותן לא זוכרת איך בדיוק התמודד אביה עם צלקות העבר, אבל אמה מירי מבליחה מהקומה השנייה ונזכרת. "כשהוא כתב את הספר, הוא היה יוצא לגינה כל בוקר, יושב, כותב, ואז קורא לי את הפרק, ושנינו היינו בוכים יחד. המטפלת שלו אמרה שיש לו שד שהוא צריך להוציא החוצה ולחסל באמצעות עט ונייר, וזה מה שהוא עשה".
בשבוע הספר שהתקיים אחרי שהאוטוביוגרפיה יצאה, הלך דותן מדי ערב לדוכנים כדי לחתום על ספרו, ועשה זאת, לדברי אשתו ובתו, בשמחה רבה. "יום אחד הוא חזר הביתה וסיפר בהתרגשות שאישה אחת גנבה את הספר שלו", מספרת מירי. "הוא היה מאושר מזה שמישהי כל כך רצתה לקרוא את הספר, שהיא נאלצה לגנוב אותו".
דותן גם כיהן עד יום מותו כיו"ר אמ"י (אגודת אמני ישראל) וניהל מאבק למען חיזוק מעמדו של האמן הישראלי. "הזנחת האמנים הוותיקים לא התחילה בשנים האחרונות", אומרת נילי. "כבר אז לא דאגו להם, ואני בטוחה שאם הוא היה רואה מה המצב היום, זה היה ממשיך להכאיב לו, והוא גם היה מתאמץ לעשות הרבה למענם. יש כמה אמנים ותיקים שמצליחים, כמו ציפי שביט שהיא חברה טובה שממציאה את עצמה מחדש כל הזמן, ורבקה מיכאלי, אבל היחס לוותיקים לא משתפר. הרבה פעמים אני תוהה איך הוא היה משתלב היום, ואני משוכנעת שעם כל הביקורת שבטח הייתה לו על דברים שקורים כאן, הוא היה יודע להמציא את עצמו מחדש ולוקח את הכתיבה למחוזות אחרים. בטח היה לו עמוד פייסבוק עם אלפי עוקבים, שבו הוא היה כותב משפטים מצחיקים".
אני בטוחה שהוא ידע
בגיל 23 יצאה נילי מהארון מול בני משפחתה וסיפרה להם שהיא לסבית. עם אביה לא דיברה על הנושא, כי היא לא הייתה שלמה עם העדפתה כשהוא היה בחיים, "אבל אני בטוחה שהוא ידע", היא אומרת, "כי רמת הרגישות שלו הייתה מאד גבוהה. הוא ידע לזהות את ההתרגשות ואת ההתפעמות שלי מול חברה טובה. אני משוכנעת שהוא היה מקבל את זה בכיף".
לעבודה בעמותת SpaceIL הגיעה במקרה. "פנו אליי שלושה יזמים צעירים שישבו באוניברסיטת תל אביב וסיפרו שהחלום שלהם זה לנחות על הירח. הייתה להם קבוצת מתנדבים שבנתה את החללית, ואחת המהנדסות שם הייתה חברה טובה שלי. היא אמרה לי: 'את חייבת לבוא, הולכים לנחות על הירח'".
האמנת?
"כן, כי שלושת המייסדים היו כל כך חדורי מטרה, שלא הייתה אופציה אחרת. הם היו אומרים: 'כשנוחתים' - לא 'אם נוחתים'. נורא קל להיסחף אחרי משהו שאולי הולך להיות היסטורי".
מה אביך היה אומר על זה, לדעתך?
"לא הייתה לו שום הבנה במדעים, אבל אין לי ספק שהוא היה מתרגש, בעיקר בשביל המדינה. הוא היה מאוד ציוני: דאג למדינה, עשה למענה ואהב את האנשים שחיים בה".
מה הכי חסר לך מאז שהוא נפטר?
"חסר לי החבר הכי טוב שלי. הוא היה האדם הכי קרוב אליי, מעבר לאהבה חסרת הגבולות שיש בין אבא לבת. חסר לי החום שלו, חסר ההומור, חסר לי שאני לא יכולה לשתף אותו בדברים שקורים לנו: חתונה, אירוסים, נסיעות לחו"ל".
אם היית יכולה לפגוש אותו, מה היית אומרת לו?
"הייתי מספרת לו על הזוגיות שלי, על העבודה, ובעיקר אומרת לו: 'אל תדאג'. הוא תמיד היה חרד לנו, לילדים שלו, אז הייתי רוצה להגיד לו שהכל הסתדר ושהוא יכול להיות רגוע".
______________________________________________________
מה עושה היום הזמרת עירית דותן, אשתו הראשונה של דודו? הקליקו על התמונה:
