יעל גרמן הייתה הראשונה שזיהתה את הפוטנציאל של מאיה כץ. ב-2002, כשגרמן כיהנה כראשת עיריית הרצליה, נפתח בעיר בית ספר תיכון חדש, והיא החליטה להיעזר בנערה בת ה-16, שאותה הכירה מפעילותה במועצת התלמידים העירונית ומביקוריה התכופים בדיוני המועצה.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- בתו של חתן פרס ישראל רוצה ללכת בדרכה של נטע ברזילי
"יעל אמרה לי: 'אני רוצה שתעזרי לי לשכנע תלמידים לבחור ללמוד בכיתה י' בתיכון החדש'", מספרת כץ, בת 32 כיום. "אני מיד אמרתי לה, בתעוזה, שזה לא עובד ככה; שהיא צריכה להגיד לי מה עומד להיות בתיכון. התחלנו סוג של משא ומתן על אופי בית הספר, הטיולים השנתיים, היחס האישי שיינתן בו. היא עירבה אותי בכל, ואחרי שסיימנו להתדיין, עברתי בין כיתות ט' ושכנעתי תלמידים לבחור בבית הספר החדש. הצגתי להם מה שהובטח לנו. כמובן שגם אני הצטרפתי. הייתי בשכבה הראשונה של בית הספר".
בעצם, זה היה הקמפיין הפוליטי הראשון שהובלת.
"אתה קורא לזה קמפיין פוליטי, אבל אני לא הבנתי אז שזה קמפיין פוליטי: רק שיתפתי פעולה עם יעל. מאותה נקודה נשארתי מעורבת".
הכירו אותה:
הרגשתי שאני לא יכולה יותר
היא נולדה וגדלה בהרצליה, ובבית הוריה חונכה להיות עצמאית, שאפתנית ו"מתמידנית". בילדותה נהגה לשטוף את מכוניות השכנים בשביל דמי כיס, ובמקביל - מילה שתחזור כמה וכמה פעמים לאורך הכתבה, ראו הוזהרתם - החלה את דרכה בעולם הג'ודו. שנה רדפה שנה, חגורה רדפה חגורה, וצפו לה עתיד אולימפי בתחום. בגיל 16 היא הרגישה שלא די לה בג'ודו, בעשייה חברתית בבית הספר ובלימודים לבגרות, והיא מצאה אתגר חדש - תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה. "חיפשתי לעצמי אתגר בתחום הלימודים", היא נזכרת. "הלכתי ליום פתוח באוניברסיטה הפתוחה בלי שההורים שלי ידעו, והחלטתי שאני רוצה להתחיל תואר ראשון במדעי המדינה, יחסים בינלאומיים ומינהל. כשבאתי לספר להוריי, הם אמרו: 'קודם תסיימי את התיכון ואת המחויבויות שלך. יהיה לך מספיק זמן ללימודים גבוהים בהמשך'. לא הקשבתי להם. בהתחלה מימנתי את הלימודים מעבודה בניקיון של מקררי פירות בחנות מיצים. כשהוריי ראו שאני רצינית, הם מימנו את שאר התואר".
במקביל לכל אלה היא גם התקדמה במעלה הסולם האולימפי בג'ודו וקיבלה מעמד של ספורטאית מצטיינת בצבא, אבל בשלב מסוים הרגישה מיצוי. "היום שבו פרשתי מהג'ודו היה מאוד קשה. הייתי על המזרן והרגשתי שזהו, אני לא יכולה יותר. עצרתי את האימון, הלכתי לשירותים והתחלתי לבכות. הבנתי שאני עומדת לסיים דרך של עשרות שנים. קראתי למאמן שלי ואמרתי לו שהגיע זמני להניח את החגורה בצד. ניסו לשכנע אותי להמשיך, אבל לא רציתי".
במקביל לעזיבתה את הג'ודו החלה תואר שני בממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה. הלימודים נמשכו שנה, ובסיומם החלה לפעול במסגרת רשימה של אחד המתמודדים לראשות העירייה. "חשבתי שכדאי שאני אחבור למישהו ואעשה איתו משהו בשביל הצעירים. לימים הבנתי שכדי שיתייחסו לנושא ברצינות, אני לא יכולה להיות אחת מהרשימה, ושידחסו אותי לקראת הסוף, אלא צריכה לעשות את זה בעצמי. הרגשתי שמשחקים איתי שם, כי אני צעירה. ההורים שלי שמו לב שאני קצת מדוכדכת ושאלו מה קרה, אז אמרתי להם שאני לא מממשת את הפוטנציאל שלי. אבא אמר לי: 'את יכולה להקים מפלגה בעצמך'. הוא הסביר לי מה המשמעויות והבטיח לעזור לי בכל דבר. בכל זאת, להקים רשימה לבד זה לא קל, בטח לא כשאת עוד לא בת 22. אבא היה בעברו יועץ של כמה שרים, אז הוא הבין בתחום. הוא גם אמר לי: 'אם את יוצאת לדרך הזו, תהיי שלמה עם זה ואל תוותרי לעצמך. יש שם הרבה רוע'. לא הבנתי כלום ממה שהוא אומר, אבל באותו לילה יצאנו לדרך".
אנשים אמרו: את מבזבזת כסף
כץ גייסה תומכים ברחוב. מדי לילה הייתה יוצאת לשכונה אחרת בהרצליה ומחלקת בה פליירים, ובימים הייתה מתקשרת לכל אדם שהכירה ומשכנעת אותו להצביע עבור הרשימה שלה – "צעירים וסביבה נטו" שמה. "המון אנשים אמרו לי: 'למה לך? את מבזבזת את הכסף שלך'. אבל זכרתי כל הזמן את המשפטים של אבא, והחלטתי לא לוותר". בסופו של דבר זכתה רשימתה במנדט אחד, והיא נכנסה למועצת העיר והצטרפה לקואליציה של גרמן. במהלך הקדנציה הקימה פורום של צעירים ובנתה את מרכז הצעירים בעיר. לקראת סיום הקדנציה שקלה מעבר לעבודה בכנסת, ובדיוק באותה תקופה התקשר אליה חבר וסיפר שהתפנה תפקיד של יועצת בלשכתו של שר החינוך דאז, גדעון סער.
"הוא אמר: 'אני יודע שאת אוהבת חינוך, אז כדאי לך לנסות את מזלך'. ניגשתי לראיון, אמרו לי שאני צעירה מדי, אבל התחננתי שייתנו לי שלושה חודשי ניסיון. הסכימו, ואחרי שלושה חודשים היה ברור שאני נשארת. הייתי שם ארבע שנים וחצי במגוון תפקידים ולמדתי המון, בעיקר על משאים ומתנים ועבודה עם תקציבים גדולים מול גופים גדולים. כשהיועץ הפוליטי אורי חונה סיים את תפקידו, גדעון בא אליי ואמר שאני אהיה היועצת הפוליטית שלו בבחירות 2013. אחרי הבחירות עזבתי".
במקביל לעזיבתה את לשכתו של סער החליטה יעל גרמן לעזוב את הלשכה של ראשת עיריית הרצליה ולעבור לכנסת. "הבנתי שכל המשחק הפוליטי בהרצליה משתנה, ושמתפנה חלל מאוד משמעותי", אומרת כץ, "אז החלטתי שבמשך שלושה חודשים אתרכז רק בזה. הרחבתי את הרשימה שלי וחברתי לקבוצה של חבר'ה מדהימים, אקטיביסטים, שניהלו מאבקים אקולוגיים מדהימים". והתוצאה: בבחירות של 2013 קיבלה רשימתה שלושה מנדטים והייתה לסיעה הגדולה ביותר במועצת העיר. כץ עצמה מונתה לסגנית ראש העיר ולממלאת מקומו – שני תפקידים שבהם היא מחזיקה עד היום.
צפו בראיון איתה:
ועכשיו, תשדיר בחירות
לקראת הבחירות המוניציפליות הקרובות, שיתקיימו ב-30 באוקטובר, כץ קוראת לציבור לשים בצד נתונים כמו מגדר וגיל ולהתרכז בעיקר. "צריך לשפוט כל מועמד לפי היכולת המקצועית שלו, הניסיון שלו, ההבנה שלו במערכת. בואו ניפטר מהסטריאוטיפים ונסתכל לגופו של עניין. יש הרבה נשים מדהימות וצעירים נמרצים שרצים לתוך המערכות ומרעננים אותן. תסתכל על קנצלר אוסטריה: הוא רק בן 31. אני מבוגרת ממנו בשנה".
בניגוד אליו, היא לא בזוגיות. אחרי שתי מערכות יחסים ארוכות, של שבע שנים ושל שלוש, חזרה כץ לשוק הפנויים-פנויות, ולאחרונה אומצה על ידי קבוצת גמלאיות מהרצליה שהחלו לשדך לה בני זוג פוטנציאליים. "הכרתי אותן כשהן ערערו על תוכנית בינוי בעיר, ומאז הן לקחו אותי בתור פרויקט: התחילו לשדך לי את הבן של זאת ואת הבן-דוד של זה, וזה מאוד מבדר. יש לי קבוצת ווטסאפ מאוד פעילה איתן".
יכול להיות שאת נשואה לעבודה בשנים האחרונות?
"יש לי מקום גם לחיים אישיים, ואני יודעת לאזן בין הדברים. מתישהו זה יקרה, וכשזה יקרה, זה יהיה מוצלח. ברגע שיגיע בן הזוג שלימים יהיה בעלי, הוא ישתלב במקום שבו אני נמצאת בחיים".
ולעניות דעתה, המקום הראוי לה הוא הלשכה של ראש עיריית הרצליה. הנה נאום בחירות קצר: "צמחתי מלמטה. היום אני סגנית וממלאת מקום ראש העיר, כשמאחוריי עשור בתוך העשייה הציבורית, שמתוכו ארבע שנים וחצי בממשלה. אני מרגישה בשלה לעשות את הצעד הבא. יש לי את היכולת, את ההשכלה ואת הניסיון".
______________________________________________________
מיהי אשתו של קנצלר אוסטריה? הקליקו על התמונה:
