עם שורה ארוכה של תפקידים בלתי נשכחים, ובהם טרי מאלוי המסוקס ב"חופי הכרך", דון קורליאונה האגדי ב"הסנדק" וקולונל קורץ המופרע ב"אפוקליפסה עכשיו", מרלון ברנדו נחשב לאחד מכוכבי הקולנוע הגדולים בכל הזמנים. מראשית הקריירה שלו ייצג ברנדו את דמות "המורד" האולטימטיבי גם על המסך וגם בחייו האישיים, וככזה הוא הרשה לעצמו לא פעם להיות ספק חוצפן, ספק מקסים, לא רק עם אנשים בתעשיית הקולנוע, אלא גם עם דיילת אנונימית במטוס.
ברנדו נולד באומהה שבמדינת נבראסקה ב-3 באפריל 1924. כשהיה בן שש, עבר עם הוריו ואחיותיו הגדולות לאילינוי. תחילה למד באקדמיה צבאית, לפי הוראתו של אביו, ואחרי שגורש משם, התחיל להופיע על במות התיאטרון בעקבות אמו, שהייתה שחקנית. בגיל 19 נסע לניו יורק, שם למד משחק והתגלה ככישרון מבטיח. פריצתו התיאטרונית הייתה ב-1947, כשהופיע בתפקיד סטנלי קובאלסקי בהפקה המקורית בברודווי של המחזה "חשמלית ושמה תשוקה" מאת טנסי וויליאמס. הייתה זו הופעה מבריקה, שהיטיבה להציג את נפלאותיו של סגנון המשחק הנטורליסטי ולחשוף דימוי גברי חדש, נוטף סקס אפיל, שהשפיע על דור שלם של שחקנים. ארבע שנים לאחר מכן, כשהמחזה עובד לקולנוע, לוהקו לסרט רוב שחקני ההצגה, ובהם ברנדו בתפקיד הראשי. בן לילה נעשה השחקן הצעיר כוכב הוליוודי כשהוא מגדיר מחדש את דמות המאצ'ו האמריקאי וכובש לעצמו מעמד של סמל מין ואליל נוער. בשנים הבאות המשיך לשחק בסרטים שזכו להצלחה, אבל את המעמד האיקוני שלו ביסס עם השתתפותו בסרט "פרא" (1953) ועם זכייתו הראשונה באוסקר לשחקן הטוב ביותר בסרט "חופי הכרך" (1954).
אחרי שהגיע לנקודת שיא בקריירה, החלה צניחתו. אותו שחקן מבטיח שהוגדר על ידי מבקרים כ"גיבור אמריקאי קלאסי המסרב לקבל מרות", הפך לכזה גם בחייו: הוא השתתף בסרטים שנכשלו כלכלית; ניסה לביים בעצמו, ללא הצלחה; ניהל מערכות יחסים עם נשים רבות והחליף אותן בקצב מסחרר; נתפס באמירות בוטות מדי ופוליטיות מדי; ונחשב לשחקן מפונק ועושה צרות שקשה לעבוד איתו. ובכל זאת, גם אלה שאהבו לשנוא אותו, לא יכלו להתעלם מקסמו האישי המיוחד. הוא ידע להיות מקסים, פלרטטן ובוטה באותה נשימה. הייתה בו תעוזה שגבלה בחוצפה, והאותנטיות שנדרשה מסגנון המשחק הנטורליסטי דבקה בו גם אחרי שהמצלמות כבו.
באחת מטיסותיו החליט לכתוב מכתב מוזר שמעיד על דמותו הייחודית. זה היה ב-1966, בטיסה מניו יורק ללונדון. ברנדו הבחין שאחת הדיילות מעניקה טיפול חירום לאחד הנוסעים, והתרשם מאוד מהתנהגותה. בסוף הטיסה הוא ניגש אליה ונתן לה את המכתב:
גברת יקרה,
יש משהו בפנייך שלא ניתן להגדירו - משהו מקסים אבל לא יפה בתפיסה הקונבנציונאלית.
יש בך משהו חינני ורך ונשי. נראה שאת אישה שקיבלה אהבה בילדותה, שאם לא כן, זכית באופן מסתורי בתכונות גנטיות של עידון, כבוד וחן. ייתכן שאת לא מכירה בכל זה.
ללא קשר להיבטים הגותיים שבך, יש משהו בהתנהגות הכללית שלך שהוא יוצא דופן וראוי להערכה.
היה זה מפגש נעים, אם כי קצר, ואני מאחל לך כל טוב.
אני מקווה שעוד יזדמן לנו להחליף מבט מתישהו.
איחולים לבביים,
מרלון ברנדו
בתקופה שבה נכתב המכתב הזה הייתה הקריירה של ברנדו בשפל. הימים הקשים הסתיימו ב-1970, כשהבמאי פרנסיס פורד קופולה ליהק אותו לתפקיד דון קורליאונה ב"הסנדק". ברנדו גילם את התפקיד בצורה פנומנלית וזכה עליו באוסקר, אבל הוא לא הוקיר את המעמד ולא התחנף למעריצים, אלא ניצל את ההזדמנות כדי להביע את מחאתו נגד יחס הממשל האמריקאי לאינדיאנים ושלח לטקס נערה משבט אפאצ'י שדחתה את הפרס בשמו:
ההצלחה של "הסנדק" הייתה גדולה מספיק בשביל לשים בצד את כל מה שחשבו עליו אנשי התעשייה כבן אדם, ולהעריכו ביתר שאת כשחקן מבריק. הוא לוהק לתפקידים אקסצנטריים בסרטים "הטנגו האחרון בפריז" (1972), "סופרמן" (1978) ו"אפוקליפסה עכשיו" (1979) והוכיח שהוא ראוי לכל מחמאה. גם כשמצבו האישי והבריאותי החל להידרדר, גם כשבנו הואשם ברצח ובתו התאבדה, גם כשהעלה במשקל והסתגר בביתו - התואר "וירטואוז" המשיך לדבוק בו. ב-1 ביולי 2004, עם רזומה של 39 סרטים, מת ברנדו מאי-ספיקת לב בגיל 80 כשהוא מותיר אחריו נכסי נדל"ן ששווים מיליונים, שובל של מעריצים ששומרים לו חסד נעורים - ומכתב אחד לדיילת אחת שמעורר בעיקר געגועים.
______________________________________________________
גם מריל סטריפ ניצלה קבלת פרס כדי למתוח ביקורת. על מי? הקליקו על התמונה:
