היא עמדה על הבמה ונראתה נרגשת - אין לדעת אם בזכות כישורי המשחק המופלאים שלה או משום שבאמת התרגשה לזכות בפרס גלובוס הזהב למפעל חיים. היא, מריל סטריפ, אחת השחקניות המוערכות בעולם. בעבר זכתה שלוש פעמים באוסקר, שמונה פעמים בגלובוס הזהב ואינספור פעמים בשלל פרסים אחרים. הטקס שבו קיבלה את הפרס היוקרתי התקיים בלוס אנג'לס בינואר 2017, פחות משבועיים לפני ההשבעה של דונלד טראמפ לנשיא ה-45 של ארצות הברית.
כשהחלה סטריפ לנאום, היה ברור שהיא לא תסתפק בדברי התודה הרגילים לכל מי שהביא אותה עד הלום. ואכן, סטריפ החליטה לנצל את הבמה כדי לתקוף את הנשיא הנבחר, את העמדות שהביע ואת התנהלותו הציבורית.
צפו בנאום שלה:
את דבריה פתחה בהתנצלות. "אני אוהבת את כולכם", אמרה, "אבל תצטרכו לסלוח לי: איבדתי את הקול מרוב בכי וקינה". כבר בשלב זה אפשר היה להבין שנאומה לא יהיה שגרתי: הזוכים בפרסים מסוג זה אינם נוהגים לספר שהרבו לבכות לפני שהגיעו לטקס. סטריפ המשיכה והודתה לתא העיתונאים הזרים של הוליווד, מארגן האירוע, ומיד הגיעה לעיקרו של עניין. "כולנו כאן בחדר", אמרה, "שייכים לפלח האוכלוסייה הכי מוכפש כיום בחברה האמריקאית. תחשבו על זה: הוליווד, זרים, עיתונות". סטריפ כיוונה אל דבריו של טראמפ, שחלק נכבד ממסע הבחירות שלו הוקדש להבטחה לסלק מארצות הברית את הזרים. "אבל מי אנחנו?" אמרה סטריפ. "ומהי בכלל הוליווד? אנשים ממקומות שונים".
כדי להדגים את הרב-לאומיות של חלק גדול מהנוכחים, מנתה את המוצא השונה והמגוון שלהם. "אני נולדתי, גדלתי והתחנכתי במערכת החינוך הציבורית בניו ג'רזי. ויולה (דייוויס) נולדה בבקתה בדרום קרוליינה וגדלה בלונג איילנד. שרה פולסון נולדה בפלורידה וגדלה במשפחה חד-הורית בברוקלין. לשרה ג'סיקה פארקר היו
באוהיו שישה או שבעה אחים. איימי אדמס נולדה באיטליה, ונטלי פורטמן – בירושלים. איפה תעודות הלידה שלהם? רות נגה היפהפייה נולדה באדיס אבבה, אתיופיה, וגדלה באירלנד, כמדומני. היא מועמדת לפרס על תפקיד של נערה מעיירה בווירג'יניה (בסרט "לאבינג" – ע.ע.א). מוצאו של ראיין גוסלינג, כמו של כל האנשים הכי נחמדים, הוא מקנדה. דב פאטל גדל בלונדון, והוא כאן בזכות תפקיד של נער הודי שגדל בטסמניה (בסרט "סארו – הדרך הביתה" – ע.ע.א)".
בשאלה "איפה תעודות הלידה שלהם?" רמזה סטריפ לכך שטראמפ ניסה שוב ושוב "להוכיח" שקודמו, ברק אובמה, אינו יכול להציג את תעודת הלידה המוכיחה כי נולד בארצות הברית, ולפיכך, בחירתו לנשיא הייתה פסולה מיסודה. סטריפ המשיכה וציינה כי "הוליווד מוצפת באנשים זרים, ובכאלה 'שאינם שייכים'. אם נזרוק מכאן את כולם, לא יהיה לכם במה לצפות, חוץ מכדורגל ואמנויות לחימה, שאין בהם שום דבר אמנותי".
הכוכבת לא הסתפקה בכך אלא המשיכה והסבירה את מהות עבודתם של שחקנים, שתפקידם "לחדור לחייהם של אנשים השונים מאיתנו ולאפשר לקהל לדעת מה הם מרגישים". היא שיבחה את עמיתיה: "השנה היו הרבה מאוד תפקידים רבי-עוצמה שהצליחו בכך - הביעו חמלה עוצרת נשימה", אמרה, אבל הוסיפה והדגישה כי עיקר דבריה אינו במחמאות, אלא ברצונה להתמקד באירוע שהתרחש במהלך מערכת הבחירות, רגע שהיה מבחינתה קשה מנשוא. "הופעה אחת השנה הממה אותי ונעצה קרס בליבי. לא כי היא הייתה טובה. לא היה בה שום דבר טוב, אבל היא הייתה יעילה והצליחה במטרתה. היא הצחיקה את הקהל שאליו הופנתה, והאנשים חשפו את שיניהם. זה היה הרגע שבו אדם שביקש להתיישב על הכיסא המכובד ביותר בארצנו חיקה עיתונאי בעל מוגבלות, אדם נחות ממנו במעמד, בזכויות היתר, בכוח וגם ביכולת להשיב מלחמה. זה פשוט שבר לי את הלב כשראיתי את זה, ואני עדיין לא מצליחה להשתחרר מכך, כי זה לא קרה בסרט, אלא בחיים האמיתיים.
"הרצון הזה להשפיל, כשעושה את זה על במה פומבית אדם רב-עוצמה, מחלחל לחיים של כולם, כי הוא מעניק היתר לאנשים אחרים לנהוג באותו אופן. חוסר כבוד מחולל חוסר כבוד. אלימות מחוללת אלימות. כשאדם חזק מנצל את כוחו כדי לפגוע ולהתעלל באחרים, כולנו מפסידים".
צפו באירוע שעליו היא דיברה:
ואז פנתה סטריפ אל העיתונאים שהאזינו לדבריה, והדגישה את החשיבות של עבודתם. "אנחנו צריכים שהעיתונות הערכית והמוסרית תגרום לכך שבעלי הכוח יאלצו לתת את הדין", אמרה. "העיתונות חייבת לחשוף כל שערורייה מקוממת. זאת הסיבה לכך שהאבות המייסדים קידשו בחוקה את חופש העיתונות". מכאן פנתה אל עמיתיה היוצרים, אל מי שכינתה "הקהילה שלנו", וביקשה מהם להצטרף אליה בתמיכה בעיתונאים ובהגנה עליהם, "כי חשוב לנו שהם לא יירתעו, והם יזדקקו לנו כדי שנגן על האמת".
סטריפ זכתה לתשואות רמות וממושכות על דבריה - לא רק באולם שבו נשאה אותם, אלא ברחבי העולם. טראמפ הגיב, כדרכו, בטוויטר. "מריל סטריפ", כך צייץ, "היא אחת השחקניות המוערכות בהוליווד יתר על המידה. היא לא מכירה אותי, אבל תקפה אותי אתמול בטקס גלובוס הזהב. היא מעריצה של הילארי קלינטון שנכשלה בגדול. ובפעם ה-100 - אני מעולם לא 'צחקתי' על עיתונאי נכה (לעולם לא אעשה זאת), פשוט הראיתי לו איך נראית 'התרפסות' אחרי שהוא שינה סיפור בן 16 שנה שהוא כתב רק כדי לגרום לי להיראות רע". השורה התחתונה שלו: "פשוט תקשורת לא הגונה".
______________________________________________________
המשורר האירי ו.ב ייטס חזה את תופעת טראמפ. הקליקו על התמונה:
