איזה אסונות חזה ו.ב ייטס, ומי הדמות המפחידה שבאה כשהכל מתפורר

ההיסטוריה נעה במעגלים: בימינו יבוא הקץ לעידן שהחל עם הולדת הנצרות, והמעמדות השולטים באירופה לא יוכלו עוד להגן על התרבות המערבית כפי שהיא מוכרת לנו, מפני ההמונים שיפלשו אליה ויחריבו אותה.

אלה החזונות האפוקליפטיים של המשורר האירי וויליאם באטלר ייטס, שאת חלקם הוא הביע בשיר "ההתגלות השנייה" מ-1919, ואת כולם ניסח בספרו "חזון". מלחמת העולם הראשונה הסתיימה שנה קודם לכן, וייטס, שארבע שנים מאוחר יותר יזכה בפרס נובל לספרות, היה דרוך באותה עת לקראת המאבק המזוין הבא שצפה: מלחמת העצמאות של אירלנד.

קטעים מערב שהוקדש לייטס ושנערך בתל אביב באפריל 2016:

ייטס, יליד דבלין, אז בן 54, נודע בעיקר כמחזאי וכמייסדו של התיאטרון הלאומי האירי. בניגוד לרוב בני עמו, הוא לא היה קתולי אלא פרוטסטנטי, ועם זאת התגאה מאוד במסורות, באגדות ובמיתוסים של ארצו. "השתכנעתי שבכתיבתי עליי לדבוק בנופי מולדתי", כתב ב-1908. את נאמנותו לארצו חיזקה יפהפייה בשם מוד גון, שהייתה פעילה בתנועה הלאומית האירית. ייטס חיזר אחריה במשך שנים רבות וראה בה מוזה. היא אמנם התיידדה איתו, אבל בה בעת ניהלה קשר רומנטי עם גבר אחר, ג'ון מקברייד, לו נישאה וילדה שני ילדים. בעידודה ובהשראתה כתב ייטס מחזות לאומניים, הקדיש לה את אחד מהם והציב את דמותה במרכזו של אחר.

השניים התעניינו מאוד בתורת הנסתר, וב-1910 הצטרף ייטס לאגודה סודית בשם "השחר המוזהב" ופעל בה במשך שנים רבות - למעשה, עד אחרית ימיו. האגודה עסקה בכשפים והציעה סדרה של עשרה שלבים, שלשלושת הגבוהים שבהם יכול להגיע רק מכשף השולט בחוכמת הנסתר. ייטס הוקסם מהאפשרות שיהפוך לקוסם, והשתכנע שהתודעה מסוגלת לקלוט דברים המצויים מעבר לגבולות החומריים והרציונליים. ב-1914 הוא הגיע עד לשלב השישי. באותה שנה הצטרפה לאגודה ג'ורג'ינה הייד-ליס, שאותה נשא לאישה.

כדי להצליח כמשורר, הקפיד ייטס להסתיר את השתייכותו לאגודה. אחרי שהתחתן, החל לערוך עם אשתו מפגשים של "כתיבה אוטומטית": השניים נהגו להניח ליד הכותבת לנוע על הדף בחופשיות ובלי שליטה כדי לחלץ מידע מתוך הלא-מודע ומעולם הרוח. מתוך אלפי דפים שנכתבו כך, ניסח ייטס תיאוריות העוסקות בחיים ובהיסטוריה האנושית, ומכאן הגיע לרעיון המעגליות המופיעה בהיסטוריה הפרטית והכללית. הוא האמין שהמעגלים נוצרים כשישות אלוהית מפרה אישה בת תמותה: כך קרה כשזאוס אנס את לדה, וכשמרים הבתולה הרתה ללדת את ישו. כל 1,000 שנה, קבע ייטס, מתרחש בהיסטוריה זמן משמעותי, שבו הציוויליזציה מצטיינת במיוחד. הוא ציין, למשל, את תקופת השפע והעושר של רומא בשנת 500 לפני הספירה, של ביזנטיון ב-500 לספירה ושל הרנסנס האיטלקי ב-1,500 לספירה.

מתוך התיאוריות הללו - ואולי, כפי שיש הסוברים, בעקבות חלום שחלם - כתב ייטס את השיר "ההתגלות השנייה", או, בגרסה מוקדמת יותר, "הלידה השנייה", שיר שמרבים לצטט ממנו, והוא אחד המוכרים ביותר בשפה האנגלית (כאן בתרגומו של גיורא לשם):

סוֹבֵב סוֹבֵב בַּסִּחְרוּר הַנִּפְעָר

הַבַּז אֵינוֹ יָכֹל לִשְׁמֹעַ אֶת הַבַּזְיָר;

דְּבָרִים מִתְפּוֹרְרִים; עֲמוּד הַתִּיכוֹן נִשְׁמָט;

בַּיְּקוּם מִשְׁתַּלַּחַת הֶפְקֵרוּת לִשְׁמָהּ;

מִשְׁתַּלַּחַת הַגֵּאוּת כְּהוּיַת־הַדָּם, וּבְכָל אֲתָר

אוֹבֶדֶת בַּתְּהוֹם הַדְרָתוֹ שֶׁל הַתּוֹם;

הַטּוֹבִים בָּאֲנָשִׁים חִדְלֵי אֹמֶן כֻּלָּם, בְּעוֹד

שֶׁחִדְלֵי הָאִישִׁים חֲדוּרִים עָצְמָה מִתְלַהֶמֶת.

חָזוֹן כָּלְשֶׁהוּ לָבֶטַח קָרֵב וּבָא;

הַהִתְגַּלּוּת הַשְּׁנִיָּה לָבֶטַח קְרֵבָה לָבוֹא.

הַהִתְגַּלּוּת הַשְּׁנִיָּה! אַךְ נֶהֱגוּ הַמִּלִּים

וּדְמוּת כַּבִּירָה מִתּוֹכְכֵי נִשְׁמַת הָעוֹלָם

מַעֲכִירָה אֶת רְאוּתִי: בְּחוֹלוֹת הַיְשִׁימוֹן, אֵי־שָׁם,

צֶלֶם־דְּמוּת בְּגוּף אַרְיֵה וְרֹאשׁ אָדָם,

מַבָּט רֵיקָן וְאַכְזָרִי כְּמוֹ הַחַמָּה,

מֵנִיד אֶת יְרֵכָיו הַנִּרְפּוֹת, וּמִסְּבִיבָיו

חָגִים צִלְלֵי עוֹפוֹת־יְשִׁימוֹן מְלֵאֵי חֵמָה.

הַחֲשֵׁכָה צוֹנַחַת בַּשֵּׁנִית; אַךְ עַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדֵעַ

כִּי אַלְפַּיִם שְׁנוֹת תְּנוּמָה אַבְנִית

הֻקְנְטוּ לִכְדֵי בַּלָּהוֹת בְּעֶרֶשׂ מִתְנוֹדֵד,

וּבְהֵמָה גַּסָּה, שֶׁשְּׁעָתָהּ הִגִּיעָה לְבַסּוֹף,

מִתְנַהֶלֶת בִּכְבֵדוּת אֶל בֵּית לֶחֶם כְּדֵי לְהִוָּלֵד?

הקשיבו לשיר באנגלית:

חדלי האישים מתחזקים

השיר מתאר לידה מפלצתית שעתידה להתרחש: דמות מפחידה קרבה ובאה מתוך "חוֹלוֹת הַיְשִׁימוֹן", בשעה שהכל מסביב מתפורר, ועמוד התווך אינו מצליח להחזיק את העולם הנשען עליו. בתוהו ובוהו המשתרר בכל מקום, אין עוד כוח לטובים, ודווקא חדלי האישים מתחזקים. למפלצת הקרבה ובאה, לאותה בהמה גסה, יש מבט ריק ואכזרי. מעניין לשים לב שהיא מתקדמת לעבר בית לחם כדי להיוולד שם מחדש ולהחליף את ישו שעליו מתבססת הנצרות.

ייטס כתב את שירו בתום מלחמה עקובה מדם, בימים שבהם שפיכות הדמים של המהפכה הרוסית עדיין נמשכה, וזמן קצר לפני שהחלה בארצו המלחמה לעצמאות. יתר על כן: הוא כתב אותו כמה עשורים לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה. האם חזה את העתיד להתרחש בה, את עשרות המיליונים שיירצחו וייהרגו? ואולי המפלצת שתיאר - זאת שמבטה מפחיד, זאת שגורמת להתפוררות עולמית, לסכנות, לגאות של דם שנשפך, למבט שנעכר, לאימה - נוגעת בכלל להתרחשויות שקרובות יותר לזמננו אנו, ממש להווה שאנו חווים? אולי הוא כתב על דמות שכולנו מכירים מימינו אלה: איש חדל אישים, רב-עוצמה ומתלהם, ראש אדם עטור רעמה, ציור של בלהות.

_______________________________________________________

גם נתן אלתרמן כתב שיר נבואי. הקליקו על התמונה:

איש לא העלה על דעתו שבתוך זמן קצר, חודש בלבד, תחל השמדתה של יהדות הונגריה. הקליקו על התמונה (צילום: משה מילנר, לע"מ)