מאבק האמהות בפרק ב': "כל כספנו הולך למזונות לאישתו לשעבר"
מה הפך את שרה איינפלד, אם גרושה בעצמה, לפעילה למען זכויות הגברים הגרושים? הגילוי שילדים בפרק ב' שווים פחות בעיני בתי המשפט. "להם לא מגיע חוגים וקייטנות?"
יש לי שני בתים: בית עשיר ובית עני
אחוז המשפחות בפרק ב' הולך ועולה כל הזמן. זו כבר אינה משפחה חריגה, אלא מציאות של מאות אלפי משפחות. גבר שמשפחתו התפרקה, מתאהב באישה אחרת ורוצה להקים משפחה, לשקם את חייו, לא להישאר לבד לעד, אבל, בעיה: רוב משכורתו הולכת לתשלום מזונות לאישתו לשעבר, גם אם ילדיו נמצאים אצלו כמחצית מהזמן. מה הסיכוי שלו לתחזק כך משפחה חדשה?
"אנו מגדלים ביחד משפחה עם שני ילדים מכל צד, פלוס תינוק משותף", משתפת יעל (שם בדוי), אמא במשפחה מורכבת. "הילדים של בעלי היו במשמורתו חמש שנים. הוא לא קיבל מזונות כלל. לאחר מספר שנים הבן עבר לאם, כך שאנחנו גידלנו ארבעה ילדים והיא גידלה אחד. השופטת קבעה שהוא ישלם 1,800 שקל מזונות לילד הזה. איזה אבסורד! הרי ארגוני הנשים מצדיקים מזונות כל הזמן בטענה שזה 'עבור הילדים ולא עבור האישה', אבל כנראה שכשהילדים גדלים אצל האבא הם גדלים מהאוויר ואיך שהם עוברים לאמא, פתאום עולה כסף לגדל את אותם ילדים".
"לילדים של בעלי יש בית עשיר אצל אמא ובית עני אצל אבא, שלא יכול לקנות להם אפילו פלאפל פעם ב...", מוסיפה רעות. "ובבית העני של אבא יש ילדים נוספים, שלא מקבלים מהוריהם את כל אותם דברים חשובים שהשופטת דאגה לתת לבית האחר של אחיהם הגדולים".
לטורים הקודמים של שרה איינפלד:
כן, אני נלחמת בנשים
לתופעה הזו של חוסר השוויון לגברים הגרושים, נחשפתי מכיוון שאני עצמי מגדלת ילד בזוגיות פרק ב' עם בן זוגי. יש לנו שני ילדים מזוגיות קודמת שלי, שניים מזוגיות קודמת שלו ואחד משותף. כשהתחלתי לחקור את הנושא, והבנתי את העוול הגדול הנעשה לגברים הגרושים, לנשים שמנסות להקים איתם בית חדש – והכי חשוב – לילדים שנולדים בזוגיות פרק ב' – החלטתי יחד עם מספר נשים נוספות – לצאת למאבק על זכויות ילדינו. פתחנו לפני מספר ימים קבוצה בשם "מחאת הילדים: פרק ב' אבל לא סוג ב'".
תוך מספר ימים הגיעו לקבוצת המחאה שלנו בפייסבוק מאות בקשות הצטרפות וסיפורים של אלפי נשים. עמותות נשים, עמותות גברים ושוויון - פנו אלינו לתמיכה במאבקנו; גופי תקשורת התחילו להתעניין במגמה, ומקבוצה קטנה שנהגתה בשעת לילה מאוחרת, הפך הנושא לחם ולוהט, ובעיקר זועק.
אז איך הפכתי דווקא אני, גרושה בעצמי, לפעילה למען זכויות הגבר הגרוש? את מסע הגירושים שלי התחלתי כמטיפה פמיניסטית אקטיביסטית. כתבתי בלוג חתרני בשם ״חור בסדין״, טיפלתי בבעיות רבות סביב מעמדן של נשים בעולם החרדי ועזרתי בהקמת וועדות ברווחה.
מאז גדלתי קצת, הבנתי יותר לעומק את עולמם של הגברים הגרושים, והיום יש נשים רבות שאני מתעבת ברמות כאלו שזו בושה עבורי שהן בכלל עונות להגדרה היפה הזו ששמה ״אישה״. אני לא טיפוס פוליטיקלי קורקט. אני שמה פס על מה שחושבים עלי. אמרתי את שלי בגאון מול קהילה חרדית אלימה ואמשיך להציף כל מה שלא נראה לי תואם את הערכים שלי בחברה שאליה הובלתי את ילדיי הגדולים, בן ובת, במאמצים כבירים לעשות להם ולי עולם טוב יותר. אני חולמת בשבילם על עולם שמכיר בשינויים חברתיים, ושנותן מענה הולם ואפשרות לחיות בכבוד לכל סוגי האנשים. לכן בעיני זהו מאבק שכל אישה צריכה לקחת בו חלק.
וכאן אני רוצה לעצור רגע, להבהיר ולהדגיש – אנחנו לא מעודדות אי תשלום מזונות. אבות שאינם רואים את ילדיהם או שאינם נושאים בעול גידולם – לא מגיעות להם שום הטבות. אנחנו לא מדברות על אבות מהסוג הזה.
שיח פמיניסטי חדש
הגיע הזמן שבתי המשפט יתעוררו וידעו שזה שהגרוש התחתן בשנית לא אומר שהילדים שלו הם סוג ב'. גם להם צריך לקנות בגדים, אוכל, תשלומים לגן / בית ספר / מעון. לא יתכן שבת הזוג והילדים מפרק ב' ישלמו מחיר כבד על חייו הקודמים של הגרוש. על בתי המשפט והרשויות להתעורר, כי הילדים שלנו אינם הפקר. מעכשיו צריך חוק חדש ושווה ערך לשני הבתים. זוהי פצצת זמן מתקתקת. מדובר במאות אלפי ילדים.
לפיכך, מטרת העל כיום היא לעזוב את חוקי תרפ״ט, ולהביא את הראות של מערכת המשפט, הרווחה, ההוצל"פ - לשנת 2018 - שבה נשים אינן סמרטוטי רצפה גרושות מסכנות, אלא חזקות, מצליחות, מפרנסות, הגונות ובעלות יכולות שוויוניות.
אנו פועלות לקבלת הטבות לילדי משפחות בפרק ב', הנפגעים ישירות מחוקי המדינה המחשבים מזונות לאבות ללא קשר להכנסותיהם, זמני השהות או יכולתם הכלכלית. אנו פועלות להכרת רשויות המס בנתח המשכורת של הגבר אותו הוא מעביר כמזונות.
אנו פועלות לקבלת הטבות עבור האבות הגרושים, המגדלים את ילדיהם ללא הנחות, ולהתחשבות בהם כמו באם. אנו פועלות לשיח פמיניסטי חדש הרואה את האמהות, גם של פרק א', כשוות, חזקות ומפרנסות ולא כנזקקות ונחותות.
אנו פועלות לקידום חישוב המזונות כפועל יוצא של זמני שהות, משכורות הצדדים, והילדים החדשים, על ידי כלכלנים ותחקיר השומות בזמן אמת, ללא קשר לגחמות של שופטים או לאהדתם למין זה או אחר.
הזכות למשפחה חדשה
"אם אין לו כסף לשלם מזונות, שלא יביא עוד ילדים", שמעתי זעקה מהכיוון השני. מבחינתי, להגיד דבר כזה זה לשלול את חירותו של אדם: הזכות הבסיסית להביא ילדים לעולם. זכות בסיסית לבנות משפחה חדשה.
ואם ניקח את זה צעד קדימה, מתברר שגם לאישה גרושה אסור להביא עוד ילדים מפאת אותן טענות. אם היא מקבלת מזונות, הרי שהיא צריכה זאת על מנת לקיים את ילדיה, ומכך שהיא לא מסוגלת לכלכל אותם לבדה, ולכן עוד ילד משמע עוד הוצאות, מה שסותר את סיבת קבלת המזונות מלכתחילה.
אם נקצין את זה עוד יותר, צריך לאסור על זוגות קשי יום להביא עוד ילדים לתא המשפחתי שלהם, היות והם נופלים בחתך סוציו-אקונומי מסוים. ועכשיו נפליג בכלל למחוזות ההזיה ונשאל האם נכון להקדים תרופה למכה ולעשות חקירת יכולת לכל זוג שמתעתד להביא ילדים לעולם? ככה לא תצטרף עוד משפחה להיות לנטל על המדינה והרשויות.
הבאת אדם למצב שבו הוא קשור בעבותות למשפחה שנכשלה כבר בעבר, וממנה נחלץ, ללא כל אפשרות להמשיך הלאה, היא חוצפה שלא תתואר, ועבירה על החוק של כל מי מהרשויות שנותן לכך יד.
מגדלת באושר את שני ילדיה מנישואים ראשונים יחד עם תינוק חדש ומוצאת את ייעודה ברכיבה על סוסים, גלישה בים, נגינה בצ׳לו ופעילות חברתית.
