איך נפתח משחק כדורגל בליגה השלישית ברוסיה? באיזו מדינה יש תחרות רכיבה על סוסים דמיוניים? ומהו הממוצע שהשיג קשר בית"ר ירושלים, דוד קלטינס, בבחינות הבגרות? אם התשובות לשלוש השאלות הלא-ממש-חשובות האלה ידועות לכם, סביר להניח שאתם נמנים עם 31 אלף הישראלים שעוקבים אחר קבוצת הפייסבוק עובדות לא חשובות בספורט. אם אתם רוצים לדעת את התשובות, או שרמת העניין שלכם בענפי הספורט השונים יורדת לרזולוציות כאלה, הקבוצה הזו היא בדיוק המקום בשבילכם.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- אלברט איינשטיין המציא את תורת היחסות, אבל ביחסים הוא לא הצטיין
מאחורי הקבוצה – אחות לעובדות לא חשובות המאוד פופולרית – עומד יעקב ליפשיץ (23), תושב ההתנחלות חשמונאים שבשומרון, שמעולם לא שיחק כדורגל באופן מקצועי, אבל חי ונושם את המשחק – ומיום ליום יותר. "היום אני אוהב כדורגל יותר משאהבתי אותו אתמול, ומחר אוהב אותו יותר מאשר היום", הוא מסביר. "כל אדם צריך לברוח לאיזשהו מקום, ואצלי זה כדורגל. במהלך המשחק אני לא חושב על כלום, רק נהנה כאן ועכשיו. ככל שעובר הזמן, אני גם מבין יותר את הדקויות של המשחק ומתרגש מהן. בכדורגל אני מוצא מקום לפורקן יצרים. אז נכון שבמגרשים צף לפעמים כל הרוע שבאדם, אבל אם משתמשים בזה נכון, אפשר למצוא שם גם הרבה טוב".
אז לפני שנמשיך לגלות את הטוב והרע, נבהיר שמשחק כדורגל בליגה השלישית ברוסיה נפתח באמצעות דוב שמגיש את הכדור לשופט, תחרות הסוסים הדמיוניים נערכת בפינלנד, והממוצע של קלטינס בבגרות – לא פחות מ-100. קלטינס, אגב, עוקב אחר הקבוצה של ליפשיץ, וכמוהו גם ג'ובאני רוסו ועיתונאי הספורט שרון דוידוביץ'. "אני אוהב לראות שהם משתתפים ומגיבים", אומר ליפשיץ, שייסד את הקבוצה עם יובל לרנר בן ה-15, שאותו הכיר בפייסבוק. "מצד שני, מפריע לי שיש מעט מדי בנות בקבוצה: רק עשרה אחוזים מהחברים".
ומהן אותן עובדות לא חשובות שמקבלות אצלו ביטוי? "אלה אנקדוטות מעולם הספורט שלא מוצאות מקום בתקשורת", הוא אומר. "רוב אתרי הספורט לא עוסקים בסיפורים מצחיקים ואישיים שגורמים להרבה אנשים לאהוב ספורט. עם זאת, לפעמים עובדות שאנחנו מפרסמים מקבלות חשיפה גם בכלי תקשורת גדולים כמו ספורט 5. גם יזמנו מבצע עם איסת"א ספורט להטסת אוהדים למשחקי כדורגל בחו"ל. נחמד לראות שיש לקבוצה שלנו מקום גם במיינסטרים".
מאחורי קווי האויב
אהבתו של ליפשיץ לכדורגל החלה, לדבריו, כשהיה בכיתה א', ומאז פיתח רומן סוער עם הכדורגל האיטלקי, ובעיקר עם מילאן. בארץ הוא אוהד אדוק של בית"ר ירושלים וגם מקיים את מצוות היהדות באותה רמה של אדיקות. לדבריו, אין סתירה בין השניים. "כבר אמרו לפניי שהכדורגל דומה לדת, גם באדיקות שבה עוקבים אחריו מיליוני מעריצים, וגם בחוסר האמון המוחלט שרוחשים לו האינטלקטואלים", אומר ליפשיץ. "מבחינתי, שני הדברים דומים. במסעות בגבעתי, כשהיכולת הפיזית שלי הגיעה לקצה, וחיפשתי משהו שירים לי את הרוח, הייתי שר לעצמי שירים של אוהדי בית"ר לצד שירי קודש, ומבחינתי זה היינו הך".
וממש כמו אדם דתי המשוכנע שתפילתו תיענה, כך גם ליפשיץ בטוח שלנוכחותו במשחק יש השפעה מכרעת על התוצאה. "אני מאמין באמונה שלמה שההבדל בין ניצחון להפסד תלוי בעוצמת השריקה שלי למען הקבוצה שאני אוהד, או בעוצמת קריאות הבוז שלי לקבוצה הנגדית. אני לא פחות חשוב מהשחקנים שעל הדשא. כשעשרת אלפים אוהדים מריעים לך, אתה לא יכול לאכזב אותם ולהפסיק לרוץ".
את קבוצת הפייסבוק הקים חודשיים לפני שחרורו מצה"ל, ואחרי שגזר את פנקס החוגר, נסע לשליחות בפרנקפורט במסגרת ארגון לביא עולמי וקיים שם בית פתוח לסטודנטים יהודים בשבתות ובחגים. את שאר הזמן הקדיש לניהול קבוצת הפייסבוק יחד עם לרנר ועורכים אחרים, וכמובן יצא למה שהוא מגדיר כ"טיולי כדורגל אנתרופולוגיים". "הייתי במשחק של טוטנהאם נגד ליברפול בוומבלי, בריאל מדריד נגד דורטמונד בברבנבאו, במשחק של אייאקס מול איינדהובן. בכל משחק הלכתי בכוונה ליציע של האולטראס, האוהדים השרופים".
באצטדיון של אייאקס חיכתה לו חוויה נעימה. "הקבוצה הזו ידועה באהבתה ליהודים, ומחוץ לאצטדיון מוכרים את דגלי ישראל, אז כשהבינו שם שאני וחבריי ישראלים, הקהל הצביע עלינו והריע לנו". במשחק של דינמו דרזדן, שאוהדיה ידועים באנטישמיות, עבר חוויה שונה. "אמרתי לעצמי שאני חייב ללכת למשחק שלהם, למרות האנטישמיות, מפני שיש שם קהל תוסס. הייתי עם חם צוואר על הפנים, כי לא רציתי שיבחינו שאני יהודי או ישראלי. הרגשתי שאני נמצא מאחורי קווי האויב".
לא פחות נועזת הייתה ההסתננות שלו לטקס שחקן השנה של פיפ"א, שנערך בלונדון בעת שביקר בעיר. "חבריי ואני חיפשנו את המקום, לבשנו את חליפות השבת שלנו והתחזינו לסוכני שחקנים. את טבעת האבטחה הראשונה לא הצלחנו לעבור, אז הצענו לסוכנים אמיתיים להיות אסיסטנטים שלהם עד שסוכן אחד הוציא לי שרשרת כניסה לאירוע". כשהתקרב לעבר הכניסה, עצר אותו בחור לבנוני שחשק גם הוא בכרטיס. "אחרי שדיברנו קצת על כדורגל, הוא אמר לי שאנחנו חייבים להיכנס. הבנו שעם החליפה יש לי לוק של סוכן, אז התוכנית הייתה שאני אכנס פנימה, והוא ירוץ אחריי בטירוף, יעשה איתי סלפי ואז ייכנס איתי. ככה עשינו. כשהמאבטחים לא רצו להכניס אותו, אמרתי להם שהוא איתי, ושנינו נכנסנו. פגשנו שם אגדות כדורגל כמו חבייר זאנטי, ששיחק באינטר, ולאונרדו בונוצ'י, הבלם של מילאן. אסטבן קמביאסו, ששיחק באינטר מילאנו, עשה איתי לחיים".
ללבנוני לא הייתה בעיה עם זה שאתה ישראלי?
"זה לא הרתיע אותו. שנינו רצינו לראות את הגיבורים שלנו. גם עם בחור מרוקאי היה לי דיבור טוב על כדורגל, על הקבוצה של קזבלנקה".
סניגור של כדורגל
החיבור של ליפשיץ לאוהדי כדורגל ערבים אינו מובן מאליו לנוכח העובדה שלקבוצה שהוא אוהד בארץ, בית"ר ירושלים, יש היסטוריה של דחיית שחקנים ערבים וגילויי גזענות בקרב חלק מאוהדיה. על כך הוא אומר: "אני חושב שהרבה אוהדים הרגישו שהביאו שחקנים מוסלמים רק משום שהם מוסלמים ולא בזכות איכותם, ולדעתי זה לא תאם את המטרה המקורית לשלב בקבוצה שחקנים טובים, שהם במקרה מוסלמים. יש אוהדים שתמיד יתנגדו, ולא משנה עד כמה השחקן טוב, אבל אני חושב שאם יבוא שחקן ממש מצוין, הרוב יקבל אותו".
לליפשיץ יש קשר עם בית"ר נורדיה, הקבוצה הירושלמית שהוקמה על ידי אוהדי בית"ר שמתנגדים לגזענות ולאלימות, והוא נכח פעם במשחק שלה, אבל שומר אמונים לקבוצה הראשית, למרות הכל. "אפשר להחליף דעות או בת זוג, אבל אי אפשר להחליף קבוצת כדורגל. כואב לך שהמצב כמו שהוא? תילחם מבפנים. בבית"ר יש ארגון אוהדים שנקרא שער האריות, שיושב ביציע המערבי ועושה בדיוק את זה - מנסה לשנות את הקבוצה מבפנים".
ככלל, קשה להוציא ממנו מילה רעה על משהו שקשור לכדורגל. לדבריו, חבר של אחיו הדביק לו פעם את הכינוי "סניגור של כדורגל", והוא נושא אותו בכבוד. "הכדורגל הוא כרטיס הכניסה שלי לעולם ומאפשר לי היכרות עמוקה איתו", מנמק ליפשיץ את פשר האובססיה. "בלי הכדורגל, איך הייתי יודע על ההיסטוריה של חבל הבאסקים, על חבלי ארץ בגרמניה או על המריבות בין הצפון לדרום באיטליה? זה הולך יד ביד. כדורגל הוא גם הבילוי המועדף עליי. כשהייתי בזוגיות, החברה שלי ידעה שאם בית"ר מנצחים, הכל מתנהל בחיוכים, ואם הם מפסידים, יש אווירת דיכאון. כך גם היה כשנבחרת איטליה עפה מהמונדיאל: הייתה אווירת אבל בבית. בשבילי, הכדורגל הוא קהילה, והקהילה היא כדורגל".
______________________________________________________
גם למשפחה הזו יש דף פייסבוק מצליח, אבל שונה לגמרי. הקליקו על התמונה:
