הפיזיקאי היהודי פרופ' אלברט איינשטיין, שפעל בעשורים הראשונים של המאה הקודמת, נחשב לאחד מגדולי המדענים והתיאורטיקנים בכל הזמנים: הוא הגה את תורת היחסות, ששינתה מן היסוד את כל מה שהיה ידוע עד לאותה עת על תפיסת הזמן והמרחב; הוענקו לו תארי כבוד מרובים, בהם פרס נובל; ודמותו הייתה לאייקון בעולם האקדמי ובתרבות הפופולרית כאחד. בשנים האחרונות מתגלים קווים נוספים לדמותו, ומתברר שאותו פיזיקאי גאון שהניח אבני יסוד לתפיסות עולם פורצות דרך בתחומי המדע והפיזיקה, השתמש במוחו החריף גם למטרות אחרות – למשל, להתעללות באשתו.
איינשטיין נולד ב-14 במארס 1879 בעיר אולם שבגרמניה. הוא קיבל חינוך יהודי, אבל בנעוריו החל להתעניין בעולם המדע והטבע, אימץ חשיבה ביקורתית וזנח את סיפורי התנ"ך. איינשטיין הצטיין בלימודי מתמטיקה ופיזיקה, התרחק ממקומות עבודה שמרניים והשקיע את מרצו בפיתוח ובמחקר אקדמי. היו לו עמדות נוקבות לא רק בתחום המדע: הוא היה צמחוני מסיבות אידיאולוגיות, פציפיסט בנשמה וציוני נלהב, אבל כשהוצע לו להיות הנשיא הראשון של מדינת ישראל - סירב. כעיקרון, הוא סלד מכל ניסיון לקטלג אותו לזרם חברתי כזה או אחר או לצמצם אותו לתחום אחד.
את אשתו הראשונה, מילבה מאריץ', הכיר ב-1900 במהלך לימודיו במכון הפוליטכני בשווייץ. הוא היה סטודנט שקדן, צעיר ממנה בארבע שנים, והיא, סטודנטית מצטיינת ממוצא סרבי, שעזרה לו לעשות סדר במחשבותיו. לאיינשטיין ולמאריץ' היו יחסים עשירים מאוד מבחינה אינטלקטואלית. בניגוד לרצון משפחתו, הוא חיזר אחריה בלהט, וגם אחרי שהיא נעתרה לו, השניים נדרשו לשמור על יחסיהם בסוד ולדחות את חתונתם עד שיהיו מבוססים כלכלית. בינתיים הם החליפו מכתבי אהבה, רעיונות ורשמים. כשסיימו את לימודיהם, ב-1901, חזרה מאריץ' לסרביה, שם נודע לה שהיא בהיריון. בתם ליזרל נולדה בפברואר 1902 כשהיא סובלת ממחלת הסקרלטינה, ולא האריכה ימים. איינשטיין מעולם לא פגש אותה. ב-6 בינואר 1903 שבה מאריץ' לציריך ונישאה לאיינשטיין. נולדו להם שני בנים, הנס-אלברט ואדוארד.
באותה תקופה הניח איינשטיין את היסודות לתורת היחסות שלו ועשה כותרות גדולות בתחום המדע. במקביל, החלו להיווצר כותרות משנה סביב נישואיו למאריץ'. כנראה שהוא ניסה להיפטר ממנה, ולכן התחיל למרר את חייה. אחרי שהעביר את בני המשפחה לברלין, התייחס אליהם בקור וניהל סדרת רומנים חשאיים, בהם אחד סוער במיוחד, עם בת דודו, מי שהפכה לימים לאשתו השנייה - אלזה לוונטל.
לאשתו הראשונה כתב מכתב מדכא, שבו הציב שורה של תנאים בלתי סבירים בעליל, שאותם דרש שתקיים על מנת לשמור על נישואיהם:
א. עלייך לוודא:
1. שהבגדים והכביסה שלי יישמרו במצב תקין;
2. שאקבל את שלוש הארוחות שלי בחדרי באופן קבוע;
3. שחדר השינה וחדר העבודה שלי יישמרו מסודרים, ובמיוחד ששולחן העבודה שלי יהיה לשימושי בלבד.
ב. את תוותרי על יחסים אישיים איתי, אלא אם הם נחוצים מטעמים חברתיים. באופן ספציפי את תוותרי על -
1. ציפייה שאשב איתך בבית;
2. ציפייה שאצא איתך או אלך איתך לטיול.
ג. את תצייתי לסעיפים הבאים ביחסייך איתי:
1. לא תצפי ממני לאינטימיות וגם לא תוכיחי אותי על כך בשום צורה;
2. תפסיקי לדבר איתי אם אבקש זאת.
3. תעזבי את חדר השינה או את חדר העבודה שלי מיידית וללא מחאה אם אבקש זאת.
ד. את מתחייבת לא לזלזל בי בנוכחות הילדים שלנו באמצעות מילים או התנהגות.
תחילה קיבלה מאריץ' את התנאים בהכנעה, אבל אחרי כמה חודשים החליטה לעזוב. היא לקחה את הילדים, חזרה לציריך, אבל לא מיהרה לתת לאיינשטיין גט. הוא, מצידו, נשאר בדירה הקטנה במרכז ברלין ונאלץ לאכול לבד את הדייסה שבישל. ב-1919, השנה שבה קיבל הכרה עולמית, התגרש ממאריץ' ונישא ללוונטל אחרי שהציע קודם להינשא לבתה הצעירה.
בהסכם הגירושים שלו עם מאריץ' כתב איינשטיין, לבקשתה, שאם אי פעם יזכה בפרס נובל לפיזיקה, יעבור סכום הפרס לקרן על שמה, לטובת בניהם. ואכן, כשנתיים לאחר הגירושים, ב-1921, זכה איינשטיין בנובל והעביר לקרן את סכום הפרס – 32 אלף דולר. נישואיו השניים החזיקו מעמד כ-17 שנים, שבמהלכן הוא המשיך להתהולל, לפלרטט ולנהל רומנים קצרים מהצד. לוונטל נפטרה ב-1936, ואיינשטיין לא נישא שוב. הוא כנראה השלים עם העובדה שהוא לא יכול להיות גם גאון הדור וגם בעל מושלם. במקום זה הוא הקדיש את חייו לעבודתו ממש עד יום מותו, ב-18 באפריל 1955, והותיר אחריו מורשת מפוארת של תגליות ששינו את הבנת היקום. כל חייו טען שהכל יחסי בחיים, וזכה להערכה רבה על כך. בכל מה שקשור ביחסים עצמם, הוא הצטיין הרבה פחות.
_______________________________________________________
אצלם דווקא היו מכתבי אהבה לוהטים. הקליקו על התמונה:
