כשעומר בן סימון (29) היה חייל בתותחנים, הגיע אריה הספרי (31) מיחידת ההדרכה של החיל לראיין אותו על השירות לצורך סרטון שהפיק. בן סימון זיהה את הספרי מסדרה בערוץ הילדים שבה הוא שיחק, וציין זאת בפניו. הספרי, שסיטואציות כאלה לא נעמו לו, בלשון המעטה, קטע את השיחה באיבה והלך לדרכו.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- לא ידע לקרוא עד גיל 18, וכעת עוזר לילדים עם קשיי למידה
"ממש כעסתי עליו איזו תקופה", מספר בן סימון. "הוא נראה לי מוכר, אז אמרתי לו, והוא פשוט אמר: 'לא'. זה לא שהוא היה דיווה".
"לא הייתי דיווה", טוען הספרי, "אבל כשמזהים אותך מסדרה ששיחקת בה כשהיית בכיתה ו', אתה מרגיש שאתה עדיין נראה בכיתה ו'. זו הפאדיחה של החיים שלי, שהייתי שם".
"ואז התחלנו שנה א' בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב", ממשיך בן סימון, "ראיתי את אריה ואמרתי בלב: 'הנה המניאק'. אחר כך ישבנו באיזשהו שיעור אחד ליד השני, ונהיינו חברים".
בשנה השנייה ללימודים כתבו יחד את הטיוטה הראשונה לסרטם "כל הכבוד", ובסיום השנה הרביעית צילמו, הפיקו וביימו אותו כסרט גמר. הסרט, שנמשך 25 דקות, מגולל את סיפורו של אמן תל-אביבי (בגילומו של בן סימון), המגיע לארוחה משפחתית בנתניה, שבמהלכה דוחקים בו להגיד "כל הכבוד" לבת דודתו (רז שמואלי) שזכתה ב"כוכב נולד". האמן נקרע בין האגו שלו למוסכמות המשפחתיות ובוחן את גבולותיו ואת גבולות המשפחה בשלל סיטואציות מרגשות וקומיות.
השניים יצרו את הסרט יחד, ואחד מהם הביא איתו נדוניה רצינית: אריה הספרי הוא בנם של המחזאי והבמאי שמואל הספרי ("פולישוק", "אישה בעל בית") ושל השחקנית חנה אזולאי-הספרי ("שחור", "שבעה"), שגם הופיעה בסרט בתפקיד אמה של הדמות הראשית. "היא באה ברוח טובה", מספר הספרי. "זה לא היה מוזר, כי היה כל כך הרבה לחץ על הסט, שלא הרגשתי שאני צריך לדאוג דווקא לה. היא אחת השחקניות המנוסות בארץ, אז היה לי שקט בגזרתה".
היא נתנה טיפים בזמן העבודה? ניסתה לעזור?
"ממש לא. באתי לסט כמו מג"ד שבא לתת הוראות. ידעתי מה אני צריך, אז העבודה הייתה נטו".
ואביך לא היה מעורב? לא עבר על התסריט?
"רק ממש שנייה לפני הצילומים, והוא כמעט לא דיבר עם פידבקים. למדתי מאבא שלי המון, אבל עכשיו אני בשלב שאני מנסה למדר אותו דווקא בגלל הנטייה שלי להקשיב לו. אם אני בספקות לגבי משהו, אני אראה לו, אבל אני צריך לפתח קו משלי".
צפו בסרט קודם של אריה הספרי:
צפו בסרט קודם של עומר בן סימון:
לא פלצן תל-אביבי
הסרט נכתב במידה רבה על חייהם של השניים: שניהם ממשפחות ממוצא מזרחי; ז'אנר תוכניות הטלוויזיה מסוג "כוכב נולד" צורם להם; ושניהם מפלסים את דרכם בתחום הקולנוע. "יש אנשים שראו את הסרט והרגישו שהוא מצולם אצלם בבית", מספר בן סימון. "אני יכול לדייק את הפרופיל של האנשים שמזדהים עם זה", מוסיף הספרי. "הרי תרבות הריאליטי הפכה את כל עניין ההצלחה למדיד, והתוכניות עצמן הופכות את המשפחות של המתמודדים לחלק מהמותג. אנשים כמו עומר וכמוני - אמנים שהגיעו לסביבות גיל 30, והיצירה שלהם לא מדידה במונחים של 'כוכב נולד' - לא בהכרח מקבלים פרגון מהמשפחות שלהם. הריאליטי הביא סולם ערכים חדש ודרך למדוד את ההצלחה בסנטימטרים, אז הרבה יותר קשה למצוא לעצמך אישור מול המשפחה. אנחנו יודעים איך נראית הצלחה היום - כמו ב'כוכב נולד'. אתה לא שם? אתה לא מצדיק את עצמך בשום צורה".
זה קורה גם לך, ששני הוריך אמנים מוערכים שרחוקים מריאליטי?
"לא אשים את ההורים שלי במקום של ה'לא מפרגנים'. אבל ההורים שלי הם לא מהמילייה הברנז'אי התל-אביבי. היום הם גרים ביפו, אבל רוב חייהם הם חיו מחוץ לתל אביב. אמי במקור משכונה ד' בבאר שבע, אבי מהמחנה הדתי-לאומי, כך שהם שמרו על איזשהו ריחוק. בבית לא נתנו לי להרגיש סבבה עם אפשרות שאהיה ילד מפונק. נתנו לי תחושה שאני צריך לעבוד. כשהתגייסתי לצבא, היה לי ריב גדול עם החברים מהשכבה שלי, כי הרבה מהם לא התגייסו אלא החלו בבניית קריירות. הגעתי למצב שהחבר'ה שלי בתותחנים קראו לי 'שמאלן בוגד', והחבר'ה בתל אביב שהשתמטו קראו לי 'פאשיסט'".
המשפחות שלהם מאוד מרכזיות בחייהם. להוריו של בן סימון (האם גננת, האב רשם בבית המשפט, גרים בנתניה) היה חשוב להרגיש שהוא בדרך הנכונה להצלחה, והוריו של הספרי (יש לו גם אחים תאומים, אבשלום ויאיר, בני 26) הקפידו לוודא שהוא לא אמן תועה. חובת ההוכחה הוטלה על כתפיהם, כמובן. "זה אף פעם לא ייגמר, כי תמיד יש עוד משהו בדרך", אומר בן סימון. "אתה חייב ליצור כדי להראות למשפחה, להוכיח. זה מאבק שאף פעם לא נגמר. אתה תמיד תעמוד לאיזשהו מבחן".
"המשפחה היא עריסה שאפשר ליפול עליה", ממשיך הספרי, שיצר עם אחיו אבשלום הרכב רוק בשם WC. "זו רשת ביטחון נעימה, אבל גם משקולת".
ההורים אמרו לך פעם שהם לא רוצים שתעסוק באמנות? שתעסוק במשהו אחר?
"הם לא אמרו: 'אנחנו לא רוצים שתהיה', אבל העובדה שהם בעצמם יוצרים לא הופכת את התמיכה שלהם למובנת מאליה. זה לא שהם היו מעדיפים אותי הייטקיסט, אבל אם הייתי פורץ לגדולה בגיל 24, אני מניח שהם היו רגועים יותר. אחרי הסרט הם עברו לתמיכה ללא עוררין".
"אצלי ההורים פתאום רואים בי מקצוען", אומר בן סימון. "הם ראו שאני עושה סרטים כמו שהם אוהבים לראות, שאני לא פלצן תל-אביבי. היה מרגש לשחק מול שחקנים שהם ממש סמלים בבית שלי. הם אהבו לראות שאנחנו עושים משהו שהוא בליגה של הגדולים".
רגע, אתה הבן שלו?
בסרט של השניים משתתפים שחקנים מקצועיים רבים, ובהם, לצד אזולאי-הספרי, גם שמעון מימרן, שאול מזרחי, יפית אסולין, רבקה בכר ורז שמואלי.
"כששלחנו את התסריט לשחקנים, לא היה בו מידע ביוגרפי על אריה", מדגיש בן סימון. "היו שחקנים שסירבו, והיו שרצו לעשות את זה רק אחרי הקריאה הראשונה. אף אחד לא הרגיש שהוא בא לסרט של משפחת הספרי, לסרט של בן של".
הספרי: "אני מניח שבמקומות מסוימים הייתי יכול לנצל את הקשרים של ההורים שלי, ואז אולי הייתי במקום אחר, אבל זה לא המקרה. תמיד יש רגע של בדיעבד עם שחקנים שאני בא איתם במגע: 'רגע, אתה הבן שלו? אה! אז למה לא אמרת?' אבל אם הייתי אומר את זה, הייתי נגעל מעצמי".
בן סימון: "אתה פשוט רוצה להוכיח את עצמך בזכות עצמך. זה מובן לחלוטין".
הספרי: "הלכתי להרבה אודישנים בתור שחקן, וקיבלתי תפקיד גדול רק לפני שנתיים. עד אז הייתי השמעון פרס של הליהוקים: הגעתי לליהוק אחר ליהוק, ותמיד היו לוקחים את הבלונדיני. לא היה להם אכפת ששם המשפחה שלי הוא הספרי. אם אתה לא מתאים - לא משנה איך קוראים לך. בכלל, בבית שלי יש סלידה חזקה מכל עניין הפרוטקציה, השושלות והקשרים. מכיוון שהוריי לא באו ממרכז החברה, כל דבר שמריח מנפוטיזם, פסול אצלנו. התחושה הייתה שאני בא עם חובת הוכחה הרבה יותר גדולה, שמא חס וחלילה מישהו יחשוד שקיבלתי איזשהו ג'וב בגלל אבא או אמא. זה יכול לעשות אותי קוצני. מעולם לא הרגשתי שאני צריך לעבוד פחות קשה בגלל שם המשפחה שלי".
בדרך אל הבורגנות
מאחוריהם הקרנה מוצלחת של הסרט בפסטיבל חיפה ועוד ארבע הקרנות בתל אביב מול אולמות מלאים. לצד עבודה מאומצת לחשוף את הסרט לקהל בארץ ובפסטיבלים בחו"ל, הם מוצאים רוגע בחייהם האישיים - בן סימון גר עם חברתו ביפו, והספרי חי עם זוגתו, הקומיקאית מיטל שפירו, בחיפה.
משבר גיל 30: בואו נדבר על זה.
הספרי: "לי לא היה משבר בגיל 30 כי הרגתי את עצמי בגיל 27. הפסקתי לחגוג ימי הולדת. אני בן 24 בעצם".
בן סימון: "אני בא לגיל 30 אחרי שהחלטתי שאני דואג לעצמי: אוכל בריא, עושה כושר. רציתי זוגיות יציבה, ויש לי. אני חותר לבורגנות הכי חזק שאפשר".
הסרט חותם את לימודיכם בעצם.
הספרי: "זה סרט גמר, אבל לא השלמתי את התואר. כנראה שזה גם לא יקרה".
בן סימון: "אותי חינכו לסיים דברים שקשורים ללימודים: שאני אקבל את התואר, ושכולם יהיו סבבה".
שאמא תישן בשקט.
הספרי: "לא שאמא שלי ישנה בשקט".
בן סימון: "גם אמא שלי לא. זה לא שינה שום דבר".
______________________________________________________
גם היא בת של יוצר ישראלי חשוב. הקליקו על התמונה:
